הר אתוס

הר אתוס
Όρος Άθως

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית מעורב בשנת 1988, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 5, 6, 7
מידע כללי
גובה	2,033 מ'
שטח	33,042 הקטאר
מדינה
מיקום	מקדוניה היוונית
קואורדינטות	40°09′30″N 24°19′38″E
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה מפת המנזרים בהר אתוס

הר אָתוֹס (ביוונית: Όρος Άθως, בתעתיק לעברית: אוֹרוֹס אָתוֹס) הוא הר וחצי אי במקדוניה היוונית, המכונה גם "ההר הקדוש" (Άγιον Όρος, "אַיוֹן אוֹרוֹס"). בעת העתיקה נקרא המקום "אקטי" (Ακτή). במפת המחוזות המנהליים של יוון שמו "מדינת המנזרים האוטונומית של ההר הקדוש" (Αυτόνομη Μοναστική Πολιτεία Αγίου Όρους).

חצי האי חלקדידיקי על שלוש "אצבעותיו". ההר הקדוש היא האצבע הימנית

המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית. קיימים בו 20 מנזרים נוצריים יווניים אורתודוקסיים והוא מהווה מעין מדינת מנזרים אוטונומית ששטחה 335.63 קילומטר רבוע. למדינה ממשל עצמי בתוך יוון. אף על פי שמה הרשמי, המדינה הנזירית בהר אתוס איננה מהווה מדינה במובן המקובל של המושג, אלא יחידה מנהלית שלטונית אוטונומית בחצי האי, ובכך היא הישות המדינית הנזירית העתיקה ביותר שעדיין קיימת. בירתה של מדינת המנזרים היא עיירת-הנזירים קָארְיֶיס (Καρυές). מבחינה כנסייתית-מנהלתית ורוחנית, כפוף הר אתוס לסמכותו הישירה של פטריארך קונסטנטינופול.

בשנת 2001 עמד מספר תושבי הר אתוס על 2,262 נפש, לאחר שהחל להתאושש בתחילת שנות השבעים של המאה ה-20 בתום תקופה ארוכה של שקיעה. לשם השוואה, בשנת 1903 מנתה אוכלוסיית הר אתוס 7,432 נפש וב-1917 התגוררו בו כ-10,500 איש.

אחד המאפיינים הידועים ביותר של המדינה הנזירית בהר אתוס הוא שהכניסה אליה אסורה לנשים ולכל בעל חיים ממין נקבה.

קדושת ההר

שלט המודיע במספר שפות על איסור הכניסה לנשים לשטח הר אתוס

במיתולוגיה היוונית היה אתוס אחד הגיגאנטים שנלחמו באלים האולימפיים. אתוס השליך סלע ענק לעבר אל הים פוסידון, וזה נפל בים האגאי והיה לחצי האי אתוס. לפי גרסה של אגדה זו, קבר פוסידון את אתוס בהר שבאי.

לפי המסורת הנוצרית המקומית, בשנת 49 נקלעה ספינתה של מריה המלווה ביוחנן השליח לאתוס בהיותם בדרכם לקפריסין. ספינתם נחתה סמוך למקדש אפולו, במקום בו ניצב כיום מנזר איווירון. הבתולה נפעמה מיופיו של חצי האי, בירכה אותו וביקשה מישו כי יעניק לה אותו כגן. קול נשמע והבטיח לבתולה את חצי האי:

יהא מקום זה לרכושך ולגנך, ולגן עדן ולגאולה לאלה המבקשים להיגאל.

המקור ביוונית

Έστω ο τόπος ούτος κλήρος σός και περιβόλαιον σόν και παράδεισος, έτι δε και λιμήν σωτήριος τώνθελόντων σωθήναι.

—

מרגע זה הוקדש המקום לאם האלוהים ונודע כ"גנה של הבתולה" (Το Περιβολη Της Παναγιας), והוא נאסר לא רק לכל אישה אחרת, אלא לכל בעל חיים ממין נקבה.

מנזרי הר אתוס ידועים בהתנגדותם ההיסטורית לפיוס בין הנצרות הקתולית לאורתודוקסית עוד מימי מיכאל השמיני פלאולוגוס במאה ה-13, ומנזר אספיגמנו התבטא באופן בוטה במיוחד בעניין זה, דבר שהוביל לגירוש נזיריו ממועצת הר אתוס ב-1974 ולדרישת פטריארך קונסטנטינופול ב-2002 כי הנזירים יפנו את המנזר.

גאוגרפיה

חצי האי אתוס הוא הזרוע המזרחית מבין שלוש זרועות ששולח חצי האי הגדול יותר, כלקידיקי, לכיוון דרום-מזרח. חצי האי אתוס נמתח אל תוך הים האגאי למרחק של 60 ק"מ, רוחבו בין 7 ל-12 ק"מ ושטחו כ-390 קמ"ר. הר אתוס עצמו מתנשא לגובה של 2,033 מטר בקצהו הדרומי של חצי האי, ומורדותיו גולשים בתלילות אל הים האגאי משלושת כיווניו. על פסגתו של ההר שוכנת קפלה קטנה המוקדשת להשתנותו של ישו. בצדו הצפוני משתפל ההר באופן הדרגתי יחסית לאורכו של חצי האי.

חצי האי מכוסה ביער צפוף המגיע עד לחופיו. בקצהו הדרומי של חצי האי שני כֵּפים – כף פינס המערבי וכף טימיו פרודרוס המזרחי, והים סביבם עלול להיות סוער ומסוכן לשיט. אין בחופי הר אתוס מעגנים טבעיים, וכשמזג האוויר סוער הגישה אליו אינה אפשרית. חלקו הצפון-מערבי של חצי האי, שמשתרע על שטח של כ-55 ק"מ, אינו חלק מהמדינה הנזירית אלא ממחוז המשנה (נוֹמוֹס) של כלקידיקי.

היסטוריה

העת העתיקה

פסגת הר אתוס מסקיטת פודרומוס

לפי הרודוטוס, יישבו הפלסגים מלמנוס את חצי האי, וסטראבון דיווח על חמש ערים ששכנו בו, אך הארכאולוגים לא הצליחו לאתרן. בשנת 492 לפנה"ס, בעת מסע מרדוניוס לענישת יוון, נטרף הצי הפרסי בסערה בעת ששט סביב הר אתוס. 300 מאוניותיו טבעו ו-20,000 איש קיפחו את חייהם. לקראת פלישתו ליוון ב-480 לפנה"ס חפר חשיארש הראשון במשך שלוש שנים תעלה שחצתה את חצי האי אתוס כדי להימנע מן השיט המסוכן. אירוע דומה אירע גם בשנת 411 לפנה"ס, כאשר 50 ספינות ספרטניות טבעו סמוך לאתוס.

ייתכן שהנזירים הראשונים הגיעו אל האי במאה ה-3, אך לבטח ישבו בו לצידה של אוכלוסייה עובדת אלילים בתקופת שלטונו של הקיסר קונסטנטינוס בתחילת המאה ה-4. תחת שלטונו של יוליאנוס הכופר נהרסו הכנסיות בהר אתוס והנוצרים נאלצו להתחבא ביערות ובמקומות מבודדים, אך תאודוסיוס הראשון הפך את הקערה על פיה, והרס את המקדשים הפגאניים.

עם ההתפשטות המוסלמית החל במאה ה-7 היה הר אתוס יעד להתקפות, והיישוב בו נפגע. מאידך, ידוע שנזירים שנמלטו מפני המוסלמים, בין היתר מארץ ישראל, הגיעו אל הר אתוס והתיישבו בו. עוד ידוע ממספר דיווחים, בין היתר של תאופאנס המוודה (Θεοφάνης ο Ομολογητής) שחי בסוף המאה ה-8, כי התפרצות הר הגעש בסנטוריני בשנת 726 נראתה מהר אתוס, דבר המראה כי בשנה זו היה המקום מיושב. נזירים מהר אתוס השתתפו גם בוועידה האקומנית השביעית, ועידת ניקיאה השנייה, שהתקיימה בניקיאה (היא איזניק בטורקיה של ימינו), בשנת 787.

