אדוארד קוזנצוב
 | |
| לידה |
29 בינואר 1939 (בן 85) מוסקבה |
|---|---|
| שם לידה | אדוארד גרזון |
| מדינה | ישראל |
| לאום | יהודי |
| עיסוק |
עורך תחנת רדיו "ליברטי", גרמניה. עורך עיתון "ורמיה", עורך עיתון "וסטי", עורך עיתון "מיג ניוז" |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מוסקבה  |
| שפות היצירה | רוסית,עברית, אנגלית, רוסית, ספרדית, גרמנית |
| יצירות בולטות | יומני כלא, אני אזרח ישראל, מרתון למורדוביה |
| בת זוג | סילווה זלמנסון 1970–1980, לריסה גרשטיין 1983 עד היום |
| צאצאים | ענת זלמנסון-קוזניצוב |
| מספר צאצאים | 1 |
| פרסים והוקרה | פרס גוליבר לספר הזר בטוב ביותר 1975/ פרס מפעל חיים תרומה לעיתונאות בשפה הרוסית בישראל 2018 (ערוץ 9) |
  | |
אדוארד קוזנצוב (ברוסית: Эдуард Кузнецов; נולד ב-29 בינואר 1939) הוא עיתונאי וסופר אשר ידוע בעיקר כמי שהיה אסיר ציון בברית המועצות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוזניצוב נולד במוסקבה ב-1939, לאב יהודי ואם רוסייה אשר גידלה אותו[1] לאחר שאביו נפל בקרב ב־1941. בשנת 1960 ביחד עם ולדימיר בוקובסקי ויורי גלנסקוב הוא היה בין מארגני אספות נוער ליד פסל מאיאקובסקי במוסקבה. ב-1961 נעצר לראשונה על ידי המשטר הסובייטי ונכלא לשבע שנים, לאחר שהקריא שירי מחאה מפרי עטו בכיכר מאיאקובסקי במוסקבה, ולאחר שפרסם סאמיזדאט נגד המשטר.
ערך מורחב – פרשת חטיפת המטוס של דימשיץ-קוזנצוב
ב-15 ביוני 1970 היה קוזניצוב, לצד מארק דימשיץ, מנהיג ניסיון של ציונים מתנגדי משטר סובייטים לחטוף מטוס ריק מלנינגרד לשוודיה בדרך לישראל, על מנת לברוח מברית המועצות לאחר שלא קיבלו אישור יציאה. קוזניצוב ודימשיץ נידונו למוות אך בעקבות לחץ בינלאומי הומתק עונשם ל-15 שנות מאסר. אשתו דאז של קוזניצוב, סילווה זלמנסון נדונה ל-10 שנות מאסר (שוחררה ב-1974 בעסקת החלפת אסירים ועלתה לישראל). ב-1979 שוחרר קוזניצוב מן הכלא במסגרת עסקת חילופי אסירים עם ארצות הברית, יחד עם ארבעה אסירים נוספים, מתנגדי המשטר.
לאחר ששוחרר מהכלא, עלה קוזניצוב לישראל. ב-1980 נולדה לו ולאשתו דאז, סילווה זלמנסון בת בשם ענת. ב-1981 הזוג התגרש. בשנת 1982 התמודד בבחירות לכנסת במסגרת מפלגה רוסית ראשונה. הוא ניהל את מחלקת החדשות של רדיו חירות (1983–1990). ב-1991 קוזנצוב היה העורך ביומון בשפה הרוסית "ורמיה" ועבר ב-1992, יחד עם קבוצה גדולה של עיתונאים אשר מחו נגד תנאי העסקתם, לעבוד ב"ווסטי", העיתון הרוסי הנפוץ בישראל, כעורך הראשי. בשנת 1999 החל לערוך את "מיג ניוז" ובשנים 2003–2007 היה העורך הראשי של האלמנך הספרותי והאמנותי "Nota Bene".
קוזנצוב נישא בשנית ללריסה גרשטיין, פעילת ישראל בעליה שנפטרה בדצמבר 2023. הזוג התגורר ליד ירושלים.
ב-2017 קיבל פרס מפעל חיים מערוץ 9 על תרומתו לעיתונאות בשפה הרוסית בישראל.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יומני כלא - ספר אשר כתב ב-1973 בכלא הסובייטי בסתר ואשר הוברח למערב. הספר זכה בפרס "גוליבר" בצרפת ב-1974
- אני אזרח ישראל! - ספר אשר כתב ב-1975 בכלא הסובייטי בסתר ואשר הוברח למערב.
- ריצת מרתון במורדוביה - 1980, הוצאת כתר
כתבות וסרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מבצע חתונה" - דוקומנטרי. סרטה של ענת זלמנסון-קוזניצוב, בתו של אדוארד
- עלייה קשה: המראת העיתונות הרוסית - וקריסתה, באתר nrg
קוזנצוב ודימשיץ מגיעים לישראל, 30 באפריל 1979. בין מקבלי הפנים: מנחם בגין, יגאל ידין, אריה דולצין, דוד לוי. ארכיון AP- שלומית שרביט ברזילי, 50 שנה ל"מבצע חתונה" - בחזרה למטוס החטוף, באתר ynet, 17 בדצמבר 2020
- אמיר לוי, 50 שנה ל'מבצע חתונה': "יצרנו את הסדק הראשון במסך הברזל", באתר מידה, 15 ביוני 2020
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אני אזרח ישראל! : יומן מהכלא / אדוארד קוזנצוב - הספר היחידי שהוברח ממחנות העבודה הסובייטים ופורסם במערב. "יומן שרשם בכלא הסובייטי, בסתר, אדוארד קוזיצוב ואשר הוברח למערב. קוזנצוב שנתיתם בגיל צעיר מאביו היהודי, גודל על ידי אמו כרוסי ללא כל זיקה ליהדות, ורק בהתבגרו זיהה את עצמו עם העם היהודי והחל ללחום על זכותו לעלות לישראל. הוא נאשם בניסיון הנודע לחטוף מטוס (ריק) כדי לצאת מברית-המועצות, ונדון במשפט לנינגרד תחילה למוות, אך לאחר-מכן הוחלף ענשו בחמש-עשרה שנות מאסר". בשפות אחרות הספר נקרא "יומני כלא", אבל בעברית קיבל את הכותרת "אני אזרח ישראל". הספר מתורגם מרוסית לאנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית.
- ריצת מראתון למורדוביה / אדוארד קוזניצוב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדוארד קוזנצוב, דף שער בספרייה הלאומית
- נטע שדמי, 'חטיפת המטוס דפקה לי את החיים', מעריב, 15 ביוני 1990
