לדלג לתוכן

קולטן חישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קולטן חישה
שיוך heterogeneous anatomical cluster עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב אנציקלופדיה של אוטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
FMA 84650 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A08.675.650.915 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D011984 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קולטן חישהאנגלית: Sensory Receptor) הוא חלבון על קרום התא המשמש להתמרה של גירוי בסביבה הפנימית או החיצונית של האורגניזם. המונח משמש גם לתיאור תא נפרד עליו נמצא אותו חלבון, והוא מתפקד בתור הרכיב הראשון במערכת החישה.

קולטני החישה קולטים באופן מתמיד את אנרגיות הגירוי התואמות שלהם[1]. בתגובה לגירויים הקולטן שולח אות על ידי יצירה של שינוי במתח על פני קרום התא, ובכך הוא מתחיל את תהליך מעבר האות המתקדם במערכת העצבים אל עבר המוח, ועיבודו. המידע המתקבל מקולטני החישה מאוחסן בזיכרון החושי, ומשם ממשיך בתהליך הקידוד של הזיכרון.

ניתן לסווג את קולטנים החישה על פי מספר היבטים:

סוג הגירוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ראו גם התמרה חושית)
הגירוי ההולם של קולטן חישה הוא מודַליוּת הגירוי שמאופיינת באמצעות הפעלה של מערכת המרת האותות. ניתן לנצל את הגירוי ההולם כדי לסווג את הקולטנים החישתיים:

ניתן לסווג את הקולטנים גם לפי המיקום שלהם[דרוש מקור]:

מורפולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את קולטני החישה הסומטיים (תאי גוף) שנמצאים על פני השטח של העור לשתי קבוצות לפי המורפולוגיה שלהם:

  • קצות עצבים חופשיים הם הקולטנים הפשוטים ביותר, נקראים כך משום שהם קצותיהם החשופים של נוירוני חישה המפוזרים בעור ובעילית העור. הם מכוסים לעיתים בשכבת מיאלין דקה. מתפקדים כנוסיצפטורים, מכנורצפטורים ותרמורצפטורים.
  • קולטנים עטופים בקופסית מורכבים יותר מקצות עצבים חופשיים, הם עטופים בקופסית הקיימת עבור תפקידים מתמחים. לדוגמה: גופיפי פצ'יני, הם מכנורצפטורים בעור הרגישים למגע, עטופים בקופסית המורכבת משכבות ממברנה קונצנטריות (בעלות מרכז משותף), וביניהן נמצא נוזל. קופסית זו מגבירה את רגישות הקולטנים לשינויי לחץ מהירים הכרוכים במגע ובתנודות.

יצירת פוטנציאלי פעולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת גירוי נוצרים בקולטן פוטנציאלים מדורגים, אשר הופכים לפוטנציאל פעולה בהם עוברים יחד את סף העירור. הגעה לסף העירור תלויה במספר הפוטנציאלים המדורגים הקיימים בקולטן ובחוזקם, כלומר, בעוצמת הגירוי ובמשך הגירוי. שני גורמים אלה קובעים האם ייווצר פוטנציאל פעולה. ככל שהגירוי חזק יותר, ובמידה שהוא נמשך מספיק זמן, כך מהר יותר יתקבל פוטנציאל פעולה ואלה הבאים אחריו, כלומר, ככל שהגירוי חזק יותר המרחק בין פוטנציאלי הפעולה קטן - תדירותם עולה. על פי מידע זה המוח יודע מהי עוצמת הגירוי.

אדפטציה חושית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולטנים נחלקים לפי אופן התנהגותם תחת גירוי מתמשך: קולטנים מסוימים ממשיכים לשלוח דחפים עצביים באותה תדירות, כלומר, ממשיכים לידע את מערכת העצבים באופן עקבי. בקולטנים כאלה לא קיימת אדפטציה חושית. דוגמה לקולטנים כאלה הם כישורי השריר, שממשיכים תמיד לידע את המוח בדבר פוזיציית הגוף. בניגוד אליהם, שאר הקולטנים מנמיכים אט-אט את קצב שליחת פוטנציאלי הפעולה על אף שהגירוי ממשיך באותה עוצמה, קולטנים אלה עוברים אדפטציה חושית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קולטן חישה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  2. ^ אותות חזקים מקולטנים אחרים גם יכולים להתפרש במוח ככאב