רעמסס השני
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |||||
| לידה | 1303 לפנה"ס | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1213 לפנה"ס (בגיל 90 בערך) פי-רעמסס, מצרים  | ||||
| מדינה | הממלכה החדשה | ||||
| מקום קבורה |
 עמק המלכים | ||||
| בן או בת זוג |
נפרתרי הנוטמירה נבטוואי Merytre בינתענת איסתנפרת Maathorneferure מריתאמן | ||||
| |||||
  | |||||
רַעְמְסֵס הַשֵּׁנִי (1303 לפנה"ס - 1213 לפנה"ס, לפי הכרונולוגיה הנמוכה; 1337 לפנה"ס - 1247 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הגבוהה), היה פרעה ומלך מצרים בשנים 1213-1279 לפנה"ס, במשך כ-66 שנה. הוא היה המלך השלישי בשושלת ה-19, בנו של הפרעה סתי הראשון. היה נשוי ל-7 נשים מלכותיות והחזיק 200 פילגשים, מהן נולדו לו 96 בנים ו-60 בנות[1]. הוא ידוע גם כאוזימנדיאס (Οσυμανδύας), שם הנובע מתעתיק יווני של שמו המלכותי[2].
פירוש שמו של רעמסס הוא: "האל רע ילד אותו", שמו המלכותי הרשמי היה: ״אוסרמע'תרע סתפנרע״ (במצרית: ״הצדק של האל רע חזק, נבחר האל רע״)[3]. כיום מכונה בספרות המחקר ההיסטורי-ארכאולוגי: "רעמסס הגדול" (באנגלית: "Ramses the Great"), כדי להבדילו מפרעונים אחרים בעלי השם רעמסס שכוחם הצבאי, אורך שלטונם וגודל ממלכתם היו קטנים בהרבה משלו. הוא נחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים. רעמסס השני בנה את פר-רעמסס, עיר בירה חדשה בדלתא של הנילוס, שבשיא גדולתה אוכלוסייתה עמדה על כ-300,000 תושבים. הוא בנה מבנים ומונומנטים מפוארים רבים ברחבי הממלכה. בין החשובים שבהן ניתן למנות את מקדש הזיכרון המכונה ה"רעמסאום" במערב תבאי, מקדש האבן באבו סימבל, וקבר אחת מנשותיו הרבות, המלכה נפרתרי בעמק המלכות. לפי עדויות מסוימות, היו לו מעל למאתיים ילדים.
רעמסס נפטר בערך בגיל 90, גיל מאוד מבוגר בימים ההם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רעמסס השני נולד כבן הזקונים לאחר בת בכורה לסתי הראשון ואשתו תויא, והיה ממעמד "פשוטי העם" (Commoners) עוד בטרם מונה סביו, רעמסס הראשון, שהיה קצין צבא מוערך של פרעה חורמחב מהשושלת ה-18 ליורשו של המלך הנ"ל שככל הנראה סבל מעקרות כיוון שלא העמיד צאצאים שירשו אותו - כפי הנראה חורמחב ראה שלרעמסס הראשון יש צאצאים ולכן יהיה קל למשפחתו להמשיך את דרכו אחריו כנהוג בשושלות מצרים העתיקה ויימנע מאבק על השלטון כפי שקרה בין חורמחב לאיי לאחר מות תות ענח' אמון. משפחתו כנראה הייתה מאזור הדלתא של הנילוס. סבו, שהיה בעצמו בן לאיש צבא בשם סתי, מלך כשנתיים בטרם נפטר ואז עלה לכס אביו של רעמסס, סתי הראשון, ורעמסס הילד הרך בשנים נהפך לנסיך מצרים. מכתביו עולה כי למד קרוא וכתוב בגיל 9 מסופרי אביו וכהני המקדשים. רעיה, סביו מצד אמו היה קצין צבאי שנשא בתואר "האחראי על המרכבות"[4] והיה נשוי לאישה ששמה R]uia]. יש טענה שלהוריו היה בן בכור שנפטר בגיל צעיר, מה שהופך את רעמסס לילד השלישי במשפחתו של סתי[5].
