איראן אייר
 | |||||||||||
 | |||||||||||
| בואינג 747-200 של החברה | |||||||||||
| נתונים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| בורסה |
Tehran Stock Exchange  | ||||||||||
| תקופת הפעילות | 1946–הווה (כ־78 שנים) | ||||||||||
| חברות בנות |
Iran Airtour | ||||||||||
| מיקום המטה |
 טהראן, איראן | ||||||||||
| מנכ"ל |
Alireza Borkhor | ||||||||||
| נתוני חברת תעופה | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| www.iranair.com | |||||||||||
  | |||||||||||
איראן אייר או חברת התעופה של הרפובליקה האסלאמית של איראן (בפרסית: هواپیمائی جمهوری اسلامی ایران, באנגלית: Iran Air) היא חברת התעופה הלאומית של איראן. לה 60 יעדים, 35 בינלאומיים ו-25 מקומיים. בסיסה העיקרי הוא נמל התעופה האימאם חומייני בטהראן והיא מעסיקה כ-7,500 עובדים.
החברה בבעלות מלאה של הממשלה האיראנית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החברה הוקמה בשנת 1946 על ידי קבוצת אנשי עסקים, תחת השם איראן איירווייז, והיא הפעילה טיסות בין הערים הגדולות באיראן באמצעות מטוסי ויקרס ויקונט. בשנת 1954 רכשה החברה מטוסי DC-4,DC-3s, ומטוס דאגלס DC-7 שהוחכר מסבנה, והחלה לטוס לפריז, בריסל, לונדון, וז'נבה.
בפברואר 1961 בעקבות החלטת הממשלה האיראנית להקים חברה לאומית, מוזגה איראן איירווייז עם חברה פרטית אחרת, ויחד הקימו את איראן אייר.
בשנת 1965 התקבל בחברה משלוח ראשון של מטוסי סילון, בואינג 727-100. משנת 1970, איראן אייר טסה לערים רבות באירופה, עם מעל 30 טיסות שבועיות ללונדון.
בסוף שנת 1970 הייתה איראן אייר חברת התעופה בעלת הצמיחה המהירה ביותר בעולם.
במאי 1971 נחנך הקו לניו יורק, והיא הייתה לחברה השנייה במזרח התיכון (אחרי אל על) שהפעילה טיסות רצופות לניו יורק.
בשנת 1972 הוזמנו שני מטוסי קונקורד, אחד המטוסים הושכר לחברה לתקופה קצרה, אולם בעקבות המהפכה האיסלאמית, בוטלו ההזמנות.
עד 1976 איראן אייר דורגה במקום השני אחרי קוואנטס, כחברת התעופה הבטוחה ביותר בעולם.
לאחר המהפכה האיסלאמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המהפכה האיסלאמית בפברואר 1979, החלו בחברה לארגן מחדש את פעילותה הבינלאומית, והופסקו הטיסות ליעדים רבים. כל הטיסות הבינלאומיות הופנו לטהראן, בעוד ששיראז יכולה לשמש כחלופה רק במקרים מיוחדים, שאר הערים באיראן איבדו את מעמדם הבינלאומי, אך עם זאת, בשנים האחרונות שדות התעופה בערים הגדולות משמשות לטיסות בינלאומיות - בעיקר למדינות השכנות.
בשנת 2001 רשויות ארצות הברית מנעו את רכישת האיירבוס A330, והיא קנתה שישה מטוסי פוקר 100.
בשנת 2001 רכשו בחברה שישה מטוסי איירבוס A310 מאולימפיק איירליינס.
בעקבות המתיחות בין ארצות הברית ואיראן על רקע תוכניות הגרעין שלה, לא יכלו באיראן אייר לקנות מבואינג חלקי חילוף לצי המטוסים שלה, עם זאת בסוף 2006 נחתם הסכם שאיפשר לה לשפץ את מטוסיה.
