לדלג לתוכן

מוחמד בכרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד בכרי
محمد بكري
לידה 27 בנובמבר 1953 (בן 71)
בענה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה محمد بكري עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אדם בכרי, בכרי זיאד, סאלח בכרי עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Palestine Appreciation Award (2023) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוחמד בכרי (בערבית: محمد بكري; נולד ב-27 בנובמבר 1953) הוא שחקן ובמאי קולנוע ותיאטרון ערבי-ישראלי. בכרי מוכר מעבודותיו כאומן יוצר, וכן מהמעורבות הפוליטית שלו הקשורה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובאה לידי ביטוי גם ביצירותיו.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד בכרי נולד בכפר בענה בגליל, במשפחה ערבית-מוסלמית. אביו סאלח בכרי היה ראש מועצת כפר בענה מטעם "מפא"י"[1]. למד בבית ספר יסודי בכפרו, ובבית ספר תיכון מקיף בעכו, בניגוד לרצון אביו שביקש שילמד רפואה, בחר ללמוד משחק[1].

בשנים 1973–1976 למד באוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון.

עבודתו של בכרי משתרעת על קשת רחבה של תפקידים בתיאטרון ובקולנוע. כשחקן תיאטרון שיחק בהבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון החאן, וכן בהצגות יחיד. בקולנוע השתתף כשחקן וכבמאי ומפיק של סרטים בישראל, בפריז ובבריסל.

קריירה בתיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכרי החל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון חיפה, שם שיחק ב-1975 במחזה אכזר מכול המלך מאת נסים אלוני, בבימוי עודד קוטלר[2], ובמחזה מראה מעל הגשר מאת ארתור מילר, בבימויה של נולה צ'ילטון ב-1977[3].

בשנת 1978 הצטרף לתיאטרון הבימה ושיחק בתפקיד הראשי במחזה "מוסה והפרעונית" מאת מתי רגב[4]. בשנת 1979 שיחק בתפקיד מנשה במחזה "הדיבוק" מאת ש. אנ-סקי[5]. באותה שנה גם שיחק במחזה טרוילוס וקרסידה מאת ויליאם שייקספיר. בשנת 1980 שיחק בתפקיד הראשי במחזה "חתונת הדמים" מאת פדריקו גרסיה לורקה, בבימוי ויקטור גרסיה[6].

בשנת 1982 שיחק במחזה "הם" במרכז התיאטרוני בנווה צדק, הצגה שנבנתה בעבודה קולקטיבית על פי שיטת התיאטרון הפתוח בהובלת הבמאי ג'וזף צ'ייקין[7].

בשנת 1988 שיחק במחזה "סטריפטיז אחרון" מאת הלל מיטלפונקט בבימוי גדליה בסר[8].

בשנות ה-90 החל לעבוד בתיאטרון אל-קסבה ברמאללה והשתתף בהצגות שונות, ביניהן ההפקה "רומיאו ויוליה" בבימוי משותף של ערן בניאל מתיאטרון החאן ופואד עווד, שתי הלהקות שיחקו בעברית ובערבית. ההצגה זכתה להצלחה בפריז ב-1995. במקביל, הופיע בכרי בהצגתו "מונולוג בכרי" בהשתתפותו ובבימויו של אוריאל זוהר. הוא חילק את זמנו בין עבודתו בישראל וברשות הפלסטינית.

באפריל 2012 התמנה למנהל תיאטרון א-סראיה, במסגרת התיאטרון הערבי-עברי ביפו, אך התפטר לאחר זמן קצר בשל מיעוט התקציב. משנת 2013 החל ללמד משחק באקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב[9].

בשנת 2017 גלם בכרי באוף-ברודוויי את דמותו של יהודי יליד לוב שנשלח עם משפחתו לברגן בלזן, בהצגה "בנגאזי־ברגן בלזן" על-פי ספרו של יוסי סוכרי בנושא שואת יהודי לוב[10].

