ורה אטקינס
 | |
| ורה אטקינס, 1946 | |
| לידה |
16 ביוני 1908 גאלאץ, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
24 ביוני 2000 (בגיל 92) הייסטינגס, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
הפקולטה לאמנויות של פריז |
| השתייכות |
חיל האוויר המלכותי |
| תפקידים בשירות | |
| קצינת מודיעין בריטית (במלחמת העולם השנייה) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ורה אטקינס (באנגלית: Vera Atkins; 16 ביוני 1908 – 24 ביוני 2000) הייתה קצינת ביון בריטית ממוצא יהודי-רומני במהלך מלחמת העולם השנייה. פעלה בגזרת צרפת והפעילה מאות סוכנים, במטרה לשחרר את השטח מהכיבוש הגרמני.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ורה אטקינס נולדה בעיר גאלאץ שברומניה, בת יחידה להילדה אטקינס ומקס רוזנברג, איש עסקים יהודי מצליח ברומניה. עסקיו והצלחתו הכלכלית של אביה תרמו לפיתוח קשריו הדיפלומטיים ברחבי אירופה. קשרים אלה, הקנו לאטקינס מעמד שאפשר לה איסוף מידע חשוב (שעניין את המודיעין הבריטי) בתוך הסגל הדיפלומטי הגרמני בבוקרשט.
בשנת 1931 נשלחה אטקינס לבריטניה ולמדה שם בקורס למזכירות בכירות. בשנת 1933 נפטר מקס אביה, ולאחר מכן החליטה לאמץ את שמה האמצעי של אימה, אטקינס, כשם משפחתה, בשאיפה לקבלת אזרחות בריטית נייטרלית, בגלל האנטישמיות שרבצה באירופה. שינוי שמה תרם לעיסוקיה בתקופה זו בענייני מודיעין. אטקינס חזרה לרומניה תוך שהיא עובדת כמזכירה בכירה, מתורגמנית ומנהלת יחסי ציבור של חברות זרות במשך כ-7 שנים. באותה תקופה אף התחילה לפעול כסייענית לשירות המודיעין הבריטי.
לקראת סוף שנת 1937, אטקינס הרגישה שהאנטישמיות ברומניה לא מאפשרת לה ולאמה להמשיך באורח החיים שניהלו בבוקרשט, ולכן היגרו לאנגליה. לעומת אמה, שמיד קיבלה את האזרחות הבריטית, אטקינס בהיותה ילידת רומניה נחשבה לנתינה זרה. החלטתן לעזוב את רומניה התגלתה כחשובה ביותר, משום שבדיוק באותה תקופה החלה מלחמת העולם השנייה שפגעה גם ביהודי רומניה.[1][2]
פעילותה במהלך מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז שעזבה אטקינס את רומניה ועד לשנת 1941, היא חיה באנגליה במעמד בעייתי מאוד. משום שהייתה תושבת מדינה זרה היא לא קיבלה רישיון עבודה, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה (1939), נאסר עליה להתנדב לכל תפקיד בשירות הביטחון בבריטניה. באותה תקופה אטקינס המשיכה לקיים קשרים עם מכריה משירות המודיעין הבריטי מתקופת מגוריה ברומניה.
בפברואר 1941, כאשר אטקינס הוזמנה לראיון במשרד המלחמה הבריטי, המנהל למבצעים מיוחדים שהוא חלק ממשרד זה (SOE- Spacial Operations Executive) עדיין נאבק על מעמדו. כמעט שנה מאז נפילתה של צרפת ותשעה חודשים לאחר היווסדו של הארגון, נראה היה שמטרתו, לוחמה חשאית על אדמת צרפת מול הגרמנים, הגיעה למבוי סתום. עד כה אף לא סוכן בריטי אחד הצליח להסתנן לשטחה של צרפת, ובבריטניה הייתה תחושה של ניתוק מוחלט מהיבשת האירופאית. לכן, באביב 1941 הייתה עדיפות להחדרת סוכנים לצרפת בשביל לסייע לכבוש בחזרה את אדמת צרפת מהגרמנים. סוכנים אלו היו צריכים להיות אנשים מאומנים היטב שיימצאו בשטח. הם היו צריכים להעריך את הפוטנציאל הקיים בצרפת לפעילות חתרנית. רק אחרי שסוכנים וסוכנות אלו קיימו תאי גרילה פעילים, אפשר היה לחשוב על אספקת אמצעי לחימה ומשאבים אחרים ללוחמי תנועת ההתנגדות הצרפתית.[3]
לקראת סוף המלחמה, אטקינס קבלה את התפקיד החשוב להפעיל סוכנים אלה מעבר לקווי האויב, אולם כאשר התחילה את שירותיה ב- SOE באפריל 1941 לא היה לה ולעמיתיה מושג איך להתחיל במלחמה חשאית זו.
אטקינס לא פעלה מעבר לקווי האויב, אך הייתה למפעילה המרכזית של 470 סוכנים שפעלו שם. היא הייתה אחראית להכנות להחדרתם לצרפת, והיה לה מידע על כל משימה חשאית שהוטלה על כל אחד מהסוכנים באופן אישי. היא נשאה באחריות לפעילותו של כל אחד מ"חבריה" (כפי שנהגה לכנות את הסוכנים). היא הזדהתה במיוחד עם הנשים, הסוכנות שהפעילה מעבר לקווי האויב.[1][2]
תוצאות המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד השיאים בפעילות סוכניה של אטקינס היה בהשתלבותם בנחיתת בעלות הברית בנורמנדי. הסוכנים הבריטים עסקו בניתוק כל קווי התקשורת הגרמנים במרחב הנחיתה. בנוסף, הם גרמו לניתוק רבים מהכוחות הגרמנים מיכולת דיווח או קבלת הנחיות מהרמות המפקדות עליהם.
לאחר המלחמה, כאשר 118 מסוכנים וסוכנות אלו לא שבו בחזרה לבריטניה, אטקינס פעלה באופן כמעט בלעדי כדי לסרוק את אירופה, לאתר אותם ולהבין מה קרה להם. היא הצליחה בכך עבור 117 מתוכם.
תוך התגברות על אי הסדר בגרמניה אחרי המלחמה, הלכה אטקינס בעקבותיהם של סוכניה עד למחנות הריכוז וההשמדה וסייעה לתפוס רבים מאלה שהרגו את הסוכנים. היא סיפקה עדויות שאפשרו להעמיד לדין רבים מהנאצים שנטלו חלק בפשעי המלחמה ולהכריע את דינם.[2]
ההכרה בתרומתה במהלך המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך מרבית שנות המלחמה, תוך שירותה במנהל למבצעים מיוחדים, אטקינס עדיין לא קיבלה אזרחות בריטית, ומ-6 בדצמבר 1941, יום הכרזת המלחמה על רומניה, היא אף נחשבה לנתינת מדינת אויב.
רק בשנת 1944, אישר משרד הפנים הבריטי את אזרחותה. הדבר אפשר לגייס אותה סוף סוף באופן רשמי לשירות העזר לנשים של חיל האוויר הבריטי (WAAF) ולהעניק לה דרגה של רב-סרן.
בשנת 1946 נסגר המנהל למבצעים מיוחדים וורה אטקינס סיימה את תפקידה בלי שסיפורה ייחקר ויפורסם עד לשנת 2005. רק בשנת 1997 החליט משרד ההגנה הבריטי להעניק לה "עיטור מפקד" במסדר האימפריה הבריטית. ורה אטקינס נפטרה ב-24 ביוני 2000.[1][2]