צביעות

איור המתאר דימוי של אדם דו-פרצופי

צביעוּת או דו-פרצופיות היא צורת התנהגות המתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות אופי או התנהגות מוסרית נעלית, כאשר בפועל אין הדבר תואם את המציאות. משמעות הביטוי היא צביעת המציאות והפיכתה לטובה יותר למראה עיניים. לפיכך, צביעות היא סוג של שקר. הצביעות נחשבת להתנהגות מגונה מבחינה חברתית.

בשימוש יומיומי במונח "צביעות", הכוונה היא לאדם שבמצב מסוים דורש מאחרים לנקוט פעולה כלשהי, אך כשהוא נקלע למצב דומה בעצמו הוא אינו פועל על פי מה שדרש מאחרים, אלא בוחר לפעול בדרך שתקדם את עצמו בלבד. עם זאת, דרך פעולה זאת עשויה להיות מתוארת גם כ"מוסר כפול".

כוונה נוספת של הביטוי "צבוע" ביומיום היא לאדם המנצל אחרים בדרכי תרמית.^{[דרושה הבהרה]}

מונח קרוב המתאר צורת התנהגות צבועה הוא "התחסדות".

אטימולוגיה

מקור המילה "צביעות" הוא בלשון חז"ל:

אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס

— תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ב, עמוד ב'

על הצביעות ביהדות

היהדות ותורת ישראל רואות בצביעות מידה שלילית ומגונה, וראיות לכך ניתן למצוא בתורה, בתלמוד ובהלכה. להלן מספר דוגמאות:

• על אחי יוסף נאמר "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", ורש"י במקום מפרש: "מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב".
• הגמרא במסכת ברכות אוסרת על אדם צָבוּעַ לחבוש את ספסלי בית המדרש: "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא ייכנס לבית המדרש" (התייחסות דומה נמצאת במסכת יומא).
• בספר משלי כתוב: "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא". במצודות מבואר – "האוהב הפוצע לאהובו למען יישר לכת הנה הפצעים הם נאמנים המה כי עשו שליחותם והועילו לזה כי בעבורם ייטיב דרכו אבל מן השונא אפי' הנשיקות מרובות המה והנם למשא הואיל ואין בהם תועלת".
• בסידור התפילה, על פי תהילים ומסכת אבות: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, מודה על האמת ודובר אמת בלבבו".

קישורים חיצוניים

• צביעות, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.