קריירה בקולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "חנה ק.", לצד ג'יל קלייבורג וגבריאל ביירן, קופרודוקציה צרפתית-אמריקאית שצולמה בישראל בבימויו של קוסטה גברס[11]. באותה שנה גם שיחק בסרט הטלוויזיה "מי מרום", שהופק לכבוד ציון מאה שנים להקמת המושבה יסוד המעלה[12]. בנוסף שיחק בסרטו של יהודה ג'אד נאמן "מגש הכסף"[13].

בשנת 1984 שיחק בתפקיד הראשי בסרט ביום בהיר רואים את דמשק שביים ערן ריקליס[14]. באותה שנה זינקה הקריירה הקולנועית שלו, עם צאתו לאקרנים של הסרט "מאחורי הסורגים" (מאת ערן פרייס בבימוי אורי ברבש) העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים בהנהלת הכלא בו הם נמצאים[15]. בסרט כיכב לצדם של אסי דיין, ארנון צדוק ועוד. הסרט זכה לשבחים רבים והיה מועמד לאוסקר[16]. על משחקו זכה בכרי בפרס כינור דוד כשחקן הטוב ביותר. כעבור שמונה שנים השתתף בסרט ההמשך "מאחורי הסורגים 2" (1992) וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ולנסיה, באותה השנה שיחק בסרטו של עמוס קולק "להב חצוי" לצד השחקנית פיי דאנאוויי.

בשנת 1987 השתתף בסדרה "אשכרה", סדרת דרמה שנועדה לקרב בין יהודים לערבים, בהפקת הטלוויזיה החינוכית הישראלית. אך עם פריצת האינתיפאדה הראשונה הורה שר החינוך יצחק נבון לא לאשר את שידורה בטענה כי "הציבור אינו בשל והזמן אינו מתאים לסדרה מעין זו"[17].

בשנת 1994 השתתף בסרטו של חיים בוזגלו, "צלקת".

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכרי נשוי לליילה, מתגורר בבענה ואב לשישה. שלושה מבניו - סאלח, אדם וזיאד - הם שחקנים. ב-2005 נדון בן אחר שלו, חסן, לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל, לאחר שדקר ופצע קשה צעיר שחיזר אחרי אחותו[18].

ב-31 במרץ 2010 אושפז בכרי בבית-החולים רמב"ם לאחר אירוע לב קשה[19].

אמנות ופוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מיצירתו של בכרי נוגע בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בראיונות לעיתונות הסביר כי הוא מנסה לחיות חיים יצירתיים ולהפיץ את דעותיו התומכות בפיוס והשלמה הדדית בין הישראלים לפלסטינים. הדרך בה הוא חי ומנסה להגשים את דרכו מעוררת מחלוקת בציבור הישראלי. זאת על רקע ניסיונו להעצים את הנרטיב הפלסטיני של הערבים בישראל – הן בעבודותיו האמנותיות, והן בהתבטאויותיו באמצעי התקשורת[20].

בכרי עורר זעם בציבור היהודי בישראל בכמה אירועים. ב-2002 נעצרו שבעה מבני משפחתו המתגוררים בכפרו, בחשד כי סייעו למחבל שביצע פיגוע התאבדות בקו 361 בצומת מירון, שבו נרצחו 9 אנשים ונפצעו עשרות. אחיינו של בכרי ובן משפחה נוסף הורשעו, לאחר הודאתם, ברצח, ונדונו לשנים ארוכות בכלא[21].

ב-2015 התמודד ללא הצלחה על מקום ברשימת חד"ש לקראת הבחירות לכנסת העשרים.

בספטמבר 2017 ביקר בכרי בלבנון והשתתף באירוע הנקרא שבוע "הימים הפלסטיניים", בו הוצגו חלק מיצירותיו הנוגעות לסוגיה הפלסטינית. בכרי צוטט בעיתון הלבנוני "אל-אח'באר" כמי שאמר במהלך האירוע כי "נורמליזציה עם האויב הציוני היא בגידה והדיון סביבה הוא עניין מביש ולא מקובל". בתגובה פנתה שרת התרבות והספורט מירי רגב ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בדרישה לפתוח בחקירה נגד בכרי[22].

