לדלג לתוכן

אייס אוף בייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אייס אוף בייס
Ace of Base
החברים המייסדים של להקת אייס אוף בייס (משמאל לימין) ג'ונאס ברגרן, ג'ני ברגרן, לין ברגרן, ואולף אקברג
החברים המייסדים של להקת אייס אוף בייס
(משמאל לימין) ג'ונאס ברגרן, ג'ני ברגרן, לין ברגרן, ואולף אקברג
החברים המייסדים של להקת אייס אוף בייס
(משמאל לימין) ג'ונאס ברגרן, ג'ני ברגרן, לין ברגרן, ואולף אקברג
מקום הקמה גטבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות שוודיהשוודיה שוודיה
תקופת הפעילות מ-1992
סוגה יורודאנס • דאנס-פופ • יורופופ
חברת תקליטים אריסטה רקורדס, ברטלסמן מיוזיק גרופ, פולידור רקורדס, יוניברסל מיוזיק גרופ, ברקלי רקורדס, מוזיקת האוס, אדל-מגה רקורדס, פלייגראונד מיוזיק סקנדינביה עריכת הנתון בוויקינתונים
aceofbase.com
פרופיל ב-IMDb
חברים
ג'ונאס ברגרן
אולף אקברג
חברים לשעבר
מאלין ברגרן
ג'ני ברגרן
קלרה הגמאן
יוליה ויליאמסון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אייס אוף בייס (באנגלית: Ace of Base – ובהגייה הנכונה: אייס אוב בייס) היא להקת יורודאנס מגטבורג שבשוודיה[1].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1986 הקים ג'ונאס ברגרן יחד עם שניים מחבריו להקת טכנו בשם "Tech Noir". ג'ונאס צירף עד מהרה את אחיותיו, מאלין וג'ני ברגרן לתרום את קולותיהן לקטעי קישור. בשנים 1989–1990 שני הבחורים הנוספים עזבו את הלהקה לטובת קריירות אחרות ובמקומם הצטרף אוּלְף. שם הלהקה שונה ל"אייס אוף בייס" (האס הבסיסי, בתרגום לעברית). בראיון משנת 2018, הסביר אולף את מקור השם של הלהקה:

"השם בא מתוך הנגאובר שהיה לי ביום השנה החדשה... צפיתי ב-MTV וראיתי את הקליפ של Motörhead לשיר שלהם "Ace of Spades". אהבתי את השם וחשבתי שאשתעשע עם המילים האלה. אנחנו ארבעה חברים בלהקה הזו, אז חשבתי, "יופי. ארבעה אסים. אני אשמור על האס". ואז חשבתי על הסטודיו שלנו ואיך זה הבסיס שלנו."

ניסיונות לחתום על חוזה עם חברות תקליטים בשוודיה העלו חרס, ובשנת 1992 הוחתמה הלהקה בחברת התקליטים הדנית, Mega Records. באותה השנה, הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון "Wheel Of Fortune" בדנמרק. הסינגל הופץ שלוש פעמים במרווחים של חצי שנה עד שלבסוף קיבל הכרה ושהה במקום השני במצעד הסינגלים הדני, כשבמקום הראשון נמצא הסינגל השני - "All That She Wants" (שהופק על ידי המפיק השוודי הנודע דניז פופ). הסינגלים זכו להצלחה מפתיעה גם מחוץ לאירופה (ארצות הברית, יפן ואוסטרליה). אלבום הבכורה של הלהקה, Happy Nation, נמכר ביותר מ-19 מיליון עותקים ברחבי העולם ונכנס לספר השיאים של גינס לשנת 1995 כאלבום הבכורה הנמכר ביותר בכל הזמנים עד אז[2]. אלבום הבכורה יצא בישראל בתחילת 1993 בחברת התקליטים פונוקול[3].

בעקבות ההצלחה ערך צהובון שוודי תחקיר על הלהקה במרץ 1993, בו חשף את עברו המפוקפק של אולף כנאו-נאצי אשר גרמה למבוכה בקרב הלהקה ובמסיבת עיתונאים מיוחדת אולף התוודה והתחרט בפומבי על עברו. אולף סיפר שעבר ילדות קשה שבמהלכה מצא את עצמו הולך ומתדרדר עד שבגיל 17, לאחר מות חברו הטוב ביותר כתוצאה ממלחמת כנופיות, החליט לעשות מעשה ולשנות את חייו[4].

