המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה
 | ||||||||||||||||||
| לוחמי הרגימנט ה-92 (ההיילנדסרים) נלחמים בקנדהאר | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המשחק הגדול | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 1878–1880 (כשנתיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית | |||||||||||||||||
| מקום | אפגניסטן | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לאימפריה הבריטית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה (באנגלית: The Second Anglo–Afghan War; בפשטו: د افغان-انګرېز دويمه جګړه) היא מלחמה שהתנהלה בשנים 1878–1880 בין האימפריה הבריטית לבין אמירות אפגניסטן, אשר נשלטה בידי שיר עלי ח'אן. הפלישה לאפגניסטן נערכה במסגרת המשחק הגדול כתוצאה מהמעורבות הגוברת של האימפריה הרוסית באזור ובשל חשש מפני פלישה רוסית לראג' הבריטי. הייתה זו הפעם השנייה בה פלשו כוחות האימפריה הבריטית לאפגניסטן. המלחמה הסתיימה בכניעת האפגנים והפיכת אפגניסטן לפרוטקטורט בריטי.
המשחק הגדול
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המשחק הגדול
בתחילת המאה ה-19 פרץ סכסוך בין האימפריה הבריטית לאימפריה הרוסית. בריטניה, ששלטה בהודו, חששה מפלישה דרומה של רוסיה ששלטה בחלקה הצפוני של אסיה ובמקביל חששה רוסיה מפלישה של האימפריה הבריטית מדרום. כדי להתמודד עם האיום שאפה כל אימפריה לחזק את גבולה מול האימפריה היריבה וכך הפך אזור זה (שכלל את פקיסטן, אפגניסטן, ג'אמו וקשמיר ועוד) לזירה בה נלחם כל צד לכבוש יותר שטחים כשאחד האזורים המשמעותיים היה אפגניסטן.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיומה של מלחמת האזרחים באפגניסטן (אנ'), שהתחוללה בשנים 1863–1869, השתלט שיר עלי ח'אן על הממלכה וגרם לבריחתו של מתנגדו, עבד א-רחמן ח'אן, וחסידיו מאפגניסטן צפונה לטריטוריות הרוסיות. השלטון הרוסי דאג לטפח אופוזיציה זו בתקווה שתאפשר לרוסים להשיג דריסת רגל באפגניסטן.
מהלך זה של הרוסים הדאיג את הבריטים שחששו מהאפשרות של התחזקות האחיזה הפוליטית של הרוסים באפגניסטן. ב-1878 התעצמה המתיחות בין רוסיה ובריטניה בעקבות קונגרס ברלין שם תמכה בריטניה בביטול ההישגים אליהם הגיעה רוסיה במלחמה העות'מאנית-רוסית ובאו לידי ביטוי בחוזה סן סטפנו.
בעקבות קונגרס ברלין הפנו בריטניה ורוסיה את תשומת ליבם לזירת אפגניסטן. רוסיה הודיעה לשליט המדינה, שיר עלי ח'אן, שמשלחת רוסית בדרכה לקאבול ומנגד הודיע המושל הכללי של הודו, רוברט לייטון (אנ'), לעלי ח'אן שמשלחת מטעם בריטניה גם היא בדרך אליו. ההתמהמהות של שליט אפגניסטן לקבל את פני המשלחת הבריטית הביאו את בריטניה להכריז מלחמה על אפגניסטן.
המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערכה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבריטים ארגנו כוח של כ-50,000 חיילים ובנובמבר 1878 פלשו לאפגניסטן דרך שלושה מעברי גבול. ניצחונותיהם בקרב עלי מאג'יד (אנ') (21 בנובמבר 1878) ובקרב פאיוור קוטל (אנ') (2 בדצמבר 1878) פתחו את דרכם לבירה קאבול ואילצו את שליט אפגניסטן, שיר עלי ח'אן, לברוח 400 ק"מ צפונה אל מזאר-י שריף. שיר עלי ח'אן העריך שלבריטים יהיה קשה להגיע למקומו החדש בגלל התארכות הקוים הלוגיסטיים, הצורך לכבוש שטחים גדולים, הקשיים לעבור בשטחי הינדו-כוש המושלגים ובגלל שקיווה למרד שבטים נגד הבריטים.
