לדלג לתוכן

מאיה גז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאיה גז
מאיה גז. צילום: ינאי יחיאל
מאיה גז. צילום: ינאי יחיאל
לידה 5 בספטמבר 1978 (בת 46)
ד' באלול תשל"ח
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הגימנסיה העברית "הרצליה", אוניברסיטת תל אביב, סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה כתיבה למבוגרים, כתיבה לילדים
נושאי כתיבה פרוזה, עיון, ילדים
פרסים והוקרה פרס רוטשילד, פרס קק"ל, פרס הרשות הלאומית לתרבות היידיש
www.mayagez.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאיה גז (נולדה ב-5 בספטמבר 1978, ד' באלול תשל"ח) היא סופרת, עיתונאית ומרצה ישראלית-צרפתייה.

גז נולדה וגדלה בתל אביב-יפו. היא למדה בבית הספר הגימנסיה העברית "הרצליה" שם בחרה במגמת צרפתית. בשנות נעוריה למדה עיתונאות אצל יאיר לפיד ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער ובעיתונים מעריב, לאשה והעיר.

לאחר סיום שירותה הצבאי למדה תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב בחוגים שפה וספרות צרפתית ומזרח אסיה ויפנית[1]. לגז תעודת הוראה מהחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בשנה השלישית ללימודי התואר הראשון, קיבלה שתי הצעות למלגות לימודים, האחת בטוקיו והשניה באוניברסיטת סורבון. גז החליטה להמשיך את לימודיה בפריז,. היא כתבה את התואר השני שלה בסורבון על הסופר אנדרה ז'יד והאלמנטים לפיתוי הקורא שהחדיר לספריו, בהנחיית פרופסור אנטואן קומפניון. גז קיבלה על עבודת התואר השני שלה את פרס אדמונד דה רוטשילד. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בסופר הצרפתי-יהודי רומן גארי ובאלמנטים של יהדות והשואה ביצירתו הספרותית. גז קיבלה עבור עבודת הדוקטורט שלה הצטיינות יתרה (summa cum laude) והייתה מועמדת לפרס נפוליאון הצרפתי[2]. במקביל ללימודיה, הייתה גז כתבת עיתון "גלובס" בפריז וראיינה, בין השאר, את מעצבי האופנה מארק ג'ייקובס, קנזו טקאדה, איב סן-לורן, קרל לגרפלד, את הצלמת אנני לייבוביץ', את בריז'יט בארדו, ואת בנו של השאה של איראן, מוחמד רזא שאה פהלווי.

כתיבה עיתונאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים כתבה בעיתונים: מעריב, כלכליסט, הארץ, ישראל היום, גלובס ועוד, ובאתרי האינטרנט וואלה!, Nrg ומעריב אונליין. ברוב העיתונים כתבה כתבות מגזיניות וביקורות ספרים וערכה ראיונות עם אישים בתחומי ההיי-טק, התיירות והספרות. עם חזרתה לישראל השתלבה כמרצה וכחוקרת באוניברסיטת תל אביב, במכללה האקדמית הדסה בירושלים והמרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.

גז ערכה מחקרי שואה עצמאיים בנושאים מגוונים: בין השאר חשפה פרק פחות ידוע על הצלת יהודי גרמניה ואוסטריה במנילה[3] וארגנה כנס בינלאומי באוניברסיטת תל אביב לכבודו של ז'ורז' לואנז'ה[4] שהציל אלף ילדים יהודים בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה. לואנז'ה, אותו ראיינה גז בפריז, הוא הדוד של הזמרת ירדנה ארזי ובן הדוד של הפנטומימאי מרסל מרסו. גז ערכה גם שני מחקרים כעמיתת מחקר ביד ושם בנושא שינוי דפוסי אימהות בגטו ורשה והבונים החופשיים תחת המשטר הנאצי[5][6].

ספרה הראשון, "הזעקה המוטמעת של היהדות והשואה ביצירתו הספרותית של רומן גארי", ראה אור בשנת 2013 בהוצאת אוניברסיטת ליל[7]. ספרה השני, "המגדל של גוסטב", ראה אור בשנת 2018 וזכה בפרס קק"ל[8]. הספר עוסק בסיפור בנייתו של מגדל אייפל בפריז. ספרה השלישי, הפיה האמיתית, ראה אור בשנת 2020 בעברית וביידיש בהמשך למחקר שעשתה ביד ושם על אימהות בשואה[9].

ספרה הרביעי "השתעשעתי כהוגן- הדיוקן היהודי בספריו של רומן גארי" ראה אור בשנת 2023 והוא ספר המקור הראשון בשפה העברית שנכתב על רומן גארי[10]. הספר משמש כמדריך לקריאה בספריו של גארי והוא נגזרת של עבודת הדוקטורט שכתבה גז בצרפת.

אם לשניים. מתגוררת בתל אביב.

  • הזעקה המוטמעת של היהדות והשואה ביצירתו הספרותית של רומן גארי (2013), הוצאת אוניברסיטת ליל
  • המגדל של גוסטב (2018), על בנייתו של מגדל אייפל, רימונים הוצאה לאור
  • הפיה האמיתית (2020), ספר ילדים ראה אור בעברית וביידיש, הוצאת סיגליות
  • השתעשעתי כהוגן- הדיוקן היהודי בספריו של רומן גארי (2023), הוצאת ותקרא

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאיה גז בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]