סרטו "ג'נין ג'נין"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ג'נין ג'נין

ב-2003 הכין את סרטו השנוי במחלוקת "ג'נין ג'נין". הסרט הוכן בעקבות הקרב שניהל צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן", ובכרי הציג בו את תיעוד האירועים כפי שהם משתקפים מעיניהם של הפלסטינים תושבי המחנה. הסרט הופק סמוך להתרחשויות, בעוד מדינת ישראל מתמודדת עם האינתיפאדה השנייה רוויית פיגועי ההתאבדות, ועורר גל של הפגנות ומחאות נגדו[23], בין השאר בגלל טענת החיילים שלחמו בג'נין שהסרט מכיל שקרים והאשמות שווא. הסרט נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים, אך בעקבות עתירתו לבג"ץ הותר להקרנה. למרות ההיתר לא הצליח בכרי להפיצו לציבור הרחב, והוא גרם לו הפסדים כספיים.

בכרי נתבע בתביעה אזרחית, בגין פרסום לשון הרע, על ידי חיילים שהשתתפו במבצע, אשר האשימו אותו בהוצאת דיבה. בפסק הדין קבעה השופטת שבסרט יש משום הוצאת לשון הרע כלפי חיילי צה"ל, אך דחתה את התביעה מאחר שאין לתובעים כפרטים זכות תביעה. התובעים החליטו לערער על ההחלטה וזכו לרוח גבית מהיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, שהחליט כי המדינה תצטרף לערעור כדי לייצג את האינטרס הציבורי[24]. ביולי 2011 דחה בית המשפט העליון את הערעור תוך ששלושת שופטי ההרכב (מרים נאור, יורם דנציגר ויצחק עמית) מביעים מורת-רוח רבה מן הסרט. הם קבעו שמדובר בסרט גדוש שקרים, ואף הוסיפו וקבעו, שאי האמת שבסרט אינה תוצאה של טעות או של רשלנות מצד בכרי, אלא כוונה מפורשת שלו לעוות את המציאות כדי להכפיש את לוחמי צה"ל. נקבע, כי הסרט מציג את חיילי צה"ל כ"אחרון פושעי המלחמה וכאחרון הרוצחים". בפסק הדין אושרה אף קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה בכרי יצר את הסרט בחוסר תום-לב ומתוך מניע פסול. עם זאת, לאור הוראת ס' 4 לחוק איסור לשון הרע, הקובעת שלא ניתן להגיש תביעה אזרחית בגין לשון הרע על "ציבור", ראו עצמם שופטי העליון מנועים מלקבל את הערעור. שלושת השופטים לא הסתירו את אי הנחת שלהם ממה שהם הגדירו כ"תוצאה הקשה" של הערעור (היינו, דחייתו). בדצמבר 2017 החליט היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להצטרף לתביעת דיבה של קצין שלחם במבצע חומת מגן כנגד בכרי[25]. בינואר 2021 אסר בית המשפט המחוזי להפיץ ולהקרין את הסרט ג'נין ג'נין, וכן הורה על החרמת עותקיו. בנוסף, נדרש בכרי לשלם פיצויים והוצאת משפט לסא"ל במיל' ניסים מגנאג'י[26]. בנובמבר 2022 דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגיש בכרי על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.[27]

בכרי נוסע עם סרטו למקומות רבים בעולם, פסטיבלים בינלאומיים מזמינים אותו ואת סרטו זה. הסרט זוכה למספר פרסים יוקרתיים בעולם כולו. בשנת 2012 התבטאה שרת התרבות, לימור לבנת, כנגד העסקתו של בכרי כשחקן בתיאטרון צוותא, במסגרת האקדמיה לאמנויות המופע, ועוררה ביקורת ציבורית[28]. באותה שנה נשקלה האפשרות להעמידו לדין פלילי בגלל הסרט ואלה המאפשרים הקרנתו בעולם[29].