בתקופת שהותו במזאר-י שריף החל שיר עלי ח'אן לארגן כוחות כדי להילחם בבריטים שכבשו את קאבול ואף ניסה לקבל סיוע, לשם כך, מהרוסים. בין השאר שחרר שיר עלי ח'אן ראשי שבטים מהכלא כדי שיצטרפו לכוחותיו אך לאחר שהפר הבטחות קודמות, משוחררי הכלא נטו לא להצטרף אליו והעדיפו להכריז על עצמאות מהשלטון האפגני, דבר שאילץ את ח'אן להילחם לא רק כנגד הבריטים אלא גם כנגד השבטים המורדים. בסופו של דבר תנאי החיים והחורף הביאו להתדרדרות בבריאותו וב-21 בפברואר 1879 נפטר ח'אן במזאר-י שריף.
לאחר מותו של ח'אן החלה מלחמת ירושה בה היו מעורבים שלושה מילדיו. הבן מוחמד יקוב ח'אן (אנ') מונה רשמית כיורש אך בן נוסף, מוחמד עלי ח'אן, פעל כדי לצבור כוח ובן שלישי, איוב ח'אן, אומנם תמך באחיו היורש אך שאף גם הוא לצבור כוח.
אמנת גנדמק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-26 במאי 1879 חתם היורש, מוחמד יקוב ח'אן, עם הבריטים על אמנת גנדמק (אנ') שסיימה את השלב הראשון של המלחמה. על פי אמנה זו ויתר ח'אן על השליטה בקאבול ובאפגניסטן לטובת הבריטים בתמורה לפיצויים כספיים והבטחות לעמוד לצידו במקרה של פלישה לאפגניסטן. כמו כן כללה האמנה הסכמה לשליטת הבריטים בנקודות מפתח כמו מעבר ח'ייבר ומצודת ג'אמרוד (אנ') ובשטחים בצפון מערב אפגניסטן ובכוויתה שבמחוז בלוצ'יסטן.
המערכה השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-3 בספטמבר 1879 רצחו מקומיים את הנציג הבריטי בקאבול, סר לואיס קוונגרי (אנ') ואת שומרי ראשו. פעולה זו הביאה למשלוח כוח בריטי כדי לכבוש שוב את קאבול. כוח זה (אנ'), שמנה כ-4,000 חיילים בפיקודו של מייג'ור גנרל פרדריק רוברטס, עבר מהודו לאפגניסטן וב-6 באוקטובר 1879 הביס את צבא אפגניסטן בקרב חרסיאב (אנ') וכבש שוב את קאבול הבירה.
חלק מהשבטים באפגניסטן ראו במוחמד יקוב ח'אן בובה של הבריטים וסירבו לקבל את מרותו או את מרותם של הבריטים. בעקבות כיבוש קאבול התקדם כוח של 10,000 אפגנים בפיקודו של מוחמד ג'אן ח'אן וורדק (Mohammad Jan Khan Wardak) כדי להסיג את הבריטים מקאבול. כוח זה הביס כוח בריטי קטן שניסה לעצור אותו ואז הטיל מצור על המחנה הצבאי הבריטי המבוצר שרפור (אנ') בשולי קאבול. הבריטים הנצורים הצליחו להחזיק מעמד מול האפגנים בהמתנה לתגבורת מקבול (אנ'). ב-23 בדצמבר 1879 נערכה ההתקפה האחרונה על המחנה ולאחר שנכשלה נפוצו החיילים האפגנים כשההוראה שניתנה לחיילים הבריטים הייתה לא לקחת שבויים.
בחירת אמיר חדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]הניצחון הזה חיזק את אחיזתם של הבריטים בקאבול. לאחר שחשדו שמוחמד יקוב ח'אן היה מעורב ברצח לואיס קוונגרי אילצו אותו הבריטים להתפטר. בעקבות התפטרות זו החלו הבריטים לבחון חלופות להמשך שליטם באפגניסטן כשמצד אחד חיפשו שליט חדש במקומו של ח'אן ומצד שני בחנו חלופה לפיצול אפגניסטן. בסופו של דבר, ביולי 1880, בחרו הבריטים בעבד א-רחמן ח'אן כאמיר של אפגניסטן. הייתה זו בחירה תמוהה משום שהאמיר הנבחר היה לפני כן בגלות בטורקיסטן ופנה לרוסים כדי לסייע לו לחזור לאפגניסטן וכן היה ידוע כמתנגד תקיף לבריטים. אחת הסיבות המרכזיות למהלך זה היה הרצון של השלטון הבריטי בהודו, בהובלת מושל הודו פרדריק המילטון-טמפל-בלקווד, ליציאת בריטניה מאפגניסטן (למעט קנדהאר הקרובה לגבול הודו).
