סופרג'ט
 | |
| חלק מהתנועה הסופרג'יסטית של הגל הראשון של הפמיניזם | |
|---|---|
| תאריכי המאבק | 10 באוקטובר 1903 – הווה (121 שנים) |
| מקום | הממלכה המאוחדת (בעיקר) |
| מטרה | קבלת זכות בחירה לנשים |
| שיטת המאבק | מצעדים, מרי אזרחי, פעולה ישירה, שביתת רעב, טרור |
| אירועים קשורים | |
| מסע הפצצות והצתות של הסופרג'ט | |
  | |
סופרג'ט (באנגלית: Suffragette) היה שמן של נשים, קבוצות נשים וארגונים, אשר שאפו לקבל את זכות הבחירה (שבאנגלית נקראת Suffrage) בממלכה המאוחדת, אך בעוד מקומות ברחבי העולם.
המושג מתייחס באופן ספצילי לאיגוד הנשים החברתי והפוליטי (WSPU), תנועה לנשים בלבד שנוסדה בשנת 1903 על ידי אמלין פנקהרסט, שהייתה מעורבת בעצמה בפעולה ישירה ובמרי אזרחי.[1] ב-1906, מדווח בדיילי מייל כתב את המונח "Suffragette" (סופרג'ט), בהקשר לנשות איגוד הנשים החברתי והפוליטי אשר הגדירו את עצמן "סופרג'יסטיות" (Suffragist), כדי לזלזל בנשים הדוגלות בזכות בחירה לנשים.[2] נשות האיגוד אימצו את המונח ואף קראו לעיתונים של האיגוד בשם "Suffragette". בהמשך, הסופרג'ט הפכה לתנועה עולמית שנאבקה בגל הראשון של הפמיניזם.
נשים ניצחו במאבקן לזכות הבחירה בכמה מדינות עד סוף המאה ה-19; בשנת 1893, ניו זילנד הפכה למדינה העצמאית הראשונה שהעניקה זכות בחירה לנשים מגיל 21.[3] עם זאת, לנשים בממלכה המאוחדת טרם הייתה זכות בחירה. ב-1903, פנקהרסט, פעילה חברתית לזכויות נשים, החליטה שנשים צריכות "לעשות את העבודה בעצמן", וב-10 באוקטובר 1903, הכריזה על הקמת איגוד הנשים החברתי והפוליטי, שמטרתו הייתה להביא לזכות בחירה לנשים. המוטו שלהן היה "מעשים, לא עבודות" (deeds, not words). הסופרג'יסטיות פגעו בפוליטיקאים, ניסו להסתער על הפרלמנט הבריטי, הותקפו מינית במהלך עימותים עם המשטרה, כבלו את עצמן למעקות, ניפצו חלונות, ביצעו מסע הפצצות והצתות ארצי, ובשל כך, ספגו ביקורת רבה בתקשורת הבריטית. כאשר נשות הארגון נכלאו, פתחו בשביתת רעב, בהן לא אכלו בין מספר ימים לשבוע, ועל כך הגיבה הממשלה בהזנה בכפייה. הסופרג'יסטית הראשונה שהוזנה בכפייה הייתה אולין הילדה בורקיט.
ב-4 ביוני 1913, הסופרג'יסטית אמילי דייוויסון, חדרה למסלול מרוץ סוסים בדרבי באפסום ונרמסה תחת סוס דוהר שהיה שייך למלך בריטניה, ג'ורג' החמישי. בעקבות התאונה סבלה מפגיעות חמורות אשר הובילו למותה ארבעה ימים מאוחר יותר[4]. האירוע סוקר בתקשורת רבות, מה שהביא לפריצה כוללת בפעילותיהן של איגוד הנשים החברתי והפוליטי בפרט ושל הסופרג'יסטיות בכלל. למרות זאת, לא כל הסופרג'יסטיות תמכו בפעילות החריפה שנקטו חלק מהנשים בארגון.