הקמת המדינה הנזירית

הדגל הביזנטי, המשמש – לצד דגל יוון – כדגל הר אתוס

ממספר מסמכים ידוע על הקמת שני מנזרים קטנים בהר אתוס במאה ה-9, ובשנת 883 הוציא הקיסר בסיליוס הראשון צו חתום בבולה ובו קבע כי ההר הקדוש הוא "מדינה נזירית" ואסר על בעלי מלאכה אחרים להתיישב בו. בשנים 942–944 מופו גבולותיה של המדינה הנזירית – גבולות העומדים בעינם עד היום – והיישוב קארייס נחשב לבירתה ולמרכזה המנהלי כבר אז. בשנת 958 הגיע הנזיר אתנאסיוס הקדוש מאתוס (Άγιος Αθανάσιος ο Αθωνίτης) להר אתוס, והקים בסיועו של ידידו, הקיסר הביזנטי ניקופורוס השני, את מנזר מגיסטי לאוורה (Μεγίστη Λαύρα), כיום המנזר העתיק והגדול בחצי האי. הקמת המנזר הגדול נחשבה לצעד מהפכני ולוותה במחלוקת בין תומכיו לבין גורמים שמרניים אשר סברו כי שינוי זה יפגע באורחות החיים במקום.

צו חתום בבולה של הקיסר יוחנן הראשון צימיסקס קבע בשנת 972 כי הר אתוס הוא מדינה נזירית אוטונומית, ומעמד זה אושר ב-1095 גם על ידי הקיסר אלכסיוס הראשון. בנוסף, הוקמה ב-1045 "המועצה הקדושה" (ראו להלן) בצו של קונסטנטינוס התשיעי. רוב המנזרים הקיימים כיום נוסדו במאה ה-10 או במאה ה-11, ותקופה זו נחשבת לתחילת שגשוגו של הר אתוס, שהיה לישות הנזירית הגדולה בעולם באותה עת, ואוכלוסייתו הוערכה בכ-3,000 איש.

במשך מאות שנים חסו נזירי הר אתוס בצילה של האימפריה הביזנטית, עד שזו חדלה להתקיים לאחר מסע הצלב הרביעי במאה ה-13 והוחלפה באימפריה הלטינית.

התקופה העות'מאנית

המנזר והאקוודוקט של סימונופטרה; איור של רוברט קרזון שביקר במקום ב-1834

במאה ה-13 ידעה ההתיישבות הנזירית תקופה קשה ונפגעה מהתקפות שודדי ים קטלאנים ולטינים. סכסוך עם הקיסר הביזנטי מיכאל השמיני פלאולוגוס, על רקע התפייסותו עם הכנסייה המערבית ב-1277, עלה לנזירים בהר אתוס במחיר כבד. הקיסר שלח את צבאו אל חצי האי, העלה מנזרים באש וטבח בנזירים. התקפות שודדי הים נמשכו גם בתחילת המאה ה-14, והגיעו לשיאן בשנים 1307 ו-1308. מכה נוספת שניחתה כמעט על כל המנזרים היא מכת השריפות, אשר כילו ושבו וכילו את המנזרים או חלקים גדולים מהם. השריפות הכו במקום משך אלף שנים והמשיכו בכך גם במהלך המאה ה-20.

תקופה של שלטון עות'מאני באתוס החלה ב-1380. עד שנת 1403 התאפיין השלטון העות'מאני ברדיפת הנזירים, אך משכבש מורט השני את הר אתוס בשנית ב-1424, הצהירו לו הנזירים אמונים. בתמורה הכיר הסולטאן ברכושם של הנזירים, והדבר אושר גם על ידי מהמט השני "הכובש" לאחר כיבוש איסטנבול ב-1453. המנזרים שגשגו במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16. בעקבות כיבוש סרביה בידי העות'מאנים הגיעו נזירים סרבים רבים לאתוס. הסולטאן סלים הראשון הטיב במיוחד עם מנזר קְסִירוֹפּוֹטָאמוּ, והוציא צו לפיו כל אימת שמקומות התפילה במנזר יפגעו באש או בדרך אחרת, הם ייבנו מחדש. עוד סייע הסולטאן למנזר במימון והעניק לו זכויות שונות.

מאידך הוטל על המנזרים מיסוי כבד, ולעיתים הוחרמו מהם חלקות אדמה, מה שגרם למשבר כלכלי במאה ה-17. משבר זה התפתח למרות סיוע כספי נדיב מצארי רוסיה ומנסיכים מוולאכיה, סרביה ומולדובה. כתוצאה מכך נאלצו המנזרים ללוות כספים, דבר שהעצים את הקשיים הכלכליים ואט אט החלו כל המנזרים לעבור ממבנה ארגוני קוינוביוני למבנה אידיוריתמי, המקורב יותר לאורח החיים ההרמיטי (ראו גם לאורה המהווה דרך ביניים נוספת). בשיטה האידיוריתמית הנזירים הם בעלי רכוש ואחראים לצרכיהם; הם סועדים בגפם ונפגשים עם עמיתיהם רק בשעת התפילה בכנסייה. אוכלוסיית הנזירים הלכה והצטמצמה, והר אתוס החל להתאושש כלכלית רק במאה ה-19.

השלטון היווני

פעמון בסקיטת פודרומוס

מנזר איו פנטליימונוס

במלחמת הבלקן הראשונה ב-1912 נסוגו העות'מאנים מהר אתוס, והאזור, כמו כל מקדוניה היוונית, היה לחלק מיוון במסגרת הסכם בוקרשט מ-10 באוגוסט 1913. ב-3 באוקטובר 1913 הכריזה מועצת הר אתוס ("המועצה הקדושה") כי היא מכירה בריבונות היוונית בהר אתוס והצהירה על נאמנותה למלכי יוון, "יורשיהם של הקיסרים אשר בנו את המנזרים". ממשלת יוון מצידה הכירה במעמדו האוטונומי של ההר, וזה אושר בחוקת יוון אשר קבעה כי מושל מטעם המדינה שמקום מושבו בקארייס ייצג אותה בתחומי המדינה הנזירית.

בחודש יוני 1913 התגלע סכסוך בין שתי קבוצות נזירים במנזר איו פנטליימונוס הרוסי בהר אתוס. הרקע למאבק היה התמיכה שהפגינו חלק מהנזירים באימיאסלאוויה (רוסית Имяславие – "מילת השם"), זרם נוצרי אורתודוקסי שהחל להתפתח ברוסיה ב-1907 אך נאסר מכוח צו כנסייתי ב-1912. האימיאסלאוויה טענה כי שמו של האל קדם לו וכי הוא האל עצמו, וכן כי ידיעת השם המפורש מאפשרת לבעל המידע לעשות ניסים. יתר הנזירים במנזר סברו כי אמונה זו היא פנתאיזם ואינה עולה בקנה אחד עם הנצרות.

סכסוך על רקע בחירתו של נזיר שתמך באימיאסלאוויה כראש המנזר הוביל לתלונה בשגרירות רוסיה ביוון, וממשלת רוסיה הזדרזה ושלחה צי קטן של אוניות אל המנזר שהביא עמו את הארכיבישוף של העיר וולוגדה מלווה בכוח צבאי. הארכיבישוף ניסה לשכנע את תומכי האימיאסלאוויה לחזור בהם מאמונתם אך לשווא, וב-31 ביולי 1913 התקיפו החיילים הרוסים את המנזר, ונהגו באלימות בתושביו אף על פי שאלה לא גילו התנגדות של ממש. 4 נזירים נהרגו באירוע, 48 נפצעו, ו-840 נזירים נעצרו ונלקחו באמצע חודש יולי לאודסה. יתר הנזירים במנזר חתמו על הצהרה לפיה הם מתנערים מהאימיאסלאוויה. רק שמונה נזירים הורשו לשוב למנזר והיתר הוגלו או נאסרו.