המרד של איוב ח'אן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו השלישי של שיר עלי ח'אן, איוב ח'אן, ששלט בעיר הראת במערב אפגניסטן, מרד בבריטים ביולי 1880. תחילה נלחם בכוח משמר בריטי שהיה מוצב במאיוונד (אנ') והביס אותו במהלך קרב מאיוונד (אנ') ואז הטיל מצור על קנדהאר. כוח משימה בריטי, בפיקודו של פרדריק רוברטס יצא מקאבול דרומה וב-1 בספטמבר 1880 הביס את איוב ח'אן והאפגנים המורדים במהלך קרב קנדהאר (אנ'). קרב זה סימל את סיום המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה.
לאחר סיום המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במערכה זו איבדו הבריטים כ-10,000 חיילים כש-1,850 מהם נהרגו בקרבות והשאר נפטרו ממחלות. עלות המלחמה הייתה כ-20 מיליון פאונד, פי שלושה מהתקציב המתוכנן.
בסיום המלחמה הכיר עבד א-רחמן ח'אן באמנת גנדמק ובשליטה של הבריטים בשטחים מסוימים באפגניסטן (כולל קנדהאר) וכן באחריותה של בריטניה ליחסי החוץ של אפגניסטן. בסופו של דבר תפסו הבריטים את השלטון באפגניסטן כחייץ בין הראג' הבריטי בהודו לרוסים וב-1881 החליטו הבריטים להפסיק להחזיק נציגות בקאבול ולצאת מכל השטחים שהיו עוד בשליטתם באפגניסטן.
בהמשך השנים גילתה בריטניה פנים נוספות של ח'אן לאחר שהחל לנהל בעצמו, ובניגוד להסכמים, את יחסי החוץ של אפגניסטן. כמו כן פרסם ח'אן קריאות לג'יהאד כנגד הבריטים (כמו גם כנגד הרוסים). התנהלותו האכזרית של ח'אן כלפי מתנגדיו הפנימיים (התנהלות שהעניקה לו את הכינוי "אמיר הברזל") הקשתה על קיום הקשרים הדיפלומטיים של הבריטים איתו.
ב-1893 הגיע שליח הבריטים, מורטימור דוראנד (אנ'), לקאבול וניהל משא ומתן עם ח'אן לקביעת הגבול בין הודו ואפגניסטן ולמהלכים לשיפור היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. שיחות אלו הביאו לחתימת הסכמים בין בריטניה לאפגניסטן וכן נקבע קו דוראנד (אנ') בין אפגניסטן לפקיסטן.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Raugh, Harold E. Jr., Victorians at war, 1815-1914: Encyclopedia of British military history, California, US, ABC-CLIO, 2004.
- Barthorp, Michael (2002). Afghan Wars and the North-West Frontier 1839–1947. London: Cassell. ISBN 0-304-36294-8
- Blood, Peter R, ed. (1996). Pakistan: A Country Study. Diane Publishing. ISBN 9780788136313
- Farwell, Byron (1973). Queen Victoria's Little Wars. London: Allen Lane. ISBN 0713904577
- Johnson, Robert (2011). The Afghan Way of War: How and Why They Fight. Oxford University Press. ISBN 9780199912568
- Wilkinson-Latham, Robert (1977). North-West Frontier 1837–1947. London: Osprey Publishing. ISBN 0-85045-275-9
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Thomas Barfield, Anglo-Afghan Wars and the North-West Frontier 1839–1947, באתר גוגל בוקס
- Henry Bathurst Hanna,The Second Afghan War, 1878-79-80, באתר גוגל בוקס
- Frederick Roberts, Forty-one years in India: from subaltern to commander-in-chief, באתר גוטנברג
- (Gathorne Gathorne-Hardy, 1st Earl of Cranbrook), המלחמה באפגניסטן, נאום שנשא ארל קרנברוק בפני בית הלורדים, אתר ויקיסורס, 9 בדצמבר 1878
- המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה, באתר garenewing.co.uk
- הכרונולוגיה של המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה, באתר garenewing.co.uk
- המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה, באתר britishbattles.com
- קרבות בריטניה באפגניסטן, באתר historicaleye.com
- המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה ותוצאותיה, באתר rgssamachupicchu.blogspot.com
