מרתה רוט

מרתה רוט

אין תמונה חופשית
לידה	10 באוגוסט 1872 Richwood, ארצות הברית
פטירה	28 בספטמבר 1939 (בגיל 67) הונולולו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית העלמין או'האו
השכלה	אוברלין קולג' (יוני 1894) אוניברסיטת שיקגו (1895)
השקפה דתית	הדת הבהאית

מרתה רוט

מרתה לואיס רוט (באנגלית: Martha Root; ‏ 10 באוגוסט 1872–‏ 28 בספטמבר 1939) הייתה עיתונאית במקצועה ומורה בעברה, אשר הפכה לבהאית בפיטסבורג בשנת 1909. ב-1915 היא ערכה מספר ביקורים לקהילות בהאיות באסיה ובמקומות נוספים, כאשר היא מפרנסת את עצמה על ידי פרסום מאמרים בארצות הברית. ב-1919, כתוצאה ממשיכתה לספרו של עבד אל-בהאא "איגרות התוכנית האלוהית" (Tablets of the Divine Plan) היא החלה במה שתהיה מאוחר יותר משימת חייה, והתחילה לקדם את הבשורה הבהאית במספר ביקורים באמריקה הלטינית. בביקוריה היא נאמה וערכה שיחות עם קבוצות שונות. פעמים רבות שוחחה עם קבוצות תאוסופיות וקבוצות אספרנטו. בנוסף, היא כתבה מאמרים על הדת הבהאית עבור עיתונים וכתבי עת, הכניסה ספרים בהאים לספריות ברחבי העולם ויצרה קשר עם פקידים ממשלתיים, מחנכים ורבים נוספים. היא ערכה ביקורים ארוכים אחרים: בין השנים 1923–1930 היא ביקרה במזרח הרחוק, אוסטרליה, אירופה, המזרח התיכון והודו. לאחר מכן, לאחר שהות של שנה בקנדה ובארצות הברית היא חזרה לאירופה (1932–1936) וגם למזרח אסיה, סרי לנקה הודו ואוסטרליה (1937–1939). היא נפטרה בהונולולו לאחר חזרתה ממסעה האחרון. בעוד שהתעלמה מבריאותה וחייה רוב הזמן בעוני, היא דחפה את עצמה לנצל כל הזדמנות לקידום האמונה הבהאית, תוך שהיא יוצרת מספר עצום של קשרים חזקים (ביניהם המלכה מארי של רומניה). היא הייתה הראשונה שערכה שידור רדיו בנוגע לאמונה הבהאית (בפרת', אוסטרליה, 1924). באירופה עזרה למסד את הלשכה הבהאית הבינלאומית (International Baha'i Bureau), והרחיבה רבות את הקשרים של הקהילה הבהאית עם קהילת האספרנטו. שוקי אפנדי מינה אותה בשל פועלה לאחר מותה "יד אלוהית" ותיאר אותה כבהאית נצחית.

חייה לפני הצטרפותה לדת הבהאית

ילדותה

מרתה לואיס רוט נולדה ב-10 באוגוסט 1872, לטימות'י וננסי רוט בריצ'ווד, אוהיו. היו לה שני אחים גדולים, קלרנס וקלוד, אשר נולדו ב-1869 ו-1871. אביה היה כומר זוטר בכנסייה הבפטיסטית, ואמה הייתה עקרת בית. זמן קצר לאחר שנולדה, המשפחה עברה להתגורר בקיימבריג' ספרינגס, פנסילבניה, שם תפעלה משק חלב ומספר יוזמות. לרוט הייתה ילדות מאושרת ושקטה, אך בתור ילדה היא לא התעניינה כלל בתפירה, סריגה או בישול לעומת רוב הילדות הצעירות. היא החלה למכור את עבודתה בגיל מוקדם ובגיל 14 הספיקה לחסוך מספיק כסף מכתיבה כדי לשלם עבור טיול למפלי הניאגרה. בגיל 16, רוט סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון המקומי של קיימבריג' ספרינגס. במעמד זה צוינו לטובתה לימודיה באורתוגרפיה, קריאה, מתמטיקה, גאוגרפיה, דקדוק, לטינית, אלגברה, גאומטריה, וכמו גם התנהגותה למופת ואופייה המוסרי. באותה שנה בה סיימה את לימודיה התיכוניים, 1889, נסעה לטיול באירופה.