מסע הסופרג'טיות הופסק עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. לאחר המלחמה, עבר חוק ייצוג העם 1918, אשר נתן זכות הצבעה לנשים מעל גיל 30 שעמדו בדרישות מסוימות. עשרה שנים לאחר מכן, נשים זכו לשוויון אלקטורלי מוחלט, תחת חוק ייצוג העם (זכיינות שווה) 1928.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגל הראשון של הפמיניזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הגל הראשון של הפמיניזם
נשים שאפו ונאבקו לקבל זכות הצבעה, עוד במהלך המאה ה-19. זכות בחירה לנשים הוענקה לראשונה ברפובליקה הקורסיקנית ב-1755, שהייתה מושפעת מאוד מעידן הנאורות, תקופה בהיסטוריה האינטלקטואלית המערבית מסוף המאה ה-17 ועד סוף המאה ה-18. עם זאת, זכות הצבעה לנשים לא הייתה נפוצה באותה התקופה, גם לא באזורים ההשופעו מעידן הנאורות.
המדינה העצמאית הראשונה שהעניקה זכות הצבעה לנשים, הייתה ניו זילנד, בשנת 1893, וזה קרה לאחר מאבק ציבורי של איגוד המתינות הנוצרי של האישה (Women's Christian Temperance Union - WCTU), איגוד שפעל ונאבק מ-1874. ב-1895, נשים קיבלו זכות בחירה גם באוסטרליה הדרומית, בזכות מאבקן של נשים כמו קתרין הלן ספנס.
בממלכה המאוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]גם בממלכה המאוחדת החלו להופיע תנועות לקידום זכויות נשים, כשדגלן היה מתן זכות הצבעה. הראשון שקידם את הנושא, היה ג'ון סטיוארט מיל, פילוסוף, כלכלן פוליטי, פמיניסט ועובד ציבור אנגלי, אשר נחשב להוגה הליברלי המשפיע ביותר במאה ה-19. ג'ון במקור, קיבל השראה רבה מהחיבור של הרייט טיילור מיל "זכויות נשים"(Enfranchisement of Women), ואף ציין זאת. הוא כתב את ספר העיון הפילוסופי "שעבוד האישה" (The Subjection of Women). מיל טען כי אי שוויון לנשים הוא שריד מתפיסות עבר המקבלות את המצוי כראוי, אך אין להן עוד מקום בעולם המודרני.[5]
ב-1867, במנצ'סטר, הוקמה הוועדה לזכות בחירה לנשים (Women's Suffrage Committee), כדי לעבוד עם מפלגת הלייבור העצמאית (ILP) כדי להבטיח את תמיכתן של הנשים, אך למרות שמפלגת הלייבור המקומית תמכה מאוד, המפלגה ברמה הלאומית, הייתה מעוניינת יותר להשיג את קולם של הגברים ממעמד הפועלים וסירבה להעמיד את זכות הבחירה לנשים בראש סדר העדיפויות הפוליטיות שלה.
הקמת איגוד הנשים החברתי והפוליטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – איגוד הנשים החברתי והפוליטי
איגוד הנשים החברתי והפוליטי נוסד ב-10 באוקטובר 1903 כתנועת נשים עצמאית בבית משפחת פנקהרסט במנצ'סטר, אנגליה. אמלין, בעלה ריצ'רד ובנותיהם כריסטבל וסילביה היו פעילים במפלגת הלייבור העצמאית, שנוסדה על ידי חבר המשפחה, קייר הארדי.
לאורך השנים חשה אמלין פנקהרסט כי מפלגת הלייבור העצמאית לא תמכה מספיק בנשים. היא הזמינה את חברות המפלגה לפגישה בביתה, ואמרה להן: ”אנחנו צריכות לעשות את העבודה בעצמנו, אנחנו צריכות שתהיה לנו תנועה עצמאית של נשים”, והציעה להקים מפלגה משל עצמן. איגוד הנשים היה פתוח בפני נשים בלבד, ולא השתייך לאף מפלגה. עיתון הדיילי מייל היה הראשון לקרוא לחברות האיגוד סופרג'יסטיות ב-1906, כינוי שהן אימצו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה].svg?lang=he)
שנים ראשונות למאבק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפגישה פוליטית במנצ'סטר בשנת 1905, כריסטבל פנקהרסט ועובדת הטחנה, אנני קני, שיבשו את הנאומים של הליברלים וינסטון צ'רצ'יל וסר אדוארד גריי, ושאלו מה דעותיהם לגבי הבאת זכות הצבעה לנשים. באותה תקופה, היו רק גברים באותם הפגישות. הקהל זעם, וכשהנשים פרסו דגל "הצבעות לנשים" (Votes for Women), נעצרו בשל תקיפה טכנית של שוטר. כשפנקהרסט וקני הופיעו בבית המשפט, שניהן סירבו לשלם את הקנס שהוטל, והעדיפו ללכת לכלא, כך שהתקשורת תסקר את מטרתן.[6]
פעולות מחאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 1908, נשים מהאיגוד ביצעו מחאה בפארק היטון, ובו הכריזו על מאבקן.
