חופי ישראל

אנשים משחקים מטקות בחוף בישראל

על חופי ישראל נמנים החופים לאורך הים התיכון - 196 ק"מ, חוף סובב כנרת - 56 ק"מ, החוף המערבי של ים המלח - 40 ק"מ (בגבולות הקו הירוק) וחופי מפרץ אילת - 14 ק"מ. מרבית שטחי החופים בישראל הם בבעלות ציבורית.

חופי ישראל מתאפיינים במגוון ביולוגי ובמערכות טבעיות ייחודיות, בנופים תת-ימיים מרשימים בעלי ערכים אקולוגיים ואסתטיים. עם זאת, חופים אלה מאוימים תדיר מזיהום שמקורו בים וכזה שמקורו ביבשה.

אורך הסביבה החופית בישראל, שנותר לרווחת התושב - למטרות נופש, חינוך, מדע ומחקר, לאחר שהופקעו ממנו שטחים לצורכי תשתיות וצורכי ביטחון הוא מן המצומצמים בעולם, כדי 2 ס"מ לתושב.

חופי הים התיכון

רצועת חופי הים התיכון לאורך ישראל היא רצועת החוף הארוכה ביותר בישראל, והיא משתרעת לאורך 196 ק"מ. כ-50 ק"מ מתוכם סגורים בפני הציבור לצורכי נמלים, תחנות כוח, תשתיות וביטחון. אורך החופים המוכרזים כחופי רחצה (עם מציל) הוא כ־17 ק"מ, ובכל עונת רחצה נמנים בחופים עשרות מיליוני ביקורים^[^{דרוש מקור]}.

יישובים

ערים – נהריה, עכו, קריית ים, חיפה, טירת כרמל, חדרה, נתניה, הרצליה, תל אביב-יפו, בת ים, ראשון לציון, אשדוד, אשקלון.

קיבוצים – נווה ים, נחשולים, מעגן מיכאל, שדות ים, געש, שפיים, פלמחים, זיקים.

יישובים קהילתיים – קיסריה, צוקי ים, שושנת העמקים, ארסוף.

מושבים – בוסתן הגליל, דור, מכמורת, בית ינאי, חבצלת השרון.

מועצות מקומיות – ג'סר א-זרקא.

כפרים – שבי ציון.

ועד מקומי – עתלית.

אתרים

לאורך חופי הים התיכון בישראל נמצאים אתרים רבים הסוגרים רצועות חוף שונות בפני הציבור הרחב. בין האתרים השונים בחופי ישראל נמצאים:

נמלי ים – נמל חיפה, נמל מספנות ישראל, נמל המפרץ, נמל הקישון, נמל חדרה, נמל תל אביב, נמל הדרום, נמל אשדוד ונמל אשקלון.

מרינות – נמל עכו, מרינה הרצליה, מרינה תל אביב, נמל יפו, מרינה אשדוד ומרינה אשקלון.

מתקנים צבאיים וביטחוניים – מכון דוד רפאל, בסיס חיל הים חיפה, בה"ד חיל הים, בסיס חיל הים עתלית, מטווח 24, בסיס חיל האוויר פלמחים, בסיס חיל הים אשדוד.

תחנות כוח – תחנת הכוח חיפה,תחנת הכוח אורות רבין, תחנת הכוח רדינג, תחנת הכוח אשכול, תחנת הכוח דוראד, תחנת הכוח רוטנברג.

מתקני התפלה – מתקן התפלה חדרה, מתקן התפלה שורק, מתקן התפלה פלמחים, מתקן התפלה אשדוד, מתקן התפלה אשקלון.

גנים לאומיים – גן לאומי ראש הנקרה, גן לאומי אכזיב, גן לאומי שקמונה, גן לאומי תל דור, גן לאומי קיסריה, גן לאומי נחל אלכסנדר, גן לאומי חוף השרון, גן לאומי אפולוניה, גן לאומי סידני עלי, גן לאומי חוף פלמחים, גן לאומי אשקלון.