ביולי 2010 הכריזה הנציבות האירופית, כי תאסור את כניסת מטוסי הבואינג 727, 747, ואיירבוס A320 של החברה למרחב האווירי של האיחוד האירופי, בשל ליקויי בטיחות.
קבוצת מלונות הומא
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצת מלונות הומא היא חברה בת של איראן אייר, אשר בבעלותה רשת מלונות חמישה כוכבים בערים הגדולות של איראן. מלונות הומא ממוקמים בטהראן, שיראז, בנדר עבאס, ומשהד, שבה יש שני בתי מלון. כל המלונות נבנו לפני שנת 1979, למעט בתי המלון במשהד, שנבנו בסוף 1990.
הקבוצה הוקמה על ידי הממשלה לאחר המהפכה האיראנית ב-1979 ויש לה יותר מ 800 חדרים מרוהטים. רוב המלונות היו בשליטה פרטית עד 1979, אך הם הולאמו מיד לאחר מכן. המפורסם ביותר היה מלון הומא בטהראן, שהיה מלון שרתון לפני שהולאם. כול המלונות הם ברמת 5 כוכבים, אך אינם עומדים בתקנים בינלאומיים בשירות, תפאורה ומתקנים.
הסכמי שותפות קוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאיראן אייר הסכמי שותפות קוד עם החברות הבאות:
תאונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-21 בינואר 1980 מטוס איראן אייר מדגם בואינג 727-286, המטוס פגע בקרקע במהלך הגישה לנחיתה בטהראן, כל שמונת אנשי הצוות ו-120 הנוסעים נהרגו.
- ב-3 ביולי 1988 טיסה 655 בדרכה לדובאי מבנדר עבאס, יורטה בטעות על ידי הצבא האמריקאי, 274 הנוסעים ו-16 אנשי הצוות נהרגו. ארצות הברית, הביעה חרטה והבטיחה לפצות את הקורבנות, בתנאי שהכסף לא יעבור דרך הממשלה האיראנית.
- ב-27 באוקטובר 2011 נחת מטוס בואינג 727 של החברה כאשר גלגל האף איננו פתוח בנמל התעופה של איראן, ל-113 הנוסעים ואנשי הצוות לא נגרם נזק.
צי המטוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צי המטוסים של החברה נכון לדצמבר 2018:[2]
| כלי טיס | בצי | בהזמנה | נוסעים | הערות | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| C | Y | סה"כ | |||||
| איירבוס A300B2-203 | 3 | — | 18 | 236 | 254 | ||
| איירבוס A300B4-203 | 3 | — | 30 | 248 | 278 | ||
| איירבוס A300-605R/622R | 4 | — | 22 | 239 | 261 | ||
| איירבוס A310-203 | 2 | — | 14 | 198 | 212 | ||
| איירבוס A320-211/214 | 6 | 6 | 12 | 144 | 156 | ||
| איירבוס A321-200 | 1 | 7 | 12 | 182 | 194 | ||
| איירבוס A330-200 | 2 | 6 | 32 | 206 | 238 | ||
| איירבוס A330-900neo | — | 28 | טרם נקבע | קבלת ההזמנה החל משנת 2019 | |||
| פוקר 100 | 15 | — | — | 104 | 104 | ||
| מקדונל דאגלס MD-82 | 4 | — | 12 | 140 | 152 | ||
| ATR 72-600 | 13 | — | — | 68 | 68 | ||
| צי איראן אייר קרגו | |||||||
| איירבוס A300B4-203F | 1 | — | מטען | ||||
| בואינג 747-21ACM | 1 | — | מטען | ||||
| סה"כ | 57 | 47 | |||||
פעלו בעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]איראן אייר הפעילה בעבר את המטוסים הבאים:
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של איראן אייר
איראן אייר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
איראן אייר, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו איראן: מטוס נוסעים התרסק בצפון המדינה, 77 נהרגו (נענע 10)
- ^ פרטי צי המטוסים של איראן אייר, באתר airfleets.net (באנגלית)