טוניה סולובייצ'יק
 | |
| לידה |
18 במרץ 1904 וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
23 במרץ 1967 (בגיל 63) ארצות הברית |
| שם לידה |
טוניה לוויט |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
וסט רוקסברי |
| השכלה |
אוניברסיטת פרידריך שילר |
| בן או בת זוג |
יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק |
  | |
טוניה סולובייצ'יק (1904 - 23 במרץ 1967) הייתה ד"ר לחינוך יהודי ומחנכת.
הייתה נשואה לרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, ויחד אתו פעלה לקידום חינוך יהודי בארצות הברית כשבמרכזו המאמץ לשלב חינוך לערכי היהדות האורתודוקסית ושילוב יהדות והלכה במציאות המודרנית.
ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טוניה לוויט נולדה בשנת 1904 (ה'תרס"ד). על פי גרסה אחת תאריך לידתה היה שביעי של פסח ׁׁ- כ"א בניסן (5 או 6 באפריל) ועל פי גרסה אחרת ב-28 במרץ,[1] בעיר וילנה שבאימפריה הרוסית (כיום בליטא). הוריה, גרוניה זילבר ומאיר אליהו לוויט, גדלו באזור הכפרי בליטא, בין וילנה לקובנה, ונישאו ב-1896. טוניה הייתה אחות גדולה לרחל, ואחות צעירה לאריה ולברוך. על פי עדות בתה, טובה ליכטנשטיין, מילדותה אהבה ידע וכינויה בפי אחיה ושכניה היה "המתמטיקאית" או "תנו רבנן".[2] צמאון הידע של טוניה קיבל מענה בזכות נכונותו של מנהל הספרייה הציבורית, לאפשר גישה חופשית למדפי הספרים, שכללו ספרות תורנית, משכילית ויפה כולל ביידיש, גם לתושבים שלא הצליחו לשלם דמי השאלה חודש בחודשו.
אף על פי שמשפחתה, כמו רוב משפחות השכונה, הייתה מסורתית ("אורתודוקסית"), טוניה ואחיה ביקרו בבית ספר חילוני ששפת ההוראה בו הייתה יידיש, ותוכנית הלימודים חילונית באופייה. הסיבה לכך הייתה שההורים ראו בחינוך 'כללי' תנאי להשתלבות ילדיהם בחברה שהלכה והשתנתה לנגד עיניהם. הוריה של טוניה ראו בחינוך ערך עליון, ולא פעם חסכו מפיהם כדי להבטיח את המשך לימודי בניהם ובתם.
טוניה החלה לימודים סדירים כשהייתה בת 8 (1912), ב'גימנסיה ע"ש סופיה גורביץ', בית הספר הראשון לבנות יהודיות שנוסד בעיר ב-1906, ושנהנה מכוח הוראה מקצועי ומעושר רעיוני רחב, שכלל לימודי תנ"ך וספרות.
מלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה עבר השלטון מצד לצד, פגעה גם ברצף הלימודים, כמו גם לשינוי שפת הלימוד מרוסית לפולנית ולגרמנית וחוזר חלילה. על רקע המלחמה הפולנית-סובייטית נאלצה טוניה להפסיק את לימודיה ב-1921, שנה לפני מבחני הבגרות.[3]
לימודים בגרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1923 עברה טוניה לגרמניה, ונרשמה ללימודי חינוך באוניברסיטת ינה, שאליה יכלו להתקבל גם נשים ללא תעודת בגרות. לימודיה התמקדו בעיקר בתיאוריות חינוך ופדגוגיה מתקדמת של אותם ימים, אך כללו גם היסטוריה וספרות. בהתאם, התמקדה הדיסרטציה שלה (שכותרתה "התפתחות החינוך העממי היהודי בפולין") בנושא החינוך היהודי, כפי שהתפתח במאות השנים האחרונות וכפי שיש לעצבו בעת החדשה. את לימודיה השלימה למעשה ב-1929, אך את תעודת הדוקטור קיבלה רק ב-18 באוגוסט 1931, לאחר שהצליחה להתגבר על שורת בעיות מהותיות וטכניות, ביניהן שינויים בתקנות האקדמיה בגרמניה שהביאו גורמים בהנהלת האוניברסיטה לדרוש ממנה לפתע השלמות מכיוון שלא הייתה ברשותה תעודת בגרות; מבחן הדוקטורט בעל פה שהתאפיין בקטנוניות מצידו של אחד ממוריה שהקפיד אתה בעניינים רחוקים מתחום מחקרה (פילוסופיה יוונית); ועלויות הדפסת הדיסרטציה לשם הפקדתו בספריית האוניברסיטה. במהלך תקופת ההמתנה, בין סיום הלימודים (קיץ 1929) לבין קבלת הדיפלומה שנתיים לאחר מכן, ביקרה טוניה את אחיה בברלין, שם הכירה במסגרת 'אגודת הסטודנטים היהודית' שפעלה בעיר,[4] את יוסף דב סולובייצ'יק. ב-1931 הם נישאו, ולאחר לידת ביתם עטרה, הם עקרו לארצות הברית.[5] לאחר שבעלה הוזמן על ידי הקהילה היהודית בשיקגולכהן כרב.
ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהגיעו בני הזוג סולוביצ'יק לארצות הברית ב-1932, התברר שהמשבר הכלכלי בארצות הברית הביא את הנהגת הקהילה בשיקגו לחזור בה מהזמנתה, אך קהילת יהודי בוסטון הזמינה אותו לכהן כרב, והמשפחה עקרה לבוסטון. ב-1935 הם ביקרו בארץ-ישראל, כאשר שמו של בעלה עלה כמועמד לתפקיד הרב הראשי לתל אביב, אך הצעה זו לא התממשה בסופו של דבר.[6] לאחר הכישלון לעלות ארצה, השתקעה המשפחה בבוסטון, שם עמלו בני הזוג על הקמת רשת בתי הספר ע"ש הרמב"ם' ב-1937 (לימים 'ישיבת רמב"ם') מתוך מטרה לשלב את הרצון לשימור הזהות היהודית מחד, ואת חובת הדור המבוגר לצייד את הדור הצעיר בכלים להשתלבות בחיי העבודה במציאות מתועשת מאידך.
את מרבית חייה הקדשיה טוניה בגידול ילדיהם ובניהול משק הבית, בעוד בעלה הפך לראש ישיבה, הוגה דעות ואחד המנהיגים הבולטים של זרם האורתודוקסיה המודרנית ביהדות ארצות הברית.
טוניה נפטרה ב-11 במרץ 1967, בגיל 63, לאחר מאבק במחלת הסרטן. לאחר מותה אמר בעלה כי כשאביו נפטר חש כאילו נפל בחייו קיר, ואילו כשאשתו הלכה לעולמה חש כאילו נפל עליו הבית כולו.[7]
מפעלה החינוכי ומורשתה הרעיונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיסרטציה של ד"ר טוניה לוויט ניסתה להראות כיצד יש לשלב את החינוך היהודי המסורתי בשיטות לימוד חדשות, שייקחו בחשבון חידושים בתחומי התוכן והצורה. על בסיס השוואה בין מערכת החינוך המסורתית ("חדר") לבין הניסיונות הכושלים של תנועת ההשכלה ברוסיה במאה ה-19, להכריח את הציבור היהודי לנטוש את דרכי החינוך שלו, לטובת 'הבשורה' שבהשכלה ובמדע, הסיקה טוניה לוויט שעל מנת להבטיח חינוך יהודי ראוי לשמו ומותאם לתקופה המודרנית, יש להקפיד הן על שילוב נכון של תכנים משני העולמות, והן על הכשרת מורים שיראו בעבודתם שליחות.
ביקורתה על ניסיונות תנועת ההשכלה היהודית ברוסיה במאה ה-19, ובעיקר למפעלו הכושל של הד"ר היהודי-גרמני מקס ליליינטל, הייתה בעיקר ביחס לאופן הכוחני בו ניסו השלטונות ברוסיה, בשילוב כוחות עם משכילים מסוגו של ליליינטל, לכפות את דרכם על הציבור היהודי.
במחקרה הפנתה ד"ר טוניה לוויט את תשומת לב הקורא לעובדה שבשלהי ימי הביניים ובמהלך העת החדשה המוקדמת, ההנהגה התורנית היהודית לא ראתה בלימודי חול דבר פסול, וכי היו אלו נסיבות המודרנה, התיעוש והעיור שהביאו את ההנהגה התורנית - כמו את רוב הציבור - לראות בכל מה שקשור ללימודי חול עניין שיש לחשוד בו. באופן דומה הציגה ד"ר לוויט את הבעייתיות של הלימודים ב"חדר": אמנם מצד אחד הם יצרו סביבה שהבטיחה זהות יהודית והמשכיות הדורות, אך מצד שני סבלה השיטה הזו משלל בעיות לוגיסטיות ופדגוגיות גם יחד, בראשן עצם העובדה שרוב 'המלמדים' ראו במלאכתם הכרח לא יגונה שבמרכזו רצונם לפרנס את משפחתם. בהתאם, נתונים שנאספו בתחילת המאה ה-20 ברוסיה ושהופיעו במחקרה, לימדו כי מעל ל-95% מה'מלמדים' הביעו את רצונם לעזוב את תפקידם אילו היה הדבר אפשרי.