שמורות טבע – חוף ראש הנקרה, חוף גלים, חרבת קרתא, חוף דור הבונים, תל דור, שפך נחל דליה, חוף נחל תנינים, חוף גדור, חולות יבנה, חולות ניצנים, חולות זיקים.

שמורות ים – ראש הנקרה אכזיב, איי חוף ראש הנקרה, שקמונה, ראש הכרמל, דור הבונים, איי חוף דור ומעגן מיכאל, ים גדור, אבטח, שקמה.

אחרים – שביל הים, המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה, מבצר עתלית, מלח הארץ, פארק צ'ארלס קלור, פארק מדרון יפו, אשדוד ים.

חופי הכנרת

ראו גם – חוק הסדרת הטיפול בחופי הכנרת

הכנרת מהווה אתר נופש ובילוי פעיל. עשרות חופי רחצה מוסדרים קיימים לחופיה. בחלק מהם מתקיימת פעילות אתגרית כמו שיט סירות ואופנועי ים, סקי מים ורחיפה. כמו כן מתקיימת פעילות של תנועת הנוער צופי ים בחוף המושבה כנרת, שם נמצא שבט "צופי ים כנרת". המתעסקת בפעילות ימית ובשיט, ובפעילות חברתית.

מעט מהחופים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, על אף החוק שבעניין שמתיר גביית תשלום רק בעבור הסדרת חניה. מבקר המדינה, בדו"ח מיוחד, מצא, כי מעשית הכניסה חינם רגלית מנועה בחלק גדול מהחופים^[^{דרוש מקור]}. בדצמבר 2006 לאחר מאבק משפטי של החברה להגנת הטבע וגופים ירוקים נוספים, הוסרו מחופי הכנרת עשרות גדרות בצו בית משפט, ונפתחו לציבור הרחב עשרות חופים, שהיו עד אז מגודרים שלא כחוק. חלק מהחופים גם הונגשו לנכים^[^{דרוש מקור]}.

פעילויות

שביל סובב כנרת אותו יזמה החברה להגנת הטבע, הוא פרויקט אשר מטרתו יצירת שביל, תוך כדי הסרת גדרות ומכשולים אחרים, ואשר יאפשר הליכה מסודרת ובאופן חופשי סביב אגם הכנרת. השביל מסומן בסימון שבילים לבן-סגול-לבן. נכון לשנת 2010 הוכשרו שבילים באורך של כ-30 קילומטר סביב האגם, שהיקפו הכולל מגיע לכ-60 ק"מ^[^{דרוש מקור]}.

באפריל 2011 נפתח שביל הליכה בגליל שביל ישו. אורכו של השביל הוא 65 ק"מ, והוא מתחיל בנצרת ומסתיים בכפר נחום. שביל זה מהווה רשת של שבילי הליכה, דרכי עפר ושבילי אופניים שמחברים מרכזיים הקשורים בתולדות ישו והנצרות.

מדי שנה, בעונת הסתיו, מתקיים בכנרת אירוע שחייה עממי הנקרא צליחת הכנרת^[^{דרוש מקור]}. השם צליחה מעט מטעה, שכן מדובר במשחה באורך 1.5, ו-3.5 ק"מ (עד 4.2 ק"מ, תלוי במפלס) ולא חציית מרכזו של האגם. צליחת הכנרת היא אירוע השחייה העממי הגדול בישראל. אחת לשנה בחודש ינואר מתקיים מרתון הכנרת. מסלולו מטבריה עד סמוך לקיבוץ עין גב וחזרה. בינואר 2010 התקיים האירוע בפעם ה-33. אחת לשנה מתקיימת גם הקפת הכנרת באופניים^[^{דרוש מקור]}.

יישובים

ערים – טבריה.
קיבוצים – עין גב, מעגן, דגניה א', גינוסר.
יישובים קהילתיים– האון.
מושבים – מגדל, מושבת כנרת, קבוצת כנרת.