לאחר שחזרה מאירופה, נרשמה לקולג' אוברלין באוהיו. שם למדה במשך 5 שנים על-פי תוכנית לימודים שהרכיבה בעצמה, ואשר כללה לימודי לטינית, גרמנית, יוונית, צרפתית ואנגלית, ספרות ואמנות הנאום. בנוסף אליהם, למדה גם פסיכולוגיה, מתמטיקה ולימודי תנ"ך. בשנת 1895 לא סיימה את לימודיה בקולג' אוברלין, והחליטה להירשם לאוניברסיטת שיקגו. בשנה זו הספיקה לפרסם מספר מסות ספרותיות והוענק לה תואר בוגר בספרות.

השכלה: עיתונאית ומורה במקצועה

משרתה הראשונה של רוט הייתה מורה ומנהלת בית ספר תיכון ביוניון סיטי, פנסילבניה, ובמקביל פרסמה סיפורים שכתבה. אך לאחר מספר שנים במשרה זו התפטרה, והמציאה את עצמה מחדש כמרצה על שייקספיר. ב-1900 עברה לפיטסבורג והחלה לעבוד כעיתונאית. בקיץ של אותה שנה התמנתה למחליפת העורך החברתי של "פיטסבורג כרוניקל טלגרף". באותו סתיו עבדה ב"פיטסבורג דיספאץ'", משרה אשר הזניקה את קריירת העיתונאות שלה. במסגרת עבודתה כעיתונאית בתחום הרכב, אשר היה חדשני לאותה תקופה, הפליגה לצרפת ובמאי 1902 חזרה לפיטסבורג שם המשיכה לכתוב גם עבור ה"אינדקס" וה"פיטסבורג גאזט". הכתיבה על חוויותיה והנסיעות אל מחוץ לארצות הברית העשירו את ניסיונה של רוט וישמשו אותה בהמשך דרכה כשתרצה להפיץ את הדת הבהאית ברחבי העולם.

פעילותה במסגרת הדת הבהאית

כניסתה לדת הבהאית

יום אחד, בגיל 36, ישבה רוט במסעדה צפופה ובשולחן לידה ישבו מספר מיסיונרים. רוט שמעה את אחד מהמיסיונרים מעיר כי זה חבל שכל הנשמות הלא-נוצריות אבודות. רוט התערבה בשיחתו והעירה כי איננה מאמינה שיש נשמות אבודות. ביציאתם מן המסעדה, רוט פגשה את רוי וילהלם, אשר שמע את שיחתה עם המיסיונרים וביקש לספר כי שב לאחרונה מהמזרח, שם פגש את עבד אל-בהאא'. שם סיפר כיצד ראה את האנושות מתקדמת לעבר ההכרה באחדות האל באמצעות עבודתו של עבד אל-בהאא והדת הבהאית. רוט נתנה לו את פרטיה ווילהלם שלח לה ספר על האמונה הבהאית. לאחר מכן נועדה עם אחדים מהמאמינים הראשונים בדת הבהאית, ביניהם ת'ורנטון צ'ייס וארתור אגנו במסעדה בשיקגו. לאחר מספר חודשים של תחקיר מעמיק שערכה ולבטים מצדה, רוט הפכה לבהאית בפיטסבורג בשנת 1909.

בספטמבר 1909, רוט כתבה מאמר מקיף על התורה והאמונה הבהאית אשר פורסם ב"פיטסבורג פוסט". ב-1911 היא השתתפה בכנס הבהאי השנתי הראשון אשר נערך בשיקגו. האירוע אשר היה בעל ההשפעה הגדולה ביותר על חייה המוקדמים של רוט כבהאית היה ביקורו של עבד אל-בהאא בארצות הברית בשנים 1911–1912. בעת ביקורו של הלה רוט ניסתה להשתתף בכמה שיותר פגישות שנערכו עמו. היא ארגנה עבור עבד אל-בהאא נאום בפיטסבורג ואף הצליחה לערוך עמו שני ראיונות פרטיים.