אוכלוסיית הר אתוס הגיעה לשיא גודלה בשנת 1917, אז מנתה כ-10,000 נזירים ו-500 עד 600 בעלי מלאכה נוספים. בעשורים שלאחר מכן החל היישוב הנזירי בהר אתוס לשקוע. נזירים חדשים לא הצטרפו לקהילה וגילם הממוצע של הנזירים עמד בשנת 1963, עת המדינה הנזירית חגגה אלף שנות קיום, על 55 שנים. אף על פי שהר אתוס ידע תקופות קשות בעבר, סברו רבים כי זהו סופה של המדינה הנזירית ויש שטענו כי חגיגות האלף הן טקס האשכבה של ההר הקדוש.

בשנת 1972 נרשמה לראשונה מזה כמה עשורים עלייה במספר הנזירים: נמנו בהר אתוס 1146 נזירים, נזיר אחד יותר מאשר ב-1971. מאז ועד 1996 הצטרפו 1,036 נזירים חדשים לקהילה ושינו את חתך הגילאים במקום. הנזירים החדשים לא התחלקו באופן שווה בין עשרים המנזרים: בעוד שמספר הנזירים במנזר סימונופטרה גדל פי שלושה, במנזרים אחרים המשיכה מגמת הירידה במספרם. עם זאת הגירה פנימית איזנה את המצב במידה רבה. עוד התגלה כי למעלה מרבע מהנזירים החדשים הם בעלי תואר אקדמאי, וזאת בניגוד לבודדים בלבד בעבר, ובנוסף, נזירים חדשים רבים הגיעו ממדינות שאינן אורתודוקסיות, כמו מדינות מערב אירופה, אפריקה, סוריה, פרו וקנדה. בשנת 1990 נוסדה אגודת "ידידי הר אתוס" ובה חבר, בין היתר, הנסיך צ'ארלס ועד למותו היה גם אביו, פיליפ, דוכס אדינבורו חבר באגודה.

עם קבלת יוון לאיחוד האירופי ב-1981 נותר הר אתוס מחוץ לו, ומעמדו בעניין זה דומה לזה של גרינלנד בדנמרק.

משטר ומנהל

מעמדו של הר אתוס הוסדר בחוקת יוון, המקדישה לו את סעיף 105 מחוקת 1975. זה קובע בתחילתו כי:

חצי האי אתוס מעבר למגלי ויגלה, המהווה את אזור ההר הקדוש, יהיה אזור אוטונומי במדינה היוונית, בהתאם למעמדו העתיק המועדף, וריבונותו לא תיפגע. מבחינה רוחנית יהיה ההר הקדוש נתון בתחום שיפוטו הישיר של פטריארך קונסטנטינופול...

המקור ביוונית

Η χερσόνησος του Άθω, από τη Μεγάλη Βίγλα και πέρα, η οποία αποτελεί την περιοχή του Αγίου Όρους, είναι, σύμφωνα με το αρχαίο προνομιακό καθεστώς του, αυτοδιοίκητο τμήμα του Ελληνικού Κράτους, του οποίου η κυριαρχία πάνω σ' αυτό παραμένει άθικτη. Από πνευματική άποψη το Άγιο Όρος διατελεί υπό την άμεση δικαιοδοσία του Οικουμενικού Πατριαρχείου.

— סעיף 105(1) רישא לחוקת יוון מ-1975

מוסדות המדינה

בניין המנהלה החילונית של הר אתוס בקארייס

אנדרטה באורנופולי המציינת את הכרזתו של הר אתוס כאתר מורשת עולמית. מאחור נראה "קו הגבול" בין הר אתוס למחוז מרכז מקדוניה

המועצה הקדושה (Ιερά Κοινότητα), שבה חבר נציג מכל אחד מעשרים המנזרים, היא מעין גוף מחוקק בהר אתוס. כל מנזר רשאי לקבוע את זהות נציגו למועצה, והיא מתחילה לתפקד בכל שנה בחודש ינואר. "המינהל הקדוש" ובו ארבעה חברים שאחד מהם הוא ה"פרוטוס" (Πρώτος) אוחז בסמכויות הביצועיות. חברי המינהל הקדוש מתמנים ברוטציה על ידי כל המנזרים כך שאחת לחמש שנים יש לכל מנזר נציג במינהל הקדוש. המינהל מתחיל לפעול בכל שנה ב-1 ביוני ומסיים את תפקידו ב-31 במאי בשנה שלאחר מכן, וחבריו מתגוררים משך שנת כהונתם בבירה קארייס. בנוסף קיימת וועדה מיוחדת המתכנסת פעמיים בשנה – 15 יום אחרי הפסחא האורתודוקסי וב-20 באוגוסט – ובה משתתפים עשרים ראשי המנזרים. ועדה זו היא הגוף המשפטי והחקיקתי הבכיר ביותר בהר הקדוש.

מושל מטעם ממשלת יוון אוחז בסמכויות החילוניות האזרחיות ומייצג את הממשל המרכזי במדינה האוטונומית הנזירית. בתוקף תפקידו אחראי המושל באופן בלעדי על הסדר הציבורי ועל הביטחון בהר אתוס. חוקת יוון מעניקה אזרחות יוונית באופן אוטומטי לכל אדם המתחיל את תקופת הכשרתו באחד המנזרים.

לוח השנה הנוהג בהר אתוס הוא הלוח היוליאני ושעות היום נספרות בשתי סדרות של 12 שעות כל אחת, מהשקיעה ולא מחצות. לכן השעון הביזנטי "נע" עם עונות השנה; ההבדל בין השעה בהר אתוס לשעה "הרגילה" מגיע עד שש שעות בחורף.

מנזרים, סקיטות ומקומות פרישה אחרים

בראש כל אחד מעשרים המנזרים האוטונומיים הראשיים, שללא יוצא מן הכלל מנהלים כיום אורח חיים קוינוביוני-קיבוצי, עומד אב מנזר (Ηγούμενος – "איגוּמֶנוֹס") הנבחר בידי חברי המנזר לכל חייו, ולצידו מכהנים מועצת נזירים וועד הבכירים. שני גופים אלה נבחרים לשנה אחת ומשמשים כמעין רשות חקיקתית במנזר. המנזרים מסודרים לפי היררכיה קבועה ובלתי ניתנת לשינוי מזה שנים רבות, ומנזר מגיסטי לאוורה הוא הבכיר שבהם מתוקף היותו העתיק והמאוכלס במנזרים. ההיררכיה שהשתנתה במשך מאות שנים קובעה באופן סופי במאה ה-20 מכוח חוקת יוון הקובעת כי:

שום שינוי מכל סוג אינו מותר במערכת המינהלתית או במספר המנזרים בהר הקדוש, בסדרם ההיררכי או ביחסם אל המקומות התלויים בהם. על הטרודוקסים (לא אורתודוקסים) או סכיזמטים (פורשים מהזרם האורתודוקסי) נאסר לגור במקום

המקור ביוונית

Δεν επιτρέπεται καμία απολύτως μεταβολή στο διοικητικό σύστημα ή στον αριθμό των Μονών του Αγίου Όρους, ούτε στην ιεραρχική τάξη και τη θέση τους προς τα υποτελή τους εξαρτήματα. Απαγορεύεται να εγκαταβιώνουν στο Άγιο Όρος ετερόδοξοι ή σχισματικοί.

— סעיף 105(2) סיפא לחוקת יוון מ-1975

לעניין פרישה מהנצרות האורתודוקסית ראו גם להלן בפרק אודות מנזר אספיגמנו.

סקיטה בהר אתוס

מעבר לעשרים המנזרים יש בהר אתוס 12 קהילות קטנות יותר של נזירים המכונות "סקיטה", וכל אחת מאלה מסונפת לאחד מעשרים המנזרים הראשיים. אורח החיים בשמונה מהסקיטות הוא אידיוריתמי, והנזירים חיים בהן באופן אינדווידואלי ומכלכלים עצמם באורח עצמאי. הם נפגשים בחגים ובימי ראשון בכנסייה המכונה "קיריאקון" (מלשון Κυριακή – "קיריאקי", כלומר "של האדון"). יתר ארבע הסקיטות הן קוינובוניות. בסקיטות מוסדות ניהוליים הדומים לאלה של המנזרים, אם כי הם נושאים שמות אחרים, מספר חבריהם קטן יותר וחלים עליהם כללים שונים במקצת.