לרגל חגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל באפריל 1993, הגיעה הלהקה לישראל והופיעה באירוע שנקרא 'רוקדים עצמאות' ב-4 מוקדים שונים: חיפה, ראשון לציון, באר שבע ופארק הירקון בתל אביב[5]. ישראל הייתה למעשה המדינה הראשונה שאליה הגיעה הלהקה במסגרת סיבוב ההופעות שעשתה אז בעולם. הביקור וההופעה בפארק הירקון, בה השתתפו למעלה מ-55,000 איש, מצוין בעמוד ביוגרפיה אישית של כל אחד מחברי הלהקה באתר הרשמי שלה כ-"הזיכרון הטוב ביותר מאייס אוף בייס"[דרוש מקור].

בשנת 1995 הוציאה לאור הלהקה את האלבום "The Bridge" אשר נמכר בכ-6 מיליון עותקים, ב-1998 את האלבום "Flowers" שהצליח בעיקר באירופה, ב-1999 הוציאה הלהקה לקט להיטים מאלבומיה הקודמים בתוספת 4 רצועות חדשות, תחת השם "Singles Of The 90’s" ובשנת 2002 את "Da Capo" שזכה להצלחה זעומה מאוד באירופה. בשנת 2009 צורפו שתי זמרות חדשות קלרה הגמאן ויוליה ויליאמסון. למרות שאחיותיו של ברגרן לא פרשו מהלהקה באופן רשמי, הן לא תרמו את קולן לאלבום החמישי של הלהקה, "The Golden Ration", אשר יצא שנה לאחר מכן. חברת ההפקות כן רואות בג'ני ובמאלין חברות הרכב לשעבר[6].

הישגים במצעד הבילבורד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לאורך כל שנת 1994 היה להיט אחד לפחות של הלהקה בין 10 המקומות הראשונים של המצעד.
  • המצעד השנתי בארצות הברית בשנת 1994 כלל 3 להיטים של הלהקה: במקום הראשון, The Sign; במקום השמיני, All That She Wants ובמקום התשיעי, Don't Turn Around. כמו כן, היו אלו השירים היחידים שאינם בלדות בעשירייה הראשונה של המצעד.
  • הסינגל "The Sign", שנחשף במהדורה מיוחדת של האלבום עבור הקהל האמריקאי, שהה במקום הראשון במצעד במשך 6 שבועות והיה מועמד לפרס גראמי.

חברי הלהקה המקוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות להקה זמניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אוסף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארזי תקליטורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני-אלבומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייס אוף בייס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד אמנון הררי, מהו סוד שליטתה של שוודיה בשוק הפופ העולמי?, באתר הארץ, 16 בינואר 2019
  2. ^ Tortorici, Frank (2000-05-18). "Ace of Base's Jenny Berggren". MTV. נבדק ב-2016-08-31.
  3. ^ גל אוחובסקי, תקליטים חדשים - סיפור הפרברים - אייס אוף בייס, 'הפי ניישן', פונוקול, חדשות, 4 במרץ 1993
  4. ^ דנה גילרמן, המאזינים החליטו: לא לשדר, חדשות, 17 במאי 1993
  5. ^ עמית שהם, לאן הערב - אירוע - 'רוקדים עצמאות', חדשות, 25 באפריל 1993
  6. ^ ניב הדס, "אייס אוף בייס": חושפים את ערוותו של הפופ, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2010