ביקורו של עבד אל-בהאא השפיע רבות על רוט ועל הקו המנחה של טיולה העולמי ללימוד האמונה הבהאית. ב-30 בינואר 1915, היא הפליגה מניו-יורק לטיולה הראשון מסביב לעולם. היא הגדירה כי המטרה העליונה של הטיול תהיה לפגוש את עבד אל-בהאא. בטיול זה, היא רצתה בעיקר להתבונן בבהאים במקומות בהם הדת הבהאית ישנה יותר מארצות הברית, ולא ללמד ולהפיץ את הדת. היא לקחה עמה מצלמה בכוונה להכין מהתמונות שקופיות שידעה שישמשו אותה בטיוליה הבאים. 

ראשית, הגיעה לפורט סעיד, שם חיכתה מספר שבועות לאישור לפגוש את עבד אל-בהאא, וכדי לבקר במקומות הקדושים בחיפה ובעכו. רוט שהתה כשישה חודשים במצרים, שם כלכלה את עצמה באמצעות כתיבת מאמרים וסיקורים עבור עיתונים אמריקנים. היא כתבה מאמרים על התנועה הצבאית של כוחות באזור לפני מלחמת העולם הראשונה. בנוסף, כתבה על סילוקם של אלפי יהודים מארץ ישראל על ידי האימפריה העות'מאנית שהועברו למצרים בעזרת ספינות מלחמה אמריקאיות. אבל בזמן זה של מלחמת העולם הראשונה, סוריה נשלטה על ידי הטורקים והגרמנים. האזור היה מסוכן לבהאית אמריקנית ועבד אל-בהאא הורה לכל הבהאים לעזוב את האזור. לכן, באפריל החלה להתקדם לבומביי שבהודו. בחודש יוני של אותה שנה נסעה ליפן, לאחר שהוזמנה על ידי אגנס אלכסנדר, מורה אמריקנית לדת הבהאית ששהתה שם. לאחר עצירה קטנה בהוואי, מרתה הגיעה לסן פרנסיסקו ב-29 באוגוסט 1915. כך סיימה את מסעה חובק העולם הראשון מתוך ארבעה, שמטרתם הייתה להפיץ את הדת הבהאית.

הפצת הדת הבהאית

עם כסף שירשה ממות אביה, בשנת 1922, עזבה רוט את עיר מולדתה בפנסילבניה והחלה להוציא לפועל ביתר שאת את מסעותיה להפצת הדת הבהאית. היא טיילה ללא לאות בכל ארצות הברית, קנדה ויפן. לאחר מכן הגיעה לסין, לשם הביאה עמה עותקים רבים מספרו של עבד אל-בהאא. התחנה הבאה במסע זה הייתה אוסטרליה, ולאחר מכן הגיעה לניו זילנד, טזמניה, הונג קונג ודרום אפריקה. בדרום אפריקה התקבלה רוט כאורחת כבוד, שם ערכה פגישות רבות והחלה ללמוד אספרנטו.

רוט הגיעה לחיפה בארץ ישראל ב-13 במרץ 1923 מלווה על ידי מורות בהאיות נוספות, אפי בייקר וקורין טרו. בהמשך השנה המסע הגיע לשווייץ, ומשם לרומניה שם נועדה עם המלכה מארי – אחת מבנות משפחות המלוכה האצילות באירופה – אשר הצטרפה לדת הבהאית בסופו של דבר. לאחר מכן, ביקרה באיי בריטניה והעבירה הרצאות בקונגרס אדינבורו אספרנטו בשנת 1926. משם המשיכה לגרמניה, הולנד, אוסטריה, פולין, יוון, יוגוסלביה, וצ'כוסלובקיה. בין השנים 1927–1929 טיילה למדינות הבלקן, טורקיה ומצרים.

למרות הפצרותיו של שוקי אפנדי, רוט אף ביקרה ב"ערש האמונה", איראן, בניסיון כושל לפגוש את השאה. ב-25 בנובמבר 1930, היא ניסתה להיפגש עם קיסר יפן, אך פקידי ממשלת ארצות הברית לא הרשו לה. לאחר התעקשות רבה והתמדה הצליחה רוט להעניק לקיסר כתבים בהאים.

בשנת 1930 רוט הגיעה לסין. היא העניקה לשליט שתי מתנות – שטיח פרסי קטן ודף כתבים קדושים שנכתבו בפרסית בצורת ציפור. יחד עם מתנותיה של רוט, צירף שוקי אפנדי מכתב המבטא את הערכה ואהבה שלו ושל הקהילה הבהאית העולמית לקיסר ולמדינתו. באותה שנה הגיעה גם להודו, מיאנמר, ויפן.