שלושה מעשרים המנזרים אינם יוונים – מנזר זוגראפו הבולגרי, מנזר כילנדריו הסרבי ומנזר איו פנטליימונוס (המכונה רוֹסִיקוֹן) הרוסי. מנזר איווריון הוקם על ידי נזירים גאורגים אך כיום מתגוררים בו בעיקר נזירים יוונים. מבין 12 הסקיטות שתיים הן רומניות – סקיטת טימיו פרודרומו (Prodromu, Sfântul Ioan Botezătorul) השייכת למנזר מגיסטי לאוורה, וסקיטת איו דימיטריוטו טו לאקו (Lacu, Sfântul Dumitru) השייכת למנזר פאולוס הקדוש, ואחת בולגרית – סקיטת בוגורודיצה (Bogoroditsa) השייכת למנזר איו פנטליימונוס.

מעבר למנזרים ולסקיטות יש בהר אתוס מספר סוגים נוספים של בקתות ומקומות פרישה. הקליון (Κελλιόν) הוא מעין חווה עם קפלה קטנה ומיועד לשלושה נזירים או יותר העוסקים בחקלאות או במלאכת יד. הקָלִיוֶוס (Καλυβές) קטן מהקליון ודייריו עוסקים בעיקר במלאכות יד. קתיסמה (Κάθισμα) ממוקמת סמוך למנזר ומיועדת לנזיר יחיד המבקש להתבודד, ואילו האיסיכסטיריו (Ησυχαστήριο) הוא המעון הסגפני ביותר – הוא מבודד מאוד ולעיתים מדובר במערה ותו לא.

היישובים החילוניים

נמל דפני בחופו המערבי של חצי האי

ספינת תיירים בהר אתוס

בהר אתוס שני יישובים חילוניים. בבירה קארייס אשר הייתה בעברה עיר שוק ומרכז מסחרי התגוררו בשנת 2001 233 איש. בבנין המועצה הקדושה בקארייס שוכנת הכנסייה העתיקה בהר אתוס, שתועדה לראשונה במחצית הראשונה של המאה ה-10 והמוקדשת לדורמיציון (שנת העולמים של מריה). מי שאינו נזיר או מסייע לנזירים, והמתגורר בהר אתוס בקביעות מחויב לגור בבירה קארייס. היישוב החילוני האחר בהר אתוס הוא דפני (Δάφνη) שבחופו המערבי של חצי האי. דפני משמשת כנמל הכניסה לאתוס ובשנת 2001 התגוררו בה 38 תושבים. הכביש היחיד בהר אתוס מחבר בין שני יישובים אלה, ושירות אוטובוס יומי כמו גם מוניות הנהוגות בידי נזירים פועלים לאורכו.

הגעה וביקור בהר אתוס

אף שחצי האי מחובר ליבשת, ניתן להגיע אליו רק בדרך הים. מספר המבקרים בו מוגבל והכול חייבים להצטייד באישור כניסה מיוחד קודם הגעתם (דיאמוניטיריון – Διαμονητηριόν). מורשים לבקר בהר אתוס גברים בלבד, תוך העדפת נוצרים אורתודוקסים, ורק גברים שגילם מעל 18 שנים והם חברי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית רשאים להתגורר בו בדרך קבע. תיירים כפופים להוראות אישור הכניסה שנופק להם, המוגבל בדרך כלל לשלושה לילות ומאפשר ביקור ולינה בכל רחבי המדינה. קיים אישור מיוחד המאפשר שהות בלתי מוגבלת ובלבד שהאוחז בו מתגורר במנזר בודד (או בסקיטה אחת) כל העת. השגת אישורי הכניסה להר קשה והביקוש רב מן ההיצע, במיוחד בעונת הקיץ ובחגים הנוצריים החשובים.

נשים בהר אתוס

הר אתוס אסור לנשים ולכל בעל חיים ממין נקבה, אם כי יש האומרים שהאיסור אינו חל על תרנגולות מטילות שכן ביציהן משמשות בהכנת הצבע לאיקונות. עוד התגלע ויכוח בקרב הנזירים בשנות הארבעים של המאה ה-20 בדבר השאלה האם חתולות יכולות לשהות בתחומי המדינה. בעבר נתנו הנזירים מקלט לנשים בשתי הזדמנויות – האחת בעת מרד אורלוב ב-1770 והשנייה בעת מלחמת העצמאות היוונית ב-1821. מקרה ידוע נוסף של נוכחות אישה בהר אתוס הוא של אליס ביפלאקו, "מיס יוון" בשנת 1929, שהתחפשה לגבר והסתננה להר אתוס. המקרה התפרסם בכתבת טיים מגזין ב-13 ביולי 1953 תחת הכותרת "The Climax of Sin" ("פסגת החטא").

הפרלמנט האירופי פנה לממשלת יוון בשתי הזדמנויות והאיץ בה לשנות כלל זה. בנוסף פסק בית-משפט בהולנד כי איסור כניסת נשים להר אתוס מנוגד לזכויות האדם, וביקורת בעניין זה נשמעה גם מפי יוונים, כמו חברת הפרלמנט האירופי אנה קרמאנו שטענה כי מקורו בחשכת ימי הביניים. מאידך טוענת ממשלת יוון כי איסור כניסת נשים להר אתוס מוסדר בחוק היווני ובחיקוקים האירופיים שנחקקו עת התקבלה יוון כחברה בשוק האירופי המשותף, כי הר אתוס הוא קרקע פרטית וכי החלטות הפרלמנט האירופי בעניין אינן מחייבות. עוד טוענת ממשלת יוון לדמיון במצבו של הר אתוס בעניין זה למצב השורר בקריית הוותיקן, שבה מוסדות המדינה מאוישים על ידי גברים בלבד, וזכות הבחירה בראש המדינה, האפיפיור, מסורה רק לגברים.

