אברהם הרשקו

אברהם הרשקו
	צילום מנובמבר 1994
לידה	31 בדצמבר 1937 (בן 86); קרצג, ממלכת הונגריה
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות	אוניברסיטת ניו יורק; הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל ;
פרסים והוקרה	מדליית ההנצחה של הסנאט הצ'כי (2012); פרס נובל לכימיה (2004); מדליית א. ב. וילסון (2002); פרס א.מ.ת. (2002); פרס וולף לרפואה (2001); פרס מסרי (2001); פרס לואיזה גרוס הורביץ (2001); פרס אלפרד סלואן (2000); פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (2000); פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (1999); מדליית שליידן (1998); פרס ישראל (1994); חבר ארגון הביולוגיה המולקולרית האירופאי ;
תרומות עיקריות
	גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים

אברהם הֶרְשְׁקוֹ (נולד ב-31 בדצמבר 1937) הוא ביוכימאי ישראלי, פרופסור בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה וזוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2004, ביחד עם אהרן צ'חנובר ואירווין רוז על "גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא, המאפשר את פירוק החלבונים".

קורות חיים

אברהם הרשקו נולד בעיירה קרצג במחוז יאס-נאג'קון-סולנוק שבהונגריה לשושנה, בת לבית ווּלץ, ולמשה הרשקו. שמו הרשום בפנקסי האוכלוסין היה Herskó Ferenc (פֶרֶנְץ הרשקו). אביו היה מורה בבית הספר היהודי. בזמן מלחמת העולם השנייה נלקח אביו לעבודות כפייה בצבא ההונגרי ונפל בשבי הסובייטי, ובמשך שנים לא ידעה משפחתו מה עלה בגורלו. הרשקו נכלא עם אמו ואחיו בגטו שהוקם בפרוורי עירו, ואחר כך הם הועברו לגטו סולנוק. לאחר פירוק הגטו ושליחת רוב יהודיו לאושוויץ, נשלחו הרשקו ומשפחתו למחנה ריכוז באוסטריה. לאחר המלחמה שבו לביתם ואף אביו חזר מהשבי. ב-1950, כאשר היה אברהם בן 12, עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בירושלים.

בשנת 1965 קיבל תואר דוקטור לרפואה, ובשנת 1969 תואר דוקטור לפילוסופיה במדעי הרפואה, שניהם מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. באוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה לרגל קבלת פרס נובל, ציין ארבעה מורים שהשפיעו עליו לבחור במחקר בביוכימיה: ישעיהו ליבוביץ, שלמה הסטרין, ארנסט ורטהיימר ויעקב מגר. לאחר לימודיו שירת בצה"ל כרופא, ולאחר שירותו הצבאי, יצא לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. לאחר שובו לישראל (1972), הצטרף לסגל הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה בדרגת פרופסור חבר^[1]. הוא מכהן כפרופסור במכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה.

בשנת 1976 הצטרף אהרן צ'חנובר, אז תלמיד מחקר, למעבדתו של הרשקו. המחקר שערכו השניים, יחד עם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, זיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לפירוק חלבונים בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.

הרשקו נשוי ליהודית ואב לפרופ' דן הרשקו (רופא מומחה לכירורגיה כללית), יאיר (יזם הייטק) ועודד (איש חינוך)^[2]. אחיו, חיים הרשקו, הוא פרופסור להמטולוגיה.

רקע למחקר

הפרופסורים הרשקו וצ'חנובר זכו בעבר בשורה ארוכה של פרסים, ביניהם פרס ישראל בחקר הביולוגיה ופרס לסקר. הפרסים ניתנו להם על גילוי מערכת האוביקוויטין האחראית לפירוקם של חלבונים בגוף החי. בניגוד לתהליך היווצרותם של החלבונים, תהליך פירוקם לא זכה למחקר רב עד שנות השבעים, בין השאר משום שחשיבותו לא הובנה עד אז. כיום, תקלות במנגנון פירוק החומרים מביאות להתפתחותן של מחלות קשות כגון סרטן צוואר הרחם, סרטן הדם וסיסטיק-פיברוזיס.