בין השנים 1932–1935 טיילה רוט למדינות מרכז אירופה, מדינות הבלקן, אדירנה, סקנדינביה ואיסלנד. בשנת 1936, למרות האווירה המתוחה בשל עליית הנאצים לשלטון, רוט פעלה ללא הפסקה באירופה על מנת לקדם את האמונה הבהאית דרך כתביו של בהאא אללה. על אף שגופה החל להיחלש מטיוליה הרבים ברחבי העולם המשיכה בעבודה במרץ. לאחר שהייה קצרה בארצות הברית, ב-1937 היא המשיכה את מסעה לסין, יפן, הודו ולבסוף לאוסטרליה. 

ב-1939 היא הייתה בדרכה חזרה לביתה בארצות הברית. היא נפטרה ממחלת הסרטן ב-28 בספטמבר של אותה שנה בהונולולו, הוואי. מסעותיה להפצת הדת הבהאית שהחלו בשנת 1919 תמו, ובמהלכם נפגשה הן עם קבוצות בהאיות והן עם קבוצות מחוץ לדת.

חברותה ביד דבר הצדק האלוהי

ב-2 באוקטובר 1939, ארבעה ימים לאחר מותה, שוקי אפנדי מינה את רוט ל"יד דבר הצדק האלוהי" – מעמד שניתן בעבר לבהאים מסוימים בלבד, על הפצת דתו של בהאא אללה וההגנה עליה. זהו אות ההוקרה והמעמד המכובדים ביותר לבהאי. לבהאים שנבחרו כידי דבר הצדק האלוהי יש אחריות להגן, לייעץ ולהשפיע על הקהילה הבהאית תוך כדי גדילתה והתפתחותה.

יחסיה המיוחדים עם שוקי אפנדי

בין לרוט לשוקי אפנדי הייתה ידידות גדולה, אשר באה לידי ביטוי במכתבים רבים ששלחו אחד לשני במהלך השנים. אשתו של שוקי אפנדי, רוחיה ח'אנום, העידה על כך בספרה The Guardian of the Baha'i Faith: "מראשית כהונתו של שוקי אפנדי, היא לא רק הפנתה את ליבה הגדול והאוהב כלפיו, אלא חיפשה כל העת את עצותיו בנוגע לתוכניותיה. לא תהיה זו הגזמה לומר שהייתה להם שותפות על כל התחייבויותיה, שבלטה באהבה הדדית וביטחון - דברים שהיו נדירים בחייו למודי הסבל של המגן [שוקי אפנדי]".

בספרו של שוקי אפנדי הנה ה' עובר, המתאר את האמונה הבהאית מ-1844 עד 1944, כתב אפנדי על רוט: [...] מעבר למאמציה בתחום הלימוד הבינלאומי [של הדת], היא האפילה על הישגי המורים הבהאים של מאה שלמה. למרתה רוט, האבטיפוס של מורי הדת הבהאית והיד [האלוהית] הראשונה במעלה אשר טופחה על ידי עבד אל-בהאא מאז פטירתו של בהאא אללה, יש לתת [...] את התואר 'השגרירה המובילה של האמונה' ו-'גאוות המורים הבהאים'". [...] ארבעה מסעותיה חובקי העולם נמשכו כעשרים שנה ובמהלכם הפיצה את בשורה למלכים, מלכות, נסיכים ונסיכות, נשיאים ואנשי ממשל, עיתונאים, פרופסורים, אנשי כמורה, משוררים [...]".

הישג גדול לדת הבהאית נרשם כאשר מארי, מלכת רומניה, אימצה את הדת הבהאית. שוקי אפנדי ידע שיש לתת לרוט את מרב ההערכה על מאמציה הרבים ותרומתה לכך. "שמונת המפגשים שלה [רוט] עם מארי, מלכת רומניה [...] השפיעו על המלכה עמוקות כפי שניתן לראות בכתביה [...]". על המרתה של המלכה מארי לבהאית כתב לרוט: "זוהי עדות בלתי נשכחת שמגיעה לך על מאמצייך המופתיים ויוצאי הדופן [...] זה ריגש אותי, וחיזק עד מאוד את נפשי ואת אמונתי".