עשרים המנזרים כסדרם ההיררכי

דירוג בהיררכיה	שם	תיאור	תמונה
1	מגיסטי לאוורה Μεγίστη Λαύρα	המנזר שוכן בפינה הדרום-מזרחית של חצי האי. הוא נבנה החל בשנת 963 על ידי הנזיר אתנאסיוס מטרביזונד, שהגיע להר אתוס ב-958, בעזרתו של הקיסר הביזנטי ניקופורוס השני. תחילה נבנתה הכנסייה המרכזית, ה"קתוליקון", שהוקדשה לאתנאסיוס עצמו לאחר מותו, והמנזר המשיך והתרחב תוך שהוא בולע מנזרים קטנים נוספים וזוכה לתמיכה נדיבה מצד הקיסרים הביזנטיים, ומאוחר יותר גם מצד נסיכים סלאבים. במאה ה-14 החל המנזר לאבד מחשיבותו בשל פגיעתם של שודדי ים, רעידת אדמה שפקדה אותו ב-1585 ותחרות מצד מנזרים אחרים כמו ואטופדי ואיווירון. מנזר מגיסטי לאוורה ("לאוורה הגדולה") הוא הגדול והוותיק במנזרי הר אתוס ובמאה ה-11 התגוררו בו כ-700 נזירים. במנזר 36 קפלות, ספרייה ובה יותר מ-2,000 כתבי יד ו-20,000 ספרים. למרות שמו, המנזר אינו לאורה אלא קוינוביון. במנזר כ-300 נזירים. (מיקום 40°10′16″N 24°22′58″E)	מנזר מגיסטי לאוורה (מתוך http://www.diatheke.org/Athos/index.php של Dieter Mitternacht)
2	ואטופדי Βατοπέδι	מנזר ואטופדי נבנה במחצית השנייה של המאה ה-10 על ידי שלושה אצילים שהיו לנזירים ונמנו על תלמידיו של אתנאסיוס, מייסדו של מנזר מגיסטי לאוורה. עם זאת, לפי המסורת מיוחסת בנייתו לקיסר הרומי המזרחי ארקדיוס בן המאה ה-4, אשר הקים אותו לאות תודה למריה, לאחר שהצילה את בנו מספינה שנטרפה. הילד נמצא בסבך שיחים ומכאן שם המנזר (ואטו – שיח; פדי – ילד). המנזר שוכן בפינה הצפון-מזרחית של חצי האי והקתוליקון שבו מוקדש לבשורת מריה. במנזר עצמו 12 קפלות, ובבעלותו 19 קפלות נוספות מחוץ למתחם המרכזי. מגדל הפעמונים של המנזר נבנה בשנת 1427 והוא העתיק בהר אתוס כולו. בספריית המנזר אוסף עשיר של 35,000 ספרים, 25 מגילות ו-2,000 כתבי יד. במנזר שמורה "החגורה הקדושה של הבתולה" (Αγία Ζώνη της Παναγίας) אותה מסרה לשליח תומא לפני עלייתה השמיימה. במנזר 50 נזירים, רבים מהם בני קפריסין. (מיקום 40°18′49″N 24°12′39″E)
3	מנזר איווירון Ιβήρων גאורגית ივერთა მონასტერი	המנזר נבנה על ידי גאורגים בשנת 979 כשהוא בולע את מנזר קולובוס שקדם לו. מקור שמו של המנזר בממלכה הגאורגית הקדומה, ממלכת איבריה, שממנה הגיע האדריכל הראשי של המנזר, יואנס, בתמיכתו של מלך טאו-קלארג'תי, דוד השלישי קורופלטס. המנזר מוקף בארבעה מעברים שיוצרים מבנה מלבני, ובמרכזו הקתוליקון שנוסדה במאה ה-10. בעת מלחמת העצמאות היוונית תרם המנזר מאוצרותיו לתמיכה במאבק. שלוש שריפות גדולות אירעו במנזר וזו של 1865 כילתה אותו כמעט לחלוטין, אך הוא שוקם לאחר מכן. בספריית מנזר איווריון 2,000 כתבי יד, 15 מגילות ליטורגיות ו-20,000 ספרים, רובם בגאורגית, יוונית, עברית ולטינית. במנזר מתגוררים 30 נזירים. (מיקום 40°14′43″N 24°17′07″E)
4	כילַנְדָרִיוּ Χιλανδαρίου סרבית Хиландар	מנזר כילנדריו נוסד בידי סאווה הקדוש (Свети Сава) הסרבי ואביו האציל סטפן נמאניה (Стефан Немања). שמו של המנזר בא משמו של מנזר שניצב במקום קודם לכן או מה"כלנדיון", סירה ביזנטית אופיינית. ב-1198 אושר מעמדו הסרבי של המנזר בבולה של הקיסר אלכסיוס השלישי. המנזר שיושב מאז ומתמיד על ידי נזירים סרביים וזכה לכינוי "המנזר הסרבי", נחשב כיום למרכז הדתי החשוב ביותר לסרבים. בשל התמיכה הכספית הסרבית המשיך המנזר לשגשג גם בתקופות הקשות שפקדו את הר אתוס, אולם במאה ה-17 הידלדל זרם הנזירים החדשים מסרביה, ובמאה ה-18 התגוררו בו בעיקר בולגרים. בשנות השמונים של המאה ה-20 הותקנה רשת חימום חשמלית במנזר ובשנת 2004 גרם אחד מהתנורים לשרפה שכילתה כמעט מחצית מהמנזר. הקתוליקון מוקדש להצגת הבתולה הברוכה מרים במקדש, ונבנה במאה ה-14. במנזר 22 נזירים. (מיקום 40°20′40″N 24°07′07″E)
5	דיוניסִיוּ Διονυσίου	מנזר דיוניסיו יושב על צוק בגובה של 80 מטר לחופו הדרום-מערבי של חצי האי אתוס. הוא נוסד במחצית השנייה של המאה ה-14 בתמיכה כספית של קיסרי האימפריה של טרפזונטס, והוא קרוי על שם מייסדו. המנזר הוכרז כמנזר פטריארכאלי בשנת 1389 ובכך רכש את עצמאותו. הקתוליקון המוקדש ללידתו של יוחנן המטביל חרב בשרפה קשה ב-1534, אך הוקם מחדש ב-1540. במנזר כ-50 נזירים. (מיקום 40°10′05″N 24°16′29″E)
6	קוּטְלוּמוֹסִי Κουτλουμούσι	המנזר השוכן ליד קארייס מוקדש להשתנותו של ישו, ונזכר כבר ב-1169. המנזר ידע ימים קשים במחצית הראשונה של המאה ה-14 כאשר היה מטרה לשודדי ים, אך החל להתאושש בחלקה השני של המאה והתרחב ב-1428 תוך שהוא בולע את מנזר אליפיוס הקדוש הנטוש. שרפה גדולה בשנת 1497 הובילה לתהליך של שקיעה, אך הקתוליקון הוקם במאה ה-16 בסגנון האדריכלי המקובל בהר. שרפה נוספת ב-1767 כילתה את האגף המזרחי של המבנה, והמקום המשיך וידע שריפות נוספות שהאחרונה שבהן התחוללה ב-1980. בספרייה שמורים 662 כתבי יד וכ-3,500 ספרים. במנזר כ-20 נזירים. (מיקום 40°16′11″N 24°15′44″E)	מנזר קוטלומוסי (מתוך אתר http://www.diatheke.org/Athos/index.php של Dieter Mitternacht)
7	פאנטוקראטורוס Παντοκράτορος	המנזר שוכן בצפון-מזרחו של חצי האי אתוס. למרות המסורת לפיה נוסד על ידי אלכסיוס הראשון קומננוס, הראיות תומכות בכך שנוסד על ידי זוג אחים, אלכסיוס ויואנס, אשר נשאו משרות שלטוניות בתקופתו של אלכסיוס הראשון. לא ידוע מתי הוקם המבנה בדיוק, אך בשנת 1358 כבר ניצב במקומו. המנזר שופץ והורחב במאה ה-16. שלוש שריפות גדולות שפקדו את המבנה, האחרונה ב-1948, לא השמידו אותו והוא שוחזר בכל פעם מחדש. במנזר אוסף של שרידי קדושים וכן פיסה מהצלב האמיתי. למנזר 14 קפלות, מחציתן בתוך המתחם המרכזי. במנזר כ-15 נזירים. (מיקום 40°17′00″N 24°15′55″E)	מנזר פאנטוקראטורוס (מתוך אתר http://www.diatheke.org/Athos/index.php של Dieter Mitternacht)
8	קסירופוטאמו Ξηροποτάμου	המנזר שוכן במרכז החוף המערבי של חצי האי בגובה של 200 מטר. מועד ייסודו המדויק וזהות מייסדו אינם ידועים ולפי המסורת מיוחס הדבר לרומנוס הראשון לקפנוס או לקונסטנטינוס השישי, ואף לקיסרית פולכריה מהמאה ה-5. המנזר שגשג עד למאה ה-13, אך אז נפגע מהתקפות שודדים. הוא זכה לתמיכת הקיסרים הביזנטיים אשר אישרו את מעמדו במאות ה-13 וה-14. הסולטאן סלים הראשון היטיב במיוחד עם מנזר זה, ופרסם צו לפיו כל אימת שמקומות התפילה במנזר ייפגעו באש או בדרך אחרת, הם ייבנו מחדש. עוד סייע הסולטאן למנזר במימון והעניק לו זכויות שונות, אולם בהמשך החל שוקע ונפגע ממספר שריפות, שהאחרונות שבהן התרחשו ב-1950 וב-1973. המנזר הוא בעליו של היישוב החילוני והנמל של הר אתוס, דפני, ומתגוררים בו כ-25 נזירים. (מיקום 40°13′44″N 24°13′21″E)
9	זוגראפו Ζωγράφου בולגרית Зограф	מנזר זוגראפו נוסד לפי המסורת על ידי שלושה נזירים מאוחריד שבמקדוניה אשר הגיעו אל ההר הקדוש במאה ה-10. לפי מסורת אחרת ייסד גאורגיוס הצייר (Γεώργιος ο Ζωγράφος) את המנזר ומכאן שמו – "זוגראפוס" ביוונית הוא צייר (Ζωγράφος). המנזר מוקדש לגאורגיוס הקדוש. אין מידע מדויק על ימיו הראשונים של המנזר ונראה שהיה למוסד בעל אופי בולגרי החל במאה ה-13. למנזר היו נכסים ברומניה, בולגריה, רוסיה ובטורקיה, אך אלה אבדו וכיום יש ברשותו נכסים רק בתחומי יוון. מאז 1845 חיים במנזר רק בולגרים. כ-15 נזירים מתגוררים במקום. (מיקום 40°18′17″N 24°09′39″E)
10	דוֹכִיאָרִיוּ Δοχειαρίου	דוכיאריו הוא המנזר הצפוני ביותר שניצב על קו החוף המערבי של חצי האי. ייסודו מיוחס לאותימיוס המבורך, בן זמנו של אתנאסיוס ומייסדו של מגיסטי לאוורה, אך נראה כי המנזר שכן במבנה אחר, קרוב יותר לנמל דפני, ואילו המבנה הנוכחי הוקם רק במאה ה-11. הקתוליקון במנזר מוקדש למלאך מיכאל. המנזר החל לשקוע במאה ה-14, אם כי לזכותו יצוין שהוא היחיד מבין עשרים המנזרים שלא סבל משריפות הרסניות. במאה ה-19, בעת מלחמת העצמאות היוונית, עינו הטורקים את נזירי דוכיאריו ובזזו את אוצרותיו. במנזר כ-30 נזירים. (מיקום 40°16′00″N 24°10′22″E)