בשנים 1980–1987 גילו שני החוקרים כי את תהליך פירוק החלבונים מתזמנת מולקולה קטנה המשמשת כ"תג המוות" של החלבון. מולקולה זו, הקרויה "אוביקוויטין", נצמדת לחלבון ובכך מבשרת לו שסופו הגיע. "נשיקת המוות" של האוביקוויטין מעוררת את תהליך השמדתם של החלבונים שסומנו. בתהליך האמור שותפים שלושה סוגי חלבונים - זה המצמיד את "תג המוות" לחלבון המועמד להשמדה; האוביקוויטין, המסמן את אותו חלבון המועמד למוות; והחלבון המבצע את ההשמדה. הבנת מערכת האוביקוויטין פתחה דלת לפיתוחן של תרופות המתקנות את המנגנון האמור, וכך פועלות נגד המחלות השונות הקשורות בו. ואכן, בעקבות גילויה של מערכת זו עוסקות חברות שונות, ביניהן "פייזר", בפיתוח תרופות המבוססות על התגלית. חברה ישראלית בשם פרוטאולוג'יקס עובדת על פיתוחה של תרופה לאיידס, שגם היא מבוססת על תגלית זו.

תרופה המיוצרת על ידי החברה האמריקנית "מילניום" ומיועדת לטיפול בסרטן מסוג מיאלומה, כבר קיבלה בארצות הברית את כל האישורים הדרושים לשימוש בה.

פרסים ותארים

שלושת חתני פרס נובל לכימיה לשנת 2004. מימין לשמאל (יושבים): אהרן צ'חנובר, אברהם הרשקו, ואירווין רוז.

פרס ויצמן (1987)
פרס ישראל בחקר הביוכימיה לשנת תשנ"ד (1994)
פרס ואכטר מאוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה (ביחד עם אהרן צ'חנובר, 1999)
פרס לסקר במחקר רפואי בסיסי (2000)
פרס וולף לרפואה (2001)
פרס א.מ.ת במדעי החיים (2002)
בשנת 2002 צורף כחבר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
בשנת 2003 צורף כחבר זר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
פרס נובל לכימיה (2004)
בשנת 2009 זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
בשנת 2011, זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה.
בשנת 2012 החליטה עיריית רחובות לקרוא על שמו רחוב בשכונת רחובות המדע.
ב-2017 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אברהם הרשקו בוויקישיתוף

אברהם הרשקו, באתר פרס נובל (באנגלית)
מגזין הטכניון - סתיו 2004
אברהם הרשקו באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
אברהם הרשקו, באתר פרס א.מ.ת.

ראיון אישי עם אברהם הרשקו לרגל קבלת פרס א.מ.ת
קורות חייו וקטעי וידאו בהשתתפותו בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
אבי בליזובסקי, ריאיון עם פרופ' הרשקו, מיד לאחר קבלת ההודעה על הזכייה בפרס נובל, באתר "הידען", 7 באוקטובר 2004
כרטיס אישי, תקציר קורות חיים ורשימת פרסומים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
חדשות המדע - אתר המדע(הקישור אינו פעיל)
חן זורע, חתן פרס נובל: הבעיה בלימודי המדעים היא במורים, באתר nrg‏, 6 במרץ 2013
הטכניון, הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר, חתני פרס נובל מהטכניון, נבחרו לאקדמית האגודה האמריקנית לחקר הסרטן, באתר "הידען", 7 באפריל 2013
שלומית לן, ‏"הקיצוניות משתלטת על הכל, כבר לא מוסרי לשתוק": פרופ' אברהם הרשקו חתן פרס נובל לכימיה מרים דגל אדום, באתר גלובס, 7 בדצמבר 2018
פרופ' אברהם הרשקו מקבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, סרטון באתר יוטיוב
אברהם הרשקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ מינויים בטכניון, מעריב, 14 באוגוסט 1972
^ בארבע עיניים - עודד הרשקו באתר vimeo

[1] מינויים בטכניון, מעריב, 14 באוגוסט 1972

[2] בארבע עיניים - עודד הרשקו באתר vimeo

[1]

[2]

זוכי פרס נובל ישראלים
כימיה	אברהם הרשקו (2004) • אהרן צ'חנובר (2004) • עדה יונת (2009) • דן שכטמן (2011) • אריה ורשל (2013) • מיכאל לויט (2013)
כלכלה	דניאל כהנמן (2002) • ישראל אומן (2005) • ג'ושוע אנגריסט (2021)
ספרות	שמואל יוסף עגנון (1966)
שלום	מנחם בגין (1978) • שמעון פרס (1994) • יצחק רבין (1994)

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)