אתרים

גנים לאומיים – גן לאומי כפר נחום, גן לאומי כורסי, גן לאומי חוף כורסי, גן לאומי סוסיתא, גן לאומי חמת טבריה.
שמורות טבע – הבטיחה, חוף כורסי, סוסיתא.
אחרים – שביל סובב כנרת, שביל ישו, דרך הבשורה.

חופי מפרץ אילת

ערך מורחב – רצועת חוף אילת

רצועת חוף אילת לאורך מפרץ אילת בגבולות ישראל משתרעת לאורך 14 ק"מ. כיום, אילת היא היישוב היחיד בישראל לחופי המפרץ, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית.

אתרים

שמורות טבע – חוף האלמוגים.
שמורות ים – ים האלמוגים, הים הדרומי באילת.
אחרים – טיילת פעמי השלום, לגונת השלום, מרינה אילת, בסיס חיל הים אילת, נמל אילת, ריף הדולפינים, פארק המצפה התת-ימי.

חופי ים המלח

ערך מורחב – חוק זיכיון ים המלח

חופי ים המלח לאורך ישראל כוללים את החוף המערבי של ים המלח לאורך אגנו הצפוני ואגנו הדרומי. כמו כן, כיום, אורך חופי ים המלח לאורך האגן הצפוני מצטמצם באופן עקבי בעקבות ייבושו של הים.

רצועת אגן ים המלח הדרומי כוללת בין היתר את חופי היישובים ומתחמי התיירות: חופי נווה זוהר, חופי חמי זוהר, חופי עין בוקק, - כולם שייכים למועצה אזורית תמר. כמו כן, רצועת אגן ים המלח הצפוני כוללת בין היתר את היישוב עין גדי (השייך למועצה אוזרית תמר).

חוק שמירת הסביבה החופית של הים התיכון, הכנרת ומפרץ אילת אינו עוסק סוגיית שיקום ים המלח וחופיו שאמורה לבוא על פתרונה במסגרת תמ"א 13 לים המלח וחופיו^[1] וחוק זיכיון ים המלח.

יישובים

התנחלויות – קליה, מצפה שלם, אבנת.
קיבוצים – עין גדי.
יישובים קהילתיים – נווה זוהר.

אתרים

גנים לאומיים – גן לאומי מלחת סדום.
שמורות טבע – עינות צוקים, קנה וסמר, עין גדי, מדבר יהודה, מלחת סדום.
אחרים – עין בוקק, טיילת ים המלח, חמי זוהר, הר סדום, אשת לוט, מרכז מבקרים משה נובומייסקי, מפעלי ים המלח.

מאבק על הסביבה החופית

בנייה ופיתוח בסביבת החוף

שטח הסביבה החופית נתון ללחצי בנייה, כרייה^[2] ופיתוח מצד יזמי נדל"ן, רשויות מקומיות והמדינה, ולמאמצי שימור והנגשה לכלל התושבים באמצעות פיתוח בר קיימא, מצד הגופים הרשמיים האמונים על הגנת הטבע והסביבה ואלו של החברה האזרחית^[^{דרוש מקור]}.

עיקרה של סוגיית הסביבה החופית הניצבת בפני מועצות התכנון ברמה המקומית, המחוזית והארצית היא ניגוד עניינים שנוצר בין תוכניות בנייה ופיתוח, על קרקע בבעלות פרטית או על קרקע בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, שראשיתן עשרות שנים לאחור, ומועד שיווקן טרם פג תוקפו, או במקרה הגרוע לאחר שפג תוקפו, לבין חוקים עדכניים להגנת הסביבה שנחקקו בשנים האחרונות. ניגוד העניינים מקורו בתובנות חברתיות ואקלוגיות חדשות הרואות במשאבי הטבע נכס השייך לכלל הציבור ולא ככזה שיכול להיות מופקע להנאתם של בעלי יכולת מעטים ומעלות על נס שימור מגוון ביולוגי ונופי^[^{דרוש מקור]}.