רעמסס השני נחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים. הוא בנה את פר-רעמסס, עיר בירה חדשה בדלתא של הנילוס שבשיא גדולתה הגיעה ל-300,000 תושבים. הוא בנה מבנים ומונומנטים מפוארים רבים ברחבי הממלכה. בין החשובים שבהן ניתן למנות את מקדש הזיכרון המכונה ה"רעמסאום" במערב תבאי, מקדש האבן באבו סימבל, וקבר אחת מנשותיו הרבות, המלכה נפרתרי בעמק המלכות. לפי עדויות מסוימות, היו לו מעל מאתיים ילדים.
בגיל 14 רעמסס השני מונה על ידי אביו, סתי הראשון, לנסיך עוצר האזור. שמשמעו שליט בפועל (במלוכה, עוצר מקבל בדרך כלל את השלטון בשל היעדרו של המלך, או אי-יכולתו למלוך עקב נסיבות שונות). סבורים כי קיבל את כס המלוכה בסוף שנות העשרה לחייו. מנתוני הרשומות ההיסטוריים והעכשווים במצרים, נאמר בעבר כי הוא חי עד גיל 99, אולם סביר יותר כי מת בשנתו ה-90 או ה-91. זאת לפי החישוב כי הפך לפרעה ב-1279 לפנה"ס. רוב האגיפטולוגים מאמינים כי הוא עלה לשלטון ב-31 במאי 1279 לפנה"ס. נראה שנשא לאישה את נפרתרי, אשתו ומלכתו הבכירה, בסוף שנות גיל ההתבגרות שלו או בראשית שנות העשרים שלו. אישה חשובה נוספת הייתה איסתנפרת שבנה מרנפתח ירש את רעמסס השני. אישה חשובה נוספת הייתה בתו בינתענת שהייתה בתה של איסתנפרת, לה נישא בשנה ה-25 למלכותו. היא האריכה חיים אחריו.
בשנתו השנייה למלכות הותקפה מצרים בידי שודדי ים שרדנים שפלשו דרך הדלתא של הנילוס ושהוכנעו על ידי צבאו של רעמסס, ששילב את אלו מבין השבויים שלקח כחיילים בצבאו, מימיו נותרו שתי אסטלות המנציחות את האירוע: אסטלת טאניס ואסטלת אסואן[6]. רעמסס השני נודע במסעות הכיבוש הרבים שניהל שהציבו אותו בשיא הגודל של האימפריה המצרית מאז ימי תחותימס השלישי ובמיוחד במאבקו עם ממלכת החיתים (ששכנה באזור טורקיה של ימינו) על השליטה בכנען ובממלכת אמורו.
בשלב כלשהו בשלטונו חלה התפרעות של השסו מהר שעיר ומצד מואב שבזזו ערים אחרות וסירבו להכיר בשלטון המצרי בפרובינציה המצרית "כנען", רעמסס שלח כוחות למגר את המרידות באזורים הללו[7]. במהלך היריבות עם החיתים צצו בעיות עם המואבים שרצו לפי הכרוניקות המצריות לכרות ברית עם החתים ולצאת מעול המצרים, את המשבר ניהל רעמסס בצורה דיפלומטית ועל הדרך גם לימד את בנו הבכור, אמונהרחופשף, את רזי ההתנהלות מול הזרים בכתובות קיר בת שבע שורות שהכין במקדש בלוקסור: "דבר אל מנהיג הזרים, ואמור: אתה רע, אף אחד לא יודע את מעשייך הטובים, ולכן אומרים בארמון, חיים-כוח-בריאות, אתה כרתת ברית עם החיתי, עוד אדם רע, כמו כל אחד מהסוג שלך"[8].
מאבק זה הגיע לסיומו בקרב קדש, קרב שנערך בעיר קדש אשר בסוריה של ימינו. הקרב הסתיים ללא הכרעה ברורה, אך הוא מצידו טען במקדשים וכתובות שהקים עם חזרתו למצרים כי ניצח במלחמה את אויביו - האימפריה החתית (שטענו טענות דומות ברישומיהם על קרב זה). לאחר הקרב עברה ממלכת אמורו לחסות האימפריה החתית, והתרופף השלטון המצרי בכנען, החלה תסיסה בקרב התושבים המקומיים ורעמסס נאלץ להתמודד עם מרידות שצצו במרחב הכנעני עד תום מלכותו[9]. לפי פפירוס אנאסטאזי א[10] הוא גם חתם על או יזם חוזה הסגרת מורדים מכנען עם קדג'רדי, ראש קבוצה שנקראה "איסר" שחיה בגליל המערבי והוצע לזהותה עם שבט אשר הפרוטו-ישראלי[11][12].