ביולי 1926, כאשר שמע שהיא יוצרת קשרים עם המלוכה באירופה כתב לה באחד ממכתביו: "כתבי לי באריכות ולעיתים תכופות, הנני משתוקק לשמוע על פעילותיך ועל כל פרט מהישגיך". דוגמה נוספת ליחסיהם הקרובים ניתן לראות בנובמבר 1929, כאשר הגיעה רוט לחיפה. שם נועדה עם המופתי ובכירים מוסלמים כחלק ממסעה להפיץ את הדת. בנוסף, נפגשה עם שוקי אפנדי ודודתו מדרגה שנייה, אחותו של עבד אל-בהאא. שלושה ימים לפני שהייתה צריכה לעזוב לאיראן, אפנדי הפציר ברוט שלא לנסוע, ולהישאר לנוח בחיפה בעקבות מאמציה הרבים ונדידתה בעולם.

באוקטובר 1926 כתב עליה: "במקרה שלה ראינו לבטח, באופן שלא ניתן לטעות בו, מה כוחה של אמונה ללא חת כאשר היא באה בשילוב עם אופי נעלה יכולה להשיג, אילו כוחות היא משחררת ולאילו גבהים היא יכולים להתנשא". הוא סקר בספרו גם את

"הרשימה המכובדת אותה ראיינה במהלך מסעותיה: המלך הוקון של נורווגיה; המלך פייסל של עיראק; המלך זוג מאלבניה ובני משפחתו; הנסיכה מרינה מיוון; הנסיכה אליזבת מיוון; הנשיא טומאש ג. מסריק והנשיא אדווארד בנש מצ'כוסלובקיה; נשיא אוסטריה; ד"ר סון יאט-סן; ד"ר ניקולס מורי בטלר, נשיא אוניברסיטת קולומביה; פרופסור בוגדן פופוביץ' מאוניברסיטת בלגרד; שר החוץ של טורקיה, תופיק רושדי ביי; שר החוץ הסיני ושר החינוך הסיני; שר החוץ של ליטא; הנסיך מוחמד עלי של מצרים; סטפן ראדיץ'; המהרג'ות של פטיאלה, בנרס וטראוונקור; המושל והמופתי של ירושלים; ד"ר ארלינג איידן, הארכיבישוף של שוודיה; סארוג'יני נאידו; סר רבינדרנת טאגור; הגברת הודא שעראווי, המנהיגה הפמיניסטית המצרית [...]."

גם אשתו של שוקי אפנדי, רוחיה ח'אנום, אהבה מאוד את רוט. בספרה כתבה עליה: "רוט הייתה בטוחה שיש בידיה את אבן החן היקרה ביותר שהעולם אי פעם ראה - המסר של בהאא אללה. היא האמינה שעל ידי כך שתראה את אבן החן או תציע אותה לכל אחד, מלך או איכר, היא תעניק לו את המתנה הכי גדולה שהוא יכול לקבל. זו הייתה האמונה הזו שאפשרה לה, אישה ללא עושר או מעמד חברתי הלבושה באופן פשוט ומיושן, לא מלומדת או אינטלקטואלית יוצאת דופן, לפגוש מלכים, מלכות, נסיכים ונסיכות, נשיאים, מכובדים, מפורסמים ובולטים ולספר להם על האמונה הבהאית יותר מכל בהאי אחר בהיסטוריה."

ח'אנום מספרת בספרה ששוקי אפנדי ורוט שמרו על קשר קרוב, והחליפו מכתבים רבים אשר הודיעו לו על תוכניותיה, צרכיה, הישגיה, בקשותיה להדרכה ותשובותיו שנתנו לה עידוד ותמיכה. ח'אנום סיפרה בספרה על היום בו הגיע המברק שבישר לשוקי אפנדי על מותה של רוט. לפיה, שוקי אפנדי עצמו היה חולה מאוד, אך למרות זאת ביקש להוציא מברק לאמריקה המודיע על מותה של רוט. הוא אמר שכל העולם הבהאי מחכה לשמוע מה יגיד על מותה. במברק הארוך הוא כתב, בין יתר הדברים: "מעריציה הרבים מספור של מרתה ברחבי העולם הבהאי מתאבלים עמי על סופם הארצי של חייה האמיצים".