אייס אוף בייס
ג'ני ברגרן • ג'ונאס ברגרן • מאלין ברגרן • אולף אקברג • קלרה הגמאן • ג'וליה ויליאמסון
אלבומי אולפן Happy Nation • The Sign • The Bridge • Flowers • Cruel Summer • Da Capo • The Golden Ratio
אלבומי אוסף Singles of the 90s • Greatest Hits • The Collection • Platinum & Gold Collection • Platinum & Gold • Hidden Gems
מארזי תקליטורים The Ultimate Collection • Greatest Hits • Gold • All That She Wants: The Classic Collection
סינגלים "Wheel of Fortune" • "All That She Wants" • "Happy Nation" • "Waiting for Magic" • "The Sign" • "Don't Turn Around" • "Living in Danger" • "Lucky Love" • "Beautiful Life" • "Never Gonna Say I'm Sorry" • "Life Is a Flower" • "Cruel Summer" • "Whenever You're Near Me" • "Travel to Romantis" • "Always Have, Always Will" • "Everytime It Rains" • "Cecilia" • "C'est la Vie (Always 21)" • "Hallo Hallo" • "Beautiful Morning" • "The Juvenile" • "Unspeakable" • "Wheel of Fortune 2009" • "All for You" • "Would You Believe"
דיסקוגרפיה • שירים • Yaki-Da
פרס המוזיקה האמריקאית ללהקת/צמד/קבוצת הפופ/רוק האהובה ביותר
הקרפנטרז (1974) • גלאדיס נייטס & דה פיפס (1975) • טוני אורלנדו אנד דון (1976) • שיקגו (1977) • פליטווד מק (1978) • בי ג'יז (1979) • בי ג'יז (1980) • האיגלס (1981) • אייר סופליי (1982) • ‏Hall & Oates‏ (1983) • ‏Hall & Oates‏ (1984) • ‏Hall & Oates‏ (1985) • שיקגו (1986) • יואי לואיס והחדשות (1987) • בון ג'ובי (1988) • גלוריה אסטפן ומיאמי סאונד משין (1989) • ניו קידס און דה בלוק (1990) • אירוסמית' (1991) • C+C מיוזיק פקטורי (1992) • ג'נסיס (1993) • אירוסמית' (1994) • אייס אוף בייס (1995) • האיגלס (1996) • הוטי & דה בלואופיש (1997) • ספייס גירלז (1998) • אירוסמית' (1999) • בקסטריט בויז (2000) • בקסטריט בויז (2001) • אן סינק (2002) • קריד (2003) • פליטווד מק (2003) • אאוטקאסט (2004) • בלאק אייד פיז (2005) • רד הוט צ'ילי פפרז (2006) • ניקלבק (2007) • דוטרי (2008) • בלאק אייד פיז (2009) • בלאק אייד פיז (2010) • מארון 5 (2011) • מארון 5 (2012) • ואן דיירקשן (2013) • ואן דיירקשן (2014) • ואן דיירקשן (2015) • ‏Twenty One Pilots‏ (2016) • Imagine Dragons (2017) • מיגוס (2018) • ‏BTS‏ (2019) • ‏BTS‏ (2020) • ‏BTS‏ (2021) • ‏BTS‏ (2022)
פרס המוזיקה של בילבורד לאמן החדש המוביל
אייס אוף בייס (1994) ‏•‏‏ ריל מקוי (1995) ‏•‏‏ ספייס גירלז (1997) ‏•‏‏ נקסט (1998) ‏•‏‏ בריטני ספירס (1999) ‏•‏‏ סיסקו (2000) ‏•‏‏ לייפהאוס ואשלי סימפסון (2001) ‏•‏‏ 50 סנט (2003) ‏•‏‏ קניה וסט ואלישה קיז (2004) ‏•‏‏ גוון סטפאני (2005) ‏•‏‏ כריס בראון (2006) ‏•‏‏ ג'סטין ביבר (2011) ‏•‏‏ ויז קאליפה (2012) ‏•‏‏ ואן דיירקשן (2013) ‏•‏‏ לורד (2014) ‏•‏‏ סם סמית' (2015) ‏•‏‏ פטי ואפ (2016) ‏•‏‏ זאין (2017) ‏•‏‏ חאליד (2018) ‏•‏‏ ג'וס וורלד (2019) ‏•‏‏ בילי אייליש (2020) ‏•‏‏ פופ סמוק (2021) ‏•‏‏ אוליביה רודריגו (2022) ‏•‏‏ זאק בריאן (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אייס_אוף_בייס&oldid=38845864"