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחק בסרטים

ביים וכתב

  • "1948", תיעודי (1998) - עוסק באירועי מלחמת השחרור מנקודת מבט פלסטינית.
  • "ג'נין ג'נין" (2003).
  • "מאז שהלכת" (2005) - על רקע מאורעות אוקטובר 2000 מבקר בכרי את קברו של אמיל חביבי ומספר לו את קורותיו מאז נפטר.
  • "זהרה" (2009) - סרט תיעודי על דודתו ועל סיפור חייה כולל הגירוש ב-1948, החזרה לכפר, החיים בימי הממשל הצבאי ומאבק ההישרדות אחרי התאלמנותה בגיל צעיר.
שיחק בסדרות
  • "סלם ותעלם" סדרה ללימוד השפה הערבית בטלוויזיה החינוכית[30]
  • "כסף קטלני" (1997) - בתפקיד מואיז ששון.
  • "הרודן" (2014-ספטמבר 2016) - סדרה על משפחה אמריקאית הנשאבת לתוך קרבי השלטון במדינה מזרח תיכונית סוערת.
  • "ליל האירוע" (2016) - דרמת מתח של HBO, בתפקיד נהג המונית טאריק.
  • "לשכת האגדות (2017) - סדרת ריגול צרפתית, בתפקיד אחמד שהאנא, סוחר אמנות סורי.
  • "הומלנד" עונה 8 (2020) - דרמת מתח של שואוטיים, בתפקיד סגן נשיא אפגניסטן עבדול קאדר עולום.

תיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות יחיד

בימוי

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוחמד בכרי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 עדנה פאר, להיות ערבי בישראל - מוחמד בקרי, יליד כפר בענה הוא שחקן ב"הבימה", מעריב, 24 בפברואר 1978
    אורי ברבש, האם זו נפשו הקרועה?, חדשות, 22 ביולי 1988
  2. ^ אכזר מכול המלך בתיאטרון חיפ, מעריב, 2 ביולי 1975
  3. ^ חדשות תיאטרון חיפה, על המשמר, 18 במאי 1977
  4. ^ "מוסה והפרעונית" בהבימה, על המשמר, 30 במאי 1978
    סיני פטר, א. ד. גורדון מתהפך ב"הבימרתף", דבר, 22 במאי 1978
  5. ^ גיל בן־מיכאל, הדרכים המפותלות של "הדיבוק ", דבר, 21 במאי 1979
  6. ^ שרית פוקס, סכין ביער כסוף, מעריב, 4 ביולי 1980
  7. ^ מירי פז, חוויה בנוה צדק, דבר, 16 ביולי 1982
  8. ^ שבח פרידלר, תיאטרון - לסתות נטולות שיניים - "סטריפטיז אחרון", מחזה מאת הלל מיטלפונקט, במאי: גדליה בסר, כל העיר, 23 בספטמבר 1988
  9. ^ מרב יודילוביץ', מוחמד בכרי ינהל את תיאטרון א-סראיה ביפו, באתר ynet, 30 באפריל 2012
  10. ^ אתר למנויים בלבד חיים הנדוורקר, איך פלסטיני מגלם ניצול שואה על במה ניו־יורקית, באתר הארץ, 26 במרץ 2017
  11. ^ מאיר שניצר, בילאדי, בילאך בילאדי - "חנה ק.", קולנוע קלאס ת"א, חדשות, 19 באוקטובר 1984
    יגאל סרנה, לבה השבור של חנה - "חנה ק.", סרט של קוסטה גאבראס, כל העיר, 23 בספטמבר 1983
  12. ^ האדמה הזאת - סרט שגיבוריו הם ראשוני המתיישבים ביסוד־המעלח, דבר, 8 באפריל 1983
  13. ^ בין אש לאש - בסרט העומד להסעיר את הארץ, נשחק הגיבור בין קיצונים יהודיים וערבים, "העולם הזה", גיליון 2420 מ-18 בינואר 1984, עמוד 29
  14. ^ אהוד אשרי, לא מצליחים לגעת - "ביום בהיר רואים את דמשק", בימוי והפקה: ערן ריקליס, כל העיר, 15 ביוני 1984
  15. ^ רחל נאמן, אחוות הדפוקים, כותרת ראשית, 12 בספטמבר 1984
  16. ^ עפרה מזרחי, "מאחורי הסורגים" – מועמד לאוסקר, חדשות, 7 בפברואר 1985
  17. ^ רונית אנטלר, מעקב - "אשכרה" עדיין גנחה, חדשות, 12 במאי 1988
  18. ^ דוד רטנר, מאסר לבנו של השחקן בכרי עקב דקירת תושב כפרו, באתר הארץ, 28 בפברואר 2005
  19. ^ ג'קי חורי, מוחמד בכרי אושפז בעקבות התקף לב, באתר הארץ, 31 במרץ 2010
  20. ^ דברי בקרי ברדיו, בעניין הפרסום בידיעות אחרונות, ועצתו לטורקים להחרים את מדינת ישראל, בעקבות המשט הטורקי נגד ישראל.
  21. ^ איתי רפופורט, 9 מאסרי עולם מצטברים ועוד 30 שנה לבני משפחת בכרי, באתר ynet, 31 במרץ 2003
  22. ^ רועי קייס, מוחמד בכרי על שער עיתון לבנוני המזוהה עם חיזבאללה, באתר ynet, 23 בספטמבר 2017
    נירית אנדרמן, רגב פנתה ליועמ"ש בדרישה לחקור את מוחמד בכרי בחשד להסתה נגד ישראל, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2017
  23. ^ מוטי גל ועופר מאיר, ח"כ אלדד מחה, והקמפיין עם בכרי הושעה, באתר ynet, 26 באוגוסט 2004
  24. ^ תומר זרחין, היועץ המשפטי לממשלה יצטרף לערעור של הלוחמים, אך לא יפתח הליך פלילי נגד יוצר "ג'נין ג'נין", מוחמד בכרי, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2010
  25. ^ רויטל חובל, באופן חריג, היועמ"ש תומך בתביעתו של קצין מילואים נגד יוצר הסרט "ג'נין ג'נין", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2017
    איתמר לוין, מנדלבליט: לפצות על "ג'נין ג'נין", באתר News1 מחלקה ראשונה, 20 בדצמבר 2017.
  26. ^ פסק דין תקדימי: הסרט "ג'נין ג'נין" נאסר להקרנה בארץ, באתר ynet, 11 בינואר 2021
  27. ^ ע"א 1726/21 מוחמד בכרי נ' ניסים מגנאג'י ואחרים, ניתן ב־23 בנובמבר 2022;
    גלעד מורג, העליון דחה את הערעור: האיסור על הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין" נותר על כנו, באתר ynet, 24 בנובמבר 2022
  28. ^ עידו בלאס, לבנת קוראת לבטל את השתתפותו של מוחמד בכרי בהצגה בצוותא, באתר הארץ, 30 בינואר 2012,
    עידו בלאס, בכרי נגד שרת התרבות: יש מקום גם לאנשי שמאל באולם ציבורי, באתר הארץ, 30 בינואר 2012,
    מתי גולן, ‏מה בין אילנה דיין למוחמד בכרי?, באתר גלובס, 30 בינואר 2012,
    מאמר המערכת, התערבות לא תרבותית, באתר הארץ, 31 בינואר 2012,
    יצחק לאור, בין בכרי לטועמה, באתר הארץ, 1 בפברואר 2012,
    מרב מיכאלי, "מוחמד בכרי, אתה מתחרט על הסרט ג'נין ג'נין?" , באתר הארץ, 3 בפברואר 2012
  29. ^ תומר זרחין, היועמ"ש שוקל להעמיד לדין את בכרי ומקריני "ג'נין ג'נין", באתר הארץ, 9 במאי 2012
  30. ^ סלם ותעלם, שם הפרק: וין-א-לסאלה?, ערוץ כאן אוצרות החינוכית - ארכיון השידור הציבורי, אתר יוטיוב
  31. ^ הצגות יחיד - ״האופסימיסט" בתיאטרון חיפה, מאת אמיל חביבי, עיבוד לבימה:מוחמד בכרי ומאזן גטאס, "העולם הזה", גיליון 2567 מ-12 בנובמבר 1986, עמוד 31
    יוסי עוזרד, שוטה ערבי - "האופסימיסט" מאת אמיל חביבי, הצגת יחיד של מוחמד בכרי; עיבוד לבמה: מאזן גטאס, מוחמד בכרי. בימוי: מאזן גטאס, אילן תורן, חדשות, 15 באוקטובר 1986
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מוחמד_בכרי&oldid=40274687"