מבט משווה נוסף הפנתה ד"ר לוויט להצלחות ולבעיות של בתי הספר החילוניים, שצמחו בליטא וברוסיה מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, בהמשך לרוח 'הבונד' שהשפיעה כאמור על החינוך היהודי משלהי המאה ה-19. יתרונו של 'בית הספר החילוני' היה ברור בשני עניינים לפחות: האחד - כמעט כל המורים היו מתחת לגיל 30, והשני - כמעט כולם עברו הכשרה פדגוגית ברמה כזו או אחרת. הבעיה עם בתי הספר הללו הייתה שיחזור מסוים של 'רוח ההשכלה' המודרנית מדי (לטעמם של האורתודוקסים), הגם שהם התאפיינו בנטייה לאומית ברורה, שהתבססה על ראיית היידיש כעל שפתם הלאומית של היהודים.
על יסוד תובנותיה המחקריות וניסיון חייה, פעלה טוניה לוויט-סולובייצ'יק לאור הרעיונות לפיהם תפקידו של בית הספר הוא לספק לילד מכלול של חוויות רוחניות וגופניות, כולל חינוך גופני, חינוך מיני וייעוץ נפשי.[8]
משפחתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1934 עלו הוריה ואחותה רחל לנווה שאנן שבחיפה, אך לאחר מות האב כמה שנים מאוחר יותר, הצטרפו בני המשפחה החיפאים למשפחה בארצות הברית.
לטוניה והרב יוסף דוב סולובייצ'יק נולדו שלושה ילדים: עטרה (1933), טובה (1935) וחיים (1937). בתם עטרה נישאה לרב פרופ' יצחק אשר טברסקי. בתם טובה נישאה לרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין ולימים הם עלו לישראל שם כיהן בעלה כראש ישיבת הר עציון. צאצאיהם ברובם עלו ארצה וממשיכים את מפעלם הרוחני והחינוכי של הוריהם, מביניהם: הרבנים משה ליכטנשטיין (ראש ישיבת הר עציון), יצחק ליכטנשטיין (ראש ישיבת תורה ודעת) ומאיר ליכטנשטיין (רב בבית שמש ומרצה במכללת הרצוג), הרבנית אסתי רוזנברג (ראש 'בית מדרש לנשים ע"ש סטלה אברהם') וטוני מיטלמן (מנהלת 'אולפנת אלומה').
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Michael Wermke & Stefan van der Hoek (Ed.), Dr. phil. Tonja Soloveitchik and the Transformation of Jewish Popular Education in Poland, Berlin & Leipzig, Henritch & Henritch, 2024 [237pp.]
- אבל - הרבנית טוניה סולובייצ'יק ז"ל, הצופה, 13 באפריל 1967
- הלל זיידמן, הרבנית האצילה, הצופה, 15 במרץ 1968
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טוניה סולובייצ'יק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בתקציר קורות החיים מופיע התאריך הסמלי שביעי של פסח, ואילו בתקציר תולדות החיים בדיסרטציה מופיע התאריך 28.3.1904
- ^ Michael Wermke & Stefan van der Hoek (Ed.), , Dr. phil. Tonja Soloveitchik and the Transformation of Jewish Popular Education in Poland, , Berlin & Leipzig: , Henritch & Henritch, 2024, עמ' 23
- ^ , Wermke & van der Hoek (Ed.), Dr. phil. Tonja Soloveitchik, p.26-27
- ^ לפי מקור אחר בעלה לעתיד התעניין בה לאחר שראה אותה קוראת ספר ביידיש ברכבת, ראו: מאיר דורפמן], מה זה השקט הזה?, גילוי דעת, 13 באוגוסט 2023
- ^ Wermke & van der Hoek (Ed.), Dr. phil. Tonja Soloveitchik, p.28-29
- ^
אביעד הכהן, חידת הימנעות: למה הרי"ד סולובייצ'יק לא עלה לארץ?, בעיתון מקור ראשון, 6 באפריל 2021
- ^ Wermke & van der Hoek (Ed.), Dr. phil. Tonja Soloveitchik, p.21-22
- ^ , Wermke & van der Hoek (Ed.), Dr. phil. Tonja Soloveitchik, p.110-217
| בקרת זהויות |
|
|---|