11	קרקאלוּ Καρακάλλου	מנזר קרקאלו ניצב על גבעה בחופו המזרחי של חצי האי. המסורת המקובלת ביותר מייחסת את ייסודו לנזיר קרקאלס בתחילת המאה ה-11, והוא נזכר במסמך משנת 1018. במאה ה-13, לאחר התקפות מצד שודדי ים ומצד האימפריה הלטינית, ננטש המנזר לחלוטין, והוקם שוב על ידי הקיסרים אנדרוניקוס השני ויוחנן החמישי פלאיולוגוס. המנזר שוב ידע תקופת שקיעה ושוב נבנה מחדש במאה ה-16 בתקופתו של סולימאן הראשון. בתקופה זו נבנו מגדל פטרוס הקדוש, שהוא המגדל הגדול בהר אתוס, והקתוליקון. במנזר שמורות גולגולותיהם של השליח ברתולומאוס הקדוש ושל כריסטופורוס הקדוש, אחד מארבעה-עשר הקדושים המסייעים. במנזר כ-30 נזירים. (מיקום 40°13′22″N 24°18′32″E)	מנזר קרקאלו (מתוך אתר http://www.diatheke.org/Athos/index.php של Dieter Mitternacht)
12	פִילוֹתֵאוּ Φιλοθέου	המנזר השוכן בצפון-מזרח חצי האי הר אתוס סמוך למקדש אסקלפיוס העתיק, נוסד בסוף המאה ה-10, בתקופתו של הנזיר אתנאסיוס, והוא מוקדש לבשורה. ב-1746 נבנה קתוליקון חדש במנזר, אך הוא נשרף עד היסוד ב-1871. המנזר נקלע לקשיים והפך תלוי כלכלית במועצה הקדושה. במנזר שמורים בין היתר פיסה מהצלב האמיתי וידו הימנית של יוחנן כריסוסטומוס. במנזר 60 נזירים. (מיקום 40°13′33″N 24°17′30″E)
13	סימונופטרה Σιμωνόπετρα	מנזר סימונופטרה או סימונוס פטרה (Σίμωνος Πέτρα) מצטיין במיקומו יוצא הדופן; המנזר ממוקם על צוק בתוך ערוץ צר ותלול בגובה 330 מטר מעל הים, דבר שהגן עליו מהתקפות שודדים. המנזר נוסד בסביבות שנת 1257 על ידי שמעון המבורך מירובלטס בעקבות חזון שעבר, ונקרא על שמו. המנזר חודש ב-1363 במימון סרבי, אך חרב בשרפה בשנת 1570 והארכיון שבו אבד. המנזר הוקם מחדש, אך נשרף שוב ב-1622 וננטש בשל עול המיסוי העות'מאני הכבד. רק בסוף המאה ה-18 חזר המנזר לפעול. מצוקת המקום הכתיבה בנייה צפופה ללא הבחנה של ממש בין המבנים השונים. הקתוליקון שנבנה בשנת 1600 לערך הוקדש להולדת הצלוב, אך מבנה הכנסייה הנוכחי הוא חדש יותר והוקם לאחר שהקודם נשרף ב-1891. במנזר מתגוררים כ-50 נזירים. (מיקום 40°11′20″N 24°14′50″E)
14	פאולוס הקדוש Αγίου Παύλου	מנזר פאולוס הקדוש (אַיוּ פָּאבְלוּ) בחלקו המערבי של הר אתוס מוקדש להצגת ישו בבית-המקדש, וקרוי על שם הנזיר שייסדו. המנזר ננטש במאה ה-14 אך נוסד שוב וזכה לתמיכה כלכלית מצד הקיסרים יוחנן החמישי ויוחנן השביעי פלאילוגוס ומצידם של נסיכים סלאבים. גורלו של המנזר בתקופה העות'מאנית היה זהה לזה של המנזרים האחרים והוא שקע בקשיים כלכליים ובחובות, מהם נחלץ רק החל בסוף המאה ה-18. המנזר ניזוק בשרפה קשה ב-1902 ובהצפה ב-1911. במנזר שמורים פיסה מהצלב האמיתי, מתנותיהם של שלושת האמגושים וכף רגלו של האפיפיור גרגוריוס הראשון. במנזר מתגוררים כיום 30 נזירים. (מיקום 40°09′37″N 24°17′22″E)
15	סטוורוניקיטה Σταυρονικήτα	סטוורוניקיטה הוא המנזר הקטן בהר הקדוש. אין מידע רב על ההיסטוריה של המנזר ונראה שנוסד בימיו של הקיסר יוחנן הראשון צימיסקס במאה ה-10. במאה ה-13 היה המנזר לחלק מרכושו של מנזר קוטלומוסי ובמאה ה-16 השתייך למנזר פילותאו. ב-1533 היה המנזר לעצמאי שוב ונבנה בו קתוליקון חדש שהוקדש לניקולאס הקדוש. במנזר מתגוררים 30 נזירים. (מיקום 40°16′01″N 24°16′38″E)
16	קסנופודוס Ξενοφώντος	מנזר קסנופודוס נוסד במאה ה-10 או ה-11 ונקרא על שם מייסדו שהיה גם לאב המנזר. המנזר השוכן על חוף הים היה במאה ה-13 ליעד להתקפות שודדי ים חוזרות ונשנות ולתקיפות מצד האימפריה הלטינית. במאה ה-16 היו רוב נזירי המנזר סלאבים, אך הוא נקלע לקשיים כספיים ולחובות והחל לשקוע. המנזר התאושש במאה ה-18 והחלה בו בנייתו של קתוליקון חדש. במנזר כ-30 נזירים. (מיקום 40°15′30″N 24°10′47″E)
17	אוסיוּ גריגוריוּ Οσίου Γρηγορίου	המנזר נוסד במאה ה-14 בעת שנוסדו המנזרים פאנטוקראטורוס ודיוניסיו, ונקרא על שם מייסדו. מעט מאוד ידוע על ימיו הראשונים של המנזר בשל כך ששריפות שאירעו בו ב-1500 וב-1762 השמידו את הארכיבים שבו. בראשית המאה ה-19 נקלע המנזר לקשיים וביקש את חסותו של מנזר מגיסטי לאוורה, אך לא ידוע מה עלה בגורלה של בקשה זו. מאידך ידוע כי המנזר הצליח להתאושש במחצית השנייה של המאה ה-19. במנזר כ-70 נזירים. (מיקום 40°10′45″N 24°15′25″E)
18	אֶסְפִיגְמֶנוּ Εσφιγμένου	המנזר ניצב בצידו המזרחי של האי ובקרבתו שרידים של יישובים מהתקופה הרומית ומתחילת ההתיישבות הנוצרית בחצי האי. המנזר נוסד במאה ה-10 או ה-11 ונזכר לראשונה ב-1045. משמעות שמו של המנזר ביוונית היא "הלחוץ" או הכלוא"' וייתכן ששם זה נובע ממיקומו של המנזר בין הים לבין שלוש גבעות. הוא נשרף מספר פעמים' כאשר השרפה הקשה ביותר ארעה ב-1534. כמו יתר המנזרים ידע גם אספיגמנו התקפות שודדים במאה ה-13 ושקיעה כלכלית במאה ה-17, אך החל להתאושש לאחר מכן וקתוליקון חדש המוקדש לעלייתו השמיימה של האדון נבנה בו ב-1808. בעת מלחמת העצמאות היוונית שימש המנזר כמחנה צבאי טורקי עד 1831, ולאחר מכן שופץ ונבנו בו מספר מבנים חדשים. בעקבות סכסוכים קשים עם המועצה הקדושה ועם פטריארך קונסטנטינופול, בעיקר על רקע שאלת כינון היחסים בין האורתודוקסיה לנצרות הקתולית, פרש המנזר בשנת 1974 מחברותו במועצה הקדושה. המצב החמיר בשנת 2002, כאשר פטריארך קונסטנטינופול דרש כי הנזירים יפנו את המנזר לחלוטין, וקבע כי הם פרשו מהנצרות האורתודוקסית. צו של בית-המשפט העליון של יוון הורה גם הוא לנזירים להתפנות מהמנזר, בשל איסור שקובעת החוקה היוונית על פיצול דתי בהר אתוס, אך המנזר לא פונה ומתגוררים בו כ-60 נזירים, הרואים עצמם כאורתודוקסים האמיתיים. היריבות עם המנזרים האחרים אף הגיעה לתגרות ידיים בשנת 2006, ונכון לשנת 2007 המנזר עדיין לא משתתף במוסדות המדינה הנזירית. (מיקום 40°21′07″N 24°08′15″E)
19	איו פנטליימונוס Αγίου Παντελεήμονος או רוסיקון Ρωσσικόν	המנזר הממוקם בצידו המערבי של חצי האי בסמוך לנמל דפני נוסד במאה ה-10 במקום בו ניצבת כיום סקיטת בוגורודיצה. הנזירים עברו לאתר אחד במאה ה-12 ולאתר הנוכחי רק ב-1765. המנזר נשרף עד היסוד בידי שודדי ים ב-1307 אך שוקם. עם זאת, בתקופה העות'מאנית הוא הידרדר ואף ננטש לחלוטין, והמועצה הקדושה נטלה אותו תחת חסותה. בעקבות מלחמות רוסיה-טורקיה[דרושה הבהרה] במאה ה-18 הידלדל מספר הנזירים הרוסים במקום ונזירים יוונים, בולגרים וסרבים היו לרוב תושביו. במאה ה-19 התחדש זרם ההתיישבות הרוסית אל המנזר, ומספרם של הרוסים הגיע לכדי אלף איש בתחילת המאה ה-20. על רקע המחלוקת שהתגלעה במנזר בחודש יוני 1913 בעניין התמיכה באימיאסלאוויה (ראו לעיל), ארעה במקום מלחמה בזעיר אנפין וחיילים רוסים התקיפו את המקום, הרגו מספר נזירים ואסרו והגלו לרוסיה 840 אחדים. הנוכחות הרוסית בחצי האי החלה לצנוח לאחר מהפכת אוקטובר בשנת 1917. מחצית מהמנזר עלתה באש בשנת 1968 וכיום מתגוררים בו כ-50 נזירים. המנזר ידוע בפעמוניו, שהגדול שבהם שוקל 13 טון והיקפו מגיע ל-2.7 מטר. (מיקום 40°14′13″N 24°12′08″E)
20	קונסטמוניטו Κωνσταμονίτου	ייסודו של המנזר ה-20 בדירוג ההיררכי של הר אתוס מיוחס לפי המסורת לקיסר קונסטנטינוס או לבניו, אולם ברי שהוא נוסד מאות שנים לאחר מכן. אזכורו הראשון של המנזר הוא מהמאה ה-11, אך ניתן להתחקות אחר דברי ימיו רק מהמאה ה-14 ואילך. האגף המזרחי במנזר נשרף בשנת 1717 ושוקם כמאה שנה לאחר מכן בסיועה של אשתו של עלי פאשה, שליט יואנינה. בשל מצבו הקשה של המנזר הוא נכנס תחת חסותה של המועצה הקדושה במאה ה-19, אך הצליח להתאושש וב-1867 הוקם בו קתוליקון חדש המוקדש לסטפנוס הקדוש. במנזר כ-30 נזירים. (מיקום 40°17′00″N 24°09′25″E)	מנזר קונסטמוניטו (מתוך אתר http://www.diatheke.org/Athos/index.php של Dieter Mitternacht)

