בריחת שתן
| תחום |
אורולוגיה  |
|---|---|
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
1988620 |
| MeSH | D014549 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
N39.3, N39.4, R32 |
| ICD-11 |
MF50.2 |
  | |
בריחת שתן או דליפת שתן או אי-נקיטת שתן הוא מצב בו אין שליטה רצונית על מתן השתן. התופעה שכיחה בקרב נשים, אחת מכל שלוש נשים צפויה לסבול במהלך חייה מהתופעה, כששכיחותה עולה עם הגיל, ופוגעת באיכות החיים של מי שסובל או סובלת מהתופעה[1]. אי הנעימות הכרוכה במצב לעיתים גורמת לסובלים מהבעיה להימנע מלדווח עליה לרופא[1]. דליפת השתן הופכת לבעיה הפוגעת בדימוי העצמי, עד כדי פגיעה בחיי היום יום, פגיעה בחייה החברתיים, בקשר הזוגי, ואף נטל כלכלי עקב רכישת מוצרי ספיגה יקרים[2][3].
סוגי אי שליטה במתן שתן
[עריכת קוד מקור | עריכה]דליפת שתן במאמץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]תופעה השכיחה ביותר בכל הגילים[4], ונגרמת עקב שינויים פיזיולוגיים הנובעים מהריון, לידה, הפסקת המחזור. כל אלה גורמים להיחלשות השרירים והרצועות שתומכים בשלפוחית השתן או לפגיעה בהם. שרירי רצפת האגן נחלשים ושלפוחית השתן גולשת כלפי מטה לכיוון הנרתיק. מידת הגלישה לכיוון הנרתיק קובעת את חומרת הדליפה. בעת מאמץ והגברת הלחץ התוך-בטני, שרירי השופכה אינם מצליחים להתכווץ מסביב לשופכה, ומתרחשת בריחת שתן בכמות קטנה[4]. הגברת הלחץ התוך-בטני מתרחשת בעת עיטוש, שיעול, צחוק או מאמץ גופני כגון הרמת משאות, עלייה במדרגות, קפיצה, ריצה או ריקוד.
דחיפות במתן שתן
[עריכת קוד מקור | עריכה]התופעה מתבטאת במתן שתן לא רצוני אחרי תחושה עזה של דחף להטיל שתן ומתבטאת בהתכווצות השלפוחית ובבריחה של שתן. השלפוחית מגיבה במתן שתן לא רצוני בעת שתיית נוזלים בכמות קטנה, רעש של מים זורמים ואפילו תוך כדי שינה. התופעה קשורה לתגובה נוירולוגית, ומוחמרת במצבי לחץ נפשי, תרופות מסוימות, חוסר איזון של בלוטת התריס, סוכרת לא מאוזנת. דחיפות במתן שתן עולה עם הגיל.
אבחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]האבחון מתבצע באמצעות ביצוע הבדיקות הבאות:
- בדיקה גופנית ותשאול מקיף על ידי רופא נשים
- בדיקה גינקולוגית, אורו-גינקולוגית
- יומן השתנה
- שאלון איכות חיים
- בדיקות נוספות:
- בדיקות מעבדה - בדיקת שתן לבדיקת הרכב השתן, ותרבית שתן לבדיקת המצאות חיידקים בשתן. בדיקות דם כלליות.
- בדיקות הדמיה - סקירת על קול (אולטרסאונד) גלי קול המשמשים להדמיית שלפוחית השתן, כליות, רחם ודרכי השתן.
- בדיקה אורו-דינמית - בדיקה המבדילה בין שלפוחית עם פעילות יתר ודליפת שתן במאמץ. נוסף על כך, ניתן לזהות קשיים בהתרוקנות השלפוחית, ופגיעה בשריר הסוגר בשופכה. במהלך הבדיקה מחדירים צנתר דק עם חיישן אלקטרוני בקצהו לשלפוחית השתן, ממלאים אותה במים תוך רישום הלחצים בשלפוחית והקיבולת המקסימלית, כשלאחר מכן מרוקנים אותה תוך רישום הלחצים בשלפוחית וצינורית השתן. בדיקה אורו-דינמית נדרשת בעיקר לפני ניתוח, או במצבים של תסמינים מורכבים, כדי להגיע לאבחנה מדויקת[5][6].
- בדיקת ציסטוסקופיה - בדיקה אבחנתית המאפשרת הסתכלות לתוך צינורית השופכה ושלפוחית השתן, במטרה לאבחן מצבי מחלה והפרעות אחרות במערכת השתן והמין, ובכלל זה, גידולים, דלקות חוזרות בדרכי השתן, צריבה במתן שתן וכן והופעת דם בשתן. הבדיקה מבוצעת על ידי החדרת ציסטוסקופ, שהוא מכשיר קשיח או גמיש שבתוכו מצלמה, שבאמצעותה ניתן לסקור את כיס השתן והשופכה. דרך הצינור ניתן להעביר גם מכשירים וצנתרים שונים לצורך פעולות אבחון וטיפול כגון לקיחת ביופסיות, כריתת גידולים, הוצאת אבנים, קרישי דם ועוד. כמו כן ניתן להעביר דרכו צנתרים שונים לצורך פעולות אבחון וטיפול בשופכנים ובכליות[5].
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]דליפת שתן הוא מצב שכיח מאוד בנשים, אחת משלוש–ארבע נשים תסבול מהתופעה במהלך חייה. יש סוגים שונים של דליפת שתן, דרגות חומרה שונות וסוגי טיפול מגוונים. יש להתאים את הטיפול לדרגת התופעה וחומרתה, למצבה של האישה ולאורח חייה, אך לא להתעלם מהבעיה, ומהשפעתה על איכות חיי האישה. בהיעדר טיפול ייתכן שבמשך הזמן תחול החמרה בתסמינים. לכן, בכל מקרה כדאי לטפל בבעיה כדי ליהנות מאיכות חיים. החשוב ביותר לא להתבייש להעלות את הבעיה בפני הרופא המטפל, ולחפש פתרון מתאים.
טיפול שמרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טיפול תרופתי - תרופות אנטי-כולינרגיות (חוסמי אצטילכולין) חדשניות במינון חד יומי, בשחרור איטי. התרופות נקשרות לקולטנים בשלפוחית השתן וגורמות להרפייתה, ולעלייה בסף הגירוי התחושתי. התוצאה הרצויה - מתן שתן רצוני, אך תופעות הלואי שכיחות, במיוחד בגיל המבוגר, וכוללות אף עליה בזיהום דרכי השתן[7].
- ביופידבק[8]
- חיתולים למבוגרים
- פיזיותרפיה של שרירי רצפת האגן, תרגילי קיגל, שיטת פאולה
- הזרקת בוטוליניום (בוטוקס) - טיפול חדשני לנשים שסובלות מדחיפות במתן שתן על ידי הזרקת בוטוליניום שגורם להרפיית השלפוחית[9].
- טיפול באמצעות לייזר - מתמקד בהצרת הנרתיק ומטרתו לחזק את רצפת האגן. זהו הליך אשר מותאם בעיקר למקרים של דליפת שתן קלה, ויש לחזור עליו[דרוש מקור] מספר פעמים. הלייזר גורם לכיווץ הרקמות ולעיבוי רקמת הנרתיק. כל אלו יחד תורמים[דרוש מקור] לחיזוק רצפת האגן ולהידוק מיקומם של האיברים הפנימיים באזור זה כגון - שלפוחית השתן, הרחם, המעי הגס והחלחולת (רקטום). ההליך אינו כרוך בניתוח פולשני.
טיפול התנהגותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפחתת משקל מועילה להורדת דליפת השתן כתוצאה מתכיפות וממאמץ גם יחד[10], הפחתת צריכת קפאין, הפסקת עישון[11].
טיפול ניתוחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטת טיפול זעיר-פולשנית, בגישה נרתיקית, שמטרתו לתמוך בשופכה על ידי מיקום סרט סינתטי מתחת לשופכה האמצעית[12][13].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Smith, Christopher P., et al. "Single-institution experience in 110 patients with botulinum toxin A injection into bladder or urethra." Urology 65.1 (2005): 37-41.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריחת שתן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Minassian, Vatche A., Harold P. Drutz, and Ahmed Al-Badr. "Urinary incontinence as a worldwide problem." International Journal of Gynecology & Obstetrics 82.3 (2003): 327-338.
- ^ Fultz, Nancy H., and A. Herzog. "Self‐Reported Social and Emotional Impact of Urinary Incontinence." Journal of the American Geriatrics Society 49.7 (2001): 892-899.
- ^ Milsom, Ian, et al. "Global prevalence and economic burden of urgency urinary incontinence: a systematic review." European urology 65.1 (2014): 79-95.
- ^ 1 2 Nygaard, Ingrid, D. Thom, and E. Calhoun. "Urinary incontinence in women. "Urologic diseases in America (2004): 69-103.
- ^ 1 2 Pages, Ines-Helen, et al. "Comparative analysis of biofeedback and physical therapy for treatment of urinary stress incontinence in women." American journal of physical medicine & rehabilitation 80.7 (2001): 494-502.
- ^ Norton, Peggy, and Linda Brubaker. "Urinary incontinence in women." The Lancet 367.9504 (2006): 57-67.
- ^ Scott Martin Vouri, Clark D. Kebodeaux, Paul M. Stranges, Besu F. Teshome, Adverse events and treatment discontinuations of antimuscarinics for the treatment of overactive bladder in older adults: A systematic review and meta-analysis, Archives of Gerontology and Geriatrics 69, 2017-3, עמ' 77–96 doi: 10.1016/j.archger.2016.11.006
- ^ Kelleher, C. J., et al. "A new questionnaire to assess the quality of life of urinary incontinent women." BJOG: An International Journal of Obstetrics & Gynaecology 104.12 (1997): 1374-1379.- שאלון
- ^ Bump, Richard C., and Donna K. McClish. "Cigarette smoking and urinary incontinence in women." American journal of obstetrics and gynecology 167.5 (1992): 1213-1218.
- ^ Bø, Kari. "Pelvic floor muscle training is effective in treatment of female stress urinary incontinence, but how does it work?" International Urogynecology Journal 15.2 (2004): 76-84.
- ^ Delorme, Emmanuel, et al. "Transobturator tape (Uratape®): a new minimally-invasive procedure to treat female urinary incontinence." European urology 45.2 (2004): 203-207.
- ^ Nilsson, Carl Gustaf, et al. "Long-term results of the tension-free vaginal tape (TVT) procedure for surgical treatment of female stress urinary incontinence."International Urogynecology Journal 12.2 (2001): S5-S8.
- ^ Subak, Leslee L., et al. "Weight loss to treat urinary incontinence in overweight and obese women." New England Journal of Medicine 360.5 (2009): 481-490.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.