בעיתונים שונים, נשות האיגוד נראו כמו נשים גבריות סטריוטיפיות. לכן, הסופרג'יסטיות החליטו להציג את עצמן באופן נשי כשהן מופיעות באופן פומבי. ב-1908 עיצבה העורכת המשותפת של העיתון, אמלין פת'יק-לורנס, את ערכת הצבעים של הסופרג'טים: סגול לנאמנות ולכבוד, לבן לטוהר, וירוק לתקווה.[7]
האיגוד גדל עם הזמן, ונשים שהזדהו עם המטרה של האיגוד, לבשו את ערכת הצבעים עליהן, לעיתים קרובות בדיסקרטיות בתכשיט קטן או בתוך נרתיק וסטה (אנ') בצורת לב. בדצמבר 1908, בתקופת הכריסמס, Mappin & Webb, חנות תכשיטים לונדונית, הוציאה קטלוג של איגוד הנשים.
בנוסף לכך, הסופרג'יסטיות יזמו כספים בעצמן לטובת פעילותן הפוליטית. כך למשל עשו ב-1909 עם המשחק Pank-a-Squith (אנ'). מדובר היה במשחק לוח בצורת ספירלה, והשחקנים נדרשו להוביל את דמותם הסופרג'יסטית מביתם לפרלמנט הבריטי, וזאת דרך מכשולים שניצבו בדרך, כגון ראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית' והממשלה הליברלית שהתקיימה אז בממלכה המאוחדת.
בשנת 1909, הסופרג'יסטיות דייזי סולומון ואלספת' מקללנד ניסו להוציא לפועל רעיון מהפכני, ולהישלח בתוך תיבת דואר בשביל לדבר עם אסקווית'. עם זאת, בדאונינג 10 פסלו את התוכנית והיא לא יצאה לפועל.[8]
שביתות רעב
[עריכת קוד מקור | עריכה]סופרג'טים לא הוכרו כאסירים פוליטיים, ורבים מהם ערכו שביתות רעב בזמן שהיו כלואים. האישה הראשונה שסירבה לאכול הייתה מריון וואלאס דאנלופ, סופרג'יסטית שנידונה לחודש על ונדליזם ביולי 1909.[9]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Sandra Stanley Holton, Challenging Masculinism: personal history and microhistory in feminist studies of the women's suffrage movement, Women's History Review 20, 2011-11, עמ' 829–841 doi: 10.1080/09612025.2011.622533
- ^ The National Archives, The National Archives - Homepage, The National Archives (באנגלית בריטית)
- ^ Elizabeth Cady Stanton, Susan B. (Susan Brownell) Anthony, Matilda Joslyn Gage, Ida Husted Harper, Ida Husted Harper, History of woman suffrage;, Rochester, Anthony, 1887-1902
- ^ Ben Johnson, Emily Davison - Death at the Derby, Historic UK
- ^ שעבוד האישה, פרק א'
- ^ Women's Social and Political Union, History Learning Site (באנגלית בריטית)
- ^ Chertsey Museum – Dress & the Suffragettes, chertseymuseum.org (באנגלית)
- ^ "The strangest things sent in the post". BBC News (באנגלית בריטית). 2017-12-21. נבדק ב-2024-05-03.
- ^ June Purvis, Deeds, not words: The daily lives of militant suffragettes in Edwardian Britain, ScienceDirect