אורח החיים הנזירי בהר אתוס

הצטרפות והסמכה

נזיר במנזר ואטופדי

מסיבות ברורות איש אינו נולד בהר אתוס, והאוכלוסייה במקום גדלה ומתפתחת רק בדרך של הגירה. בנוסף, ההתיישבות בהר הקדוש פתוחה רק לגברים אורתודוקסים שגילם מעל 18, ולכן אין בהר אתוס ילדים או נערים (חוץ אולי מתיירים). המבקש להתקבל לאחד המנזרים, בא תחת פיקוחו והדרכתו של אב המנזר למשך שנה או יותר ובתקופה זו הוא רשאי ללבוש רק את הכובע הנזירי. כאשר תקופת החניכה מסתיימת קובע ועד הבכירים במנזר מועד לטקס ההצטרפות, שמתקיים בכנסיית המנזר. הטקס מנוהל על ידי נזיר-כומר, ואב המנזר משמש כסנדקו של הנזיר החדש. המועמד משתטח לעבר ארבע רוחות השמיים לפני איקונות של הצלוב, הבתולה והקדוש שלו מוקדשת הכנסייה וכן בפני אב המנזר שמעניק לו את ברכתו. בהמשך הטקס שואל הכומר את המועמד מספר שאלות שמטרתן לוודא את רצונו החופשי ואת כוונתו להיות נזיר ולהצטרף לקהילה. אם ענה המועמד על השאלות בחיוב, מתפלל הכומר לאל כי יעניק למועמד סיוע והכוונה, ולאחר מכן מוענק לנזיר שם חדש ופיסה משערותיו נגזזת במספריים. אב המנזר מלביש את הנזיר בבגדי הנזיר והכומר מעניק לו צלב, מחרוזת תפילה ונר דולק. בטקס שלאחר מכן, הנזיר החדש הוא הראשון שמקבל את לחם הקודש, ובארוחה שנערכת בהמשך הוא יושב לצידו של אב המנזר.

סדר היום

בהר אתוס מתקיימים זה לצד זה מספר אורחות-חיים. בקיצוניות האחת ניצב אורח-חיים מתבודד (αναχωρειν) והבוחרים בו פורשים מחיי הקהילה לחלוטין, או כמעט לחלוטין, ומתגוררים בגפם בבקתות או מערות, וחלקם אף נודדים ממקום למקום. בתווך נמצאת השיטה האידיוריתמית הנוהגת בשמונה מהסקיטות. הנזירים האידיוריתמיים חיים באופן אינדיבידואלי, ונפגשים רק בחגים ובימי ראשון לשם תפילה משותפת וטקסים דתיים.