בנוביה הכניע רעמסס השני במספר מסעות שעשה את השבטים הסוררים ודיכא מרידות, הוא נתפש שם כשליט כה חזק שהתפתחה כת שסגדה לו כאל ונתקיימה עד עליית הנצרות במדינה[13]. עם חתימת הסכם השלום עם מלך החתים ונישואיו הפוליטיים לנסיכה חיתית[14], בשנתו ה-21 של רעמסס השני, ובעקבותיו הוא התפנה למפעלי הבנייה הגדולים שלו. אשר כללו גם את בניית הערים פֶּר-אַתוּם (פיתם) ופֶּר-רעמסס, שלפי המקרא נבנו על ידי בני ישראל. לאחר חתימת חוזה השלום בין מצרים העתיקה לבין האימפריה החיתית היגרו למצרים חיילים חיתיים שהתמקמו במצודה שהוקמה בעיר פר-רעמסס שהייתה בירת הממלכה המצרית ובממפיס מאוזכר "שדה של חתים"[15].
בצבאו של רעמסס השני שרתו חיילים שרדנים שהיו כפי הנראה שכירי חרב שהעסיק בחיל המשמר האישי שלו (הפעם הבאה שמקורות מצריים מספרים עליהם זה כאויבים בימי בנו של רעמסס: גויי הים) לצד לובים נאמנים למרותו (לוב הייתה אזור סורר עם שבטים, כדוגמת משווש וליבו, שלא רצו לחיות בכפוף למצרים) וכנענים שכאלה. גם בחצרו של רעמסס השני היו עדויות לקשרים דיפלומטיים ענפים: נשים זרות מנישואין פוליטיים ופילגשים, סחורות ומזון רב שיובא מהארצות הכבושות. למרות היותם בעלי מוצא זר שלכאורה היה צריך להסליל אותם לעבודות בזויות, בימי רעמסס השני ויורשו היו לבנטינים רבים מבין ה"משרתים" (כינוי שמסמן פקידים ממוצא זר) בחצרו המלכותית ובמוסדות כמו מקדשים, דוגמה בולטת היא שר משקים בשם בן אזן שנולד בירדן ושירת גם אותו וגם תחת בנו ויורשו, מרנפתח[15].
לאחר חגיגות 30 השנים למלכותו ערך חגיגת סד (פסטיבל שנועד לציין שנת מלכות שלושים במספר במצרים העתיקה) בכל שנה שנייה או שלישית למלכותו עד תום חייו. בשלב בו היה כבר מבוגר וחלש, מכדי לרוץ בטקס הסד מתחנה לתחנה (כ-30 מ'), היה כפי הנראה נציג (שמונה מטעמו) מבצע את הטקס בעבורו.
רעמסס השני בנה מקדש עשוי לבנים ובוץ באבוסיר שבקרבת קהיר, שגודלו 32 מטר על 51 מטר. גילוי המקדש פורסם בשלהי 2017[16].
מבחינה דתית בימיו אומצו אלים כנעניים כמו ענת, בעל ורשף לתוך הפולחן המצרי, יש עדויות קלושות לאימוץ של אלים מלוב ושום עדות לאימוץ אלים מכוש[15].
בירתו, פי-רעמסס, אכלסה ככל הנראה כ-100,000 תושבים[17] (מקביל לכמחצית מאוכלוסיית הכנענים דאז שחיו בתיחום שטחי מדינת ישראל המודרניים) והייתה מטרופולין שאין כדוגמתו במצרים העתיקה של ימיו.
למרות שרעמסס הקים כתובות ותבליטים ברחבי מצרים שמתארים ניצחונות צבאיים בלוב כנגד השבטים המקומיים שם, כיום ישנם חוקרים שטוענים כי הממצא הארכאולוגי בלוב שולל אפשרות שבימי רעמסס השני התקיימו שם מלחמות וכי המצרים למעשה חיו בשלום עם הלובים שהיו חברה חקלאית שתרמה להתפתחