גבעון
גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווים בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים"[1].
תולדות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המסופר במקרא, לאחר שבני-ישראל כבשו את העי ויריחו, ובטרם תקפו את גבעון, יצאו אליהם זקני העיר והונו אותם לחשוב כי מרחוק הגיעו, כדי לכרות ברית עם בני-ישראל, שמסע הכיבוש שלהם נודע למרחוק. מבלי להיוועץ באלוהים כרתו יהושע בן נון ונשיאי העדה ברית עם החיווי, ואז התבררה להם התרמית; אולם הם לא הפרו את הברית, ולא פגעו בחיווי בני-ישראל הענישו את החיווי בכך ש"יִחְיוּ; וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם לְכָל-הָעֵדָה".[2]
על פי המסופר בספר יהושע, פרק י', מלכי ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון כרתו ברית (נקראת: "ברית הדרום") נגד גבעון, כשהאחרונה השלימה עם יהושע וישראל, ויצאו נגדה למלחמה. ישראל ובראשם יהושע יצאו לעזרת גבעון, הביסו את צבאות הדרום והרגו את מלכיהם. במהלך המרדף אחר הצבאות הנסוגים גרם יהושע לשמש לעמוד במקומה, כדי לאפשר לעם ישראל למקסם את הניצחון במערכה, ולהמשיך במרדף אחר האמוריים. זהו מקור האמרה שמש בגבעון דום.
גבעון הייתה בנחלת שבט בנימין ונמנית כאחת משלוש עשרה ערי הכהנים שנתנו בני ישראל על פי הגורל במשכן שילה: ”וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת... גִּבְעוֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ” (יהושע כא יז).
גבעון נחשבה למולדת משפחתו של שאול המלך לפי הנאמר בספר דברי הימים על תולדות שבט בנימין: "אֵלֶּה רָאשֵׁי אָבוֹת לְתֹלְדוֹתָם, רָאשִׁים; אֵלֶּה, יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם. וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ, אֲבִי גִבְעוֹן; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ, מַעֲכָה...וְנֵר הוֹלִיד אֶת-קִישׁ, וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת-שָׁאוּל; וְשָׁאוּל, הוֹלִיד אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ, וְאֶת-אֲבִינָדָב, וְאֶת-אֶשְׁבָּעַל.[3]
חוקרי מקרא מביעים דעה שמכאן יחסם של הגבעונים אל שאול[4], שהתנחל בעירם וזאת גם הסיבה למציאות שבה "וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה" (ספר שמואל ב', פרק כ"א, הקטע כולו שדן בנושא פסוקים א' עד י"ד).
העיר מוזכרת בתנ"ך במספר הקשרים נוספים: בימי דוד ושלמה הייתה במקום "הבמה הגדולה",[5] נביא השקר חנניה בן עזור היה מגבעון,[6] ולאחר גלות בבל נמנתה גבעון בין ערי פחוות יהודה האוטונומית.[7]
זיהוי המקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקובל לזהות את גבעון המקראית עם הכפר הפלסטיני אל ג'יב, ששימר את שמה. זיהוי זה נתמך במציאת 63 מרתפי יין מהמאה השמינית והשביעית לפנה"ס, כאשר כתובות בעברית על כדי היין מאששות את זיהוי המקום כגבעון. ג'יימז פריצ'רד (אנ'), שחפר במקום בשנת 1956 פרסם מאמרים על הפקת יין ליצוא בגבעון, על הכתובות בעברית, על מרתפי היין החצובים בסלע, ועל מפלשי המים המתוכננים היטב שסיפקו לעיר את מימיה.
ממצא נוסף המאפשר את זיהוי המקום הוא הבריכה העתיקה הקיימת במקום. לפי הסברה זו הבריכה שסביבה נקשר מעשה הקרב בין חיילי יואב בן צרויה לחיילי אבנר בן נר כפי שמתואר במקרא, בספר שמואל ב':
וַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן-נֵר וְעַבְדֵי אִישׁ-בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל מִמַּחֲנַיִם גִּבְעוֹנָה. וְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ, וַיִּפְגְּשׁוּם עַל-בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו; וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל-הַבְּרֵכָה מִזֶּה, וְאֵלֶּה עַל-הַבְּרֵכָה מִזֶּה. וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל-יוֹאָב: "יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ". וַיֹּאמֶר יוֹאָב: "יָקֻמוּ". וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל, וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד. וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ, וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ, וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן.
— פרק ב' , י"ב = ט"ז
ארכאולוגים מעריכים כי האתר היה מיושב בתקופת הברונזה המוקדמת ובמרבית תקופת הברונזה התיכונה (בערך 3000 עד 1550 לפנה"ס). משלהי תקופת הברונזה המאוחרת (1550 עד 1200 לפנה"ס), התקופה בה (על פי חלק מהחוקרים) נכבשה כנען בידי בני-ישראל, אף שלא נמצאו שרידי יישוב בתל, נמצאו בקברים קדומים יותר כלי חרס המאפיינים תקופה זו. בניגוד לעולה מהממצאים הארכאולוגיים, במקרא מתוארת גבעון כעיר גדולה מאוד בתקופה זו: "וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן, כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה; וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן-הָעַי, וְכָל-אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים" (יהושע י, ב).
על שמה של גבעון המקראית נקראות ההתנחלויות "מחנה גבעון" (לימים שכונה בגבעת זאב) ו"גבעון החדשה", שהוקמו כ-2 קילומטרים מערבית לאל-ג'יב וכן רחוב גבעון וכיכר גבעון בתל אביב-יפו ורחוב גבעון בערים נוספות כגון חיפה, רמת השרון וגני תקווה, והמילה גבעון אף משמשת כשם משפחה ישראלי.
ברכת גבעון
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הירידה לברכה בגבעון -
מבט על המדרגות בירידה לבור -
:הכניסה למעיין בתחתית הבור -
העלייה למעיין בנקבה מתחתית הכפר
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרשת גבעון, בספר יהושע, באתר ויקיטקסטקישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גבעון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- תל גבעון (אל ג'יב) באתר עידן התנ"ך.
- מידע על אתר אל ג'יב, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- גבעון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ערי הכהנים בעת בית ראשון ושני | ||
|---|---|---|
| תשע ערים משבט יהודה ושמעון | חברון • לִבְנָה • יַתִּר • אֶשְׁתְּמוֹעַ • חלן • דְּבִר • עין • יֻטָּה • בית שמש | |
| ארבע ערים משבט בנימין | גבעון • גבע • עֲנָתוֹת • עַלְמוֹן | |
| כ"ד ערי הגליל בהן התיישבו משמרות הכהונה לאחר חורבן בית שני | מירון • ציפורי • פסוטה • עילוט • בית לחם הגלילית • יודפת • עיילבון • שדה עמודים • חירבת אירביד • כאבול • כפר כנא • צפת • תל מעון (טבריה) • שיחין • מע'אר • חרבת יבנית • כפר ממלח • נצרת • עראבה • מגדל • כוכב הירדן - כאוכב אל הווא • כפר ענאן • תל צלמון • חמי טבריה (חמת אריח) | |