רוט לא רק הרשימה את שוקי אפנדי ואשתו אשר היו קרובים אליה מאוד, אלא רבים רבים אשר פגשו אותה במהלך מסעותיה מסביב לעולם. למשל, הנסיכה אולגה של יוגוסלביה הביעה את צערה העמוק לאחר ששמעה על מותה של רוט: "הצטערתי לשמוע על מותה של גברת רוט הטובה, לא ידעתי על כך. תמיד נהנינו מביקוריה בעבר. היא הייתה כה אדיבה ועדינה, ופעילה אמיתית של שלום. אני בטוחה שהיא תחסר בעבודתה".

לרוט הייתה חשיבות רבה, בעיקר בשל היותה בהאית אקטיביסטית. בביקורה באוסטרליה בשנת 1924, יופימיה אלינור בייקר, הבהאית האוסטרלית הראשונה, כתבה עליה: "למרות היותה חלשה בגוף, היא תמיד ממשיכה הלאה לעשות את עבודתו של האדון [עבד אל-בהאא], צייתנותה המוחלטת לפקודתו, אמון מלא ואמונה בעזרתו והדרכתו הם שיעור לכולנו." (ספטמבר 1924).

הספר שכתבה

בנוסף למספר רב של מאמרים שכתבה במסגרת עבודתה כעיתונאית, בשנת 1921 רוט החליטה לכתוב ספר על האמונה הבהאית. כתשע שנים קודם לכן חלתה בסרטן השד, אך בעזרת מרשם מיוחד שהכין עבורה עבד אל-בהאא, המחלה נסוגה. אף על פי כן, בשנה זו המחלה חזרה והחלה להתפשט לאזורים אחרים, ולמרות כאביה הרבים היא המשיכה בעבודתה. בספרה "Tahirih the Pure", רוט כתבה על אודות קורותיה של פטימה ברע'אני, הידועה גם בשמה הבהאי "טאהרה" או "קרת אל-עין". היא פירטה את המציאות שחיה בה טאהרה באיראן של המאה ה-19. טאהרה הייתה משוררת בעלת השפעה אשר השתייכה לדת הבאבית ופעלה רבות לזכויות הנשים. חייה, כתביה והוצאתה להורג בשנת 1852 הפכו אותה לדמות מפתח בדת. רוט מתייחסת בספרה לטאהרה כאל מורה לחיים בזכות האומץ שהפגינה בדרכה לארגן קבוצת באבים באיראן שנשלטה על ידי חכמי הדת והקוראן, תוך התנגדות השלטונות, בעלה ומשפחתה. למרות מעצרים רבים ורדיפות, היא תיירה באיראן ועיראק על מנת להפיץ את המסר המהפכני שלה עד להוצאתה להורג.

ראו גם

• בהאא אללה
• שוקי אפנדי

לקריאה נוספת

1. Khanum, Ruhiyyih (Marry Maxwell). The Guardian of the Baha'i Faith. London: Baha'i Publishing Trust, 1998.
2. Root, Martha L., & Gail, M. Tahirih the pure. Los Angeles: Kalimat Press, 1981.
3. Ruhe-Schoen, Janet. A love which does not wait: The stories of Lua Getsinger, May Maxwell, Martha Root, Keith Ransom-Kehler, Hyde Dunn, Susan Moody, Dorothy Baker, Ella Bailey, and Marion Jack. Riviera Beach, Fla: Palabra Publications, 1998.
4. Hassall, Graham. "Ambassador at the Court: The Life and Photography of Effie Baker," Baha'i Library Online 1999, [accessed: December 10, 2015].
5. Francis, Richard. "Martha Root", Baha'i Library Online, 2004 [accessed: December 12, 2015].
6. Effendi, Shoghi. "God Passes By," Baha'i Reference Library, 1944, [accessed: December 14, 2015].
7. Bramson, Loni, "Martha Louise Root," World Religions: Belief, Culture, and Controversy, 2011, Santa Barbara: ABC-CLIO.
8. Baha'i Reference Library, "Japan Will Turn Ablaze(הקישור אינו פעיל)," 1992, [accessed: December 15, 2015].

קישורים חיצוניים

• http://bahai-library.com/
• http://www.bahai-encyclopedia-project.org/
• http://reference.bahai.org/en/