עולה טענה נגד מינהל מקרקעי ישראל שהיה יכול לנצל את העובדה שבישראל מרבית שטחי החופים הם בבעלות ציבורית ולא פרטית כמו ברבות ממדינות האזור, כדי לבטל תוכניות בנייה ישנות בחופים, שלא מומשו^[3]. בחודש פברואר 2019, למרות הביקורת, הטענות וההתנגדות של המשרד להגנת הסביבה, אושרה תוכנית מתאר ארצית להקמת חמש מרינות חדשות לאורך חופי ישראל (נהריה, חיפה, נתניה, חדרה ותל אביב-יפו) וכן להרחבת מרינות קיימות. בסך הכל, צפויה תוספת של כ-5000 מקומות עגינה נוספים. תוכנית המתאר אמורה לתת מענה לביקוש הצפוי למקומות עגינה עד שנת 2040 על פי תחזיות גידול אוכלוסייה ושיקולים דמוגרפיים אחרים^[4].

דו"ח מבקר המדינה 2013

דו"ח מבקר המדינה^[5] הורה למינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) כבר ב-2009: ישראל ליזום דיון מקיף במדיניות הראויה בנושא פיתוח הסביבה החופית, ולהתאימן לרוח השינויים שחלו מאז הוכנו, העקרונות שאמורים להנחות את מדיניותו של ממ"י אינם נוגעים רק לשיקולים כלכליים ולרווחים שיופקו משיווק תוכניות ישנות, אלא גם לשיקולים הנוגעים לרווחת הציבור, לאיכות הסביבה, לנדירות הקרקע ולצורכי החברה"^[6]. דו"ח המבקר חזר על הוראה זו גם ב-2013 משום שהמינהל התעלם מהבקשה^[^{דרוש מקור]}.

חוקים סביבתיים ותוכניות מתאר ארציות

חוק שמירת הסביבה החופית 2004, וביתר שאת ההצעה לתיקון חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 לצד תמ"א 35 הקובעת כי תוספת שטח לפיתוח צריכה להיות ממוקמת ככל האפשר בשטחים שאינם בעלי רגישות נופית-סביבתית גבוהה, ולצד תמ"א 13/4 (בהליכי תכנון סופיים) המחייבת כי תוכנית החלה בשטח המצוק החופי תכלול מסמך הגנה על המצוק, מספקים כלים בידי הנאבקים לשימור הסביבה החופית.

זיהום

ערך מורחב – זיהום ימי בישראל

זיהום ימי בישראל הוא בעיה אקולוגית חמורה ושכיחה במקורות מים בישראל. זיהום ימי משפיע על מי השתיה, משום מיקומם של מתקני התפלה בישראל לחופי הים התיכון, על המגוון הביולוגי, תיירות, נופש ועל ענף הדיג^[^{דרוש מקור]}. זיהום ימי בישראל מתייחס לעיתים גם לזיהום של חוף הים עצמו. שטח הים התיכון הוא רק 0.7% משטח כלל הימים בעולם, אך תנועת הדלק בים התיכון כוללת 30% מהנפח העולמי^[^{דרוש מקור]}. כמו כן, הים התיכון הוא אגן סגור, במיוחד בחלקו המזרחי ולכן קצב יציאת המזהמים מהים התיכון ומיהולם באוקיינוס הוא קטן^[^{דרוש מקור]}.

ב-17 בפברואר 2021 נגרם אסון סביבתי לחופים, לים ולטבע לאורך כל חופי ישראל בים התיכון. במהלך האירוע נפלטה לחופי ישראל פסולת ימית של זפת שמקורה בנפט גולמי. מעריכים שזהו אחד האסונות האקולוגיים החמורים ביותר שפגעו בישראל מאז הקמתה^[^{דרוש מקור]}.

הפרת איזון תהליך פיזור החול הבונה את רצועת החוף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עליית מפלס הים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גלריה

הגבול הימי של ישראל (שבתחומי הקו הירוק): ניתן לראות את גבולות רצועות החוף בים התיכון, בים המלח ובמפרץ אילת
שקיעה בים התיכון בישראל
חוף הים התיכון בצפון ישראל