גולגולת בגלוסקמא בסקיטת פודרומוס. הכיתוב ברומנית: "Ce sunt eu, vei fi şi tu. Ce eşti tu, am fost şi eu" אומר "מה שאני עכשיו – תהיה גם אתה, ומה שאתה עכשיו – הייתי גם אני" – וריאציה ידועה על נושא ממנטו מורי.

יתר ארבע הסקיטות וכל 20 המנזרים – כלומר, רובם המכריע של הנזירים בהר אתוס – מנהלים כיום אורח חיים קוינובוני-שיתופי המוכתב לפי סדר יום קבוע ונוקשה, התואם את הוראות הטיפיקון (τυπικόν), סידור התפילה והליטורגיקה האורתודוקסי. היום מתחלק לשלושה חלקים המוקדשים לתפילה, עבודה ומנוחה. הנזירים מתעוררים חצי שעה לאחר חצות (07:30 לפי השעון הביזנטי) ומתפללים תחילה לבדם בתאיהם. לאחר חצי שעה הם נפגשים לתפילה בקתוליקון עד עלות השחר. לאחר מכן סועדים הנזירים בצוותא ברפקטוריום, מתפללים שוב ופורשים למלאכת יומם כפי שניתנה להם על ידי המנזר. עבודות אלה כוללות מלאכות יד שונות, עבודות ניקיון, הכנת מזון, טיפול בנזירים הזקנים ובבעלי החיים של המנזר ועוד. איש אינו פטור מעבודה, גם לא אב המנזר. בצהרי היום פורשים הנזירים למנוחה ולקראת ערב, בשעה 09:00 לפי השעון הביזנטי או 16:00 לפי השעה הרגילה, הם נפגשים לתפילות הערבית בקתוליקון. לאחר מכן הם סועדים יחדיו את ארוחת הערב, מתפללים שוב ופורשים לתאיהם לשם תפילה יחידנית ומנוחה.

מוות

כשנזיר מת גופתו אינה נשטפת, אלא הנזיר המכין אותו לקבורה משרטט את צורת הצלב על מצחו, גופו וגפיו בעזרת ספוג הנטבל במים חמים. לאחר מכן מולבשת הגופה בבגדים נקיים וידיה נקשרות בדמות צלב. הגופה מונחת על מזרן משיער סוס או מתבן, ומוצבת בנרתקס (מבואת הכניסה לכנסייה) עד לטקס האשכבה. לאחר מכן נלקחת הגופה אל בית הקברות אגב מספר עצירות לאמירת תפילות שונות ונקברת ללא ארון קבורה. אב המנזר מספיד את המנוח, ונזירי המנזר מתפללים לעילוי נשמתו משך 40 ימים לאחר מכן, ואם היה אב המנזר משך פרק זמן ארוך יותר.

אמנות

עמוד מתוך קודקס מנזר זוגראפו, הכולל טקסט מתוך הבשורה על-פי לוקס בסלאבית כנסייתית עתיקה

האיקונין עושה-הניסים של "קוקוזליסה", הבתולה הקדושה, הקשור לחיי ה"מלודוס" (מלחין) יואן קוקוזל, במנזר מגיסטי לאוורה

ההר הקדוש עשיר ביצירות אמנות מסוגים רבים, אך החשובות שבהן הן האיקונות עושות-הניסים. יש למעלה מעשרים כאלו, בדרך כלל של הבתולה ובדרך כלל בציפוי כלשהו של מתכת יקרה כמו זהב, כסף או פלטינה, והן מפורסמות ביכולתן לחולל ניסים בעבר – וחלקן גם בהווה. איקונות עושות-ניסים נמצאות בחלק מעשרים המנזרים, ואחת נוספת הנמצאת בכנסייה בקארייס.

מעבר לאיקונות עושות-הניסים, יש בהר אתוס למעלה מ-20,000 איקונות נוספות וזהו אוסף האיקונות הגדול בעולם. האיקונות נמצאות בכל רחבי חצי האי – במנזרים, בסקיטות ובאתרים האחרים, ועבודות מחקר וחיפוש ממשיכות וחושפות איקונות חדשות כל העת. חלקן נעלמו בעבר וחלקן לא תועדו מעולם. האיקונות העתיקות בהר אתוס נמצאות במנזר מגיסטי לאוורה ומקורן במאה ה-11.

ברפקטוריום של המנזרים, בכנסיות ועל קירות מבנים אחרים בכל רחבי הר אתוס מצוירים פרסקאות רבים המכסים שטח כולל של אלפי מטרים מרובעים. הפרסקו העתיק ביותר, שצויר בסביבות שנת 1200, מעטר את קיר ספריית מנזר ואטופדי ומתאר את השליחים פטרוס ופאולוס. הכנסייה המרכזית בבירה קארייס ידועה גם היא בפרסקאות שבה, שמקורם במאה ה-14. פרסקאות אלה מכסים את כל קירותיה הפנימיים של הכנסייה, אם כי הם ניזוקו במהלך השנים כתוצאה מלחות.

אוסף כתבי היד בהר אתוס מונה כ-15,000 פריטים, שהם רבע מכלל כתבי היד היווניים בעולם. כתבי יד עוטרו פעמים רבות בציורים, אך אומנות זו גוועה במאה ה-18. חלק ניכר מכתבי היד הם יצירות מוזיקליות כנסייתיות שחוברו או הועתקו בהר אתוס, והאוסף הגדול ביותר של יצירות אלה בהר הקדוש נמצא במנזר איווירון שבו 348 פריטים. גם כיום ממשיכים נזירים בהר אתוס לכתוב, להלחין ולשיר מוזיקה כנסייתית על כל סוגיה, וחלקה אף הוקלט – בין בשירה על ידי מקהלות ובין על ידי נזירים בודדים.

הר אתוס והיהודים

יהודים לא נזכרו בדברי ימיו של הר אתוס לטובה. נטען כי^{[דרושה הבהרה]} התקפות השודדים הקטלאנים בשנים 1307 עד 1308 הונהגו בידי "הנוכל היהודי" ארנאלדו מוויאנובה. מאוחר יותר נזכר שמם של היהודים בעיקר כמלווים בריבית קצוצה אשר גרמה בין היתר, כך נטען, למשבר הכלכלי שפקד את הר אתוס בתקופת השלטון העות'מאני. בין היתר מיוחסת האמירה הבאה לנזיר דיוניסיוס מהר אתוס, אשר הוכיח את הנזירים על כך שאף-על-פי שהיו להם נכסים רבים שאותם יכלו לנצל כדי להתמודד עם הגזירות הכלכליות העות'מאניות, הרי

...לא מכרתם אותם אלא נתתם אותם ליהודים, אויביו של האל, והם לקחו אותם רק לצרכיהם...

המקור ביוונית

και δεν τα επωλήσατε, αµέ τα εδώσατε εις τους εβραίους, τους εχθρούς του Θεού και τα εκέρδησαν µόνον δια τον τόκον...

—

ראו גם

• מטאורה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הר אתוס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הר אתוס

חצי האי אתוס מצפון-מערב. פסגת ההר אתוס נראית באופק

קפלת ההשתנות של האדון על פסגת הר אתוס

הר אתוס מכיוון צפון

• מוזיקה כנסייתית מהר אתוס (ביוונית)
• אתר אודות הפטריארך של קונסטנטינופול (ביוונית)
• אתר "ידידי הר אתוס" (באנגלית)
• האוצרות של הר אתוס, בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, 1997
• השרפה הגדולה בהר אתוס, בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, 2004
• גילי חסקין, ממלכת ביזנטיון חיה נושמת בהר אתוס
• דן מוסק, אל ארץ המנזרים, באתר "ידיעות אחרונות", 18 באוקטובר 2018
• הר אתוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אתוס (יוון), דף שער בספרייה הלאומית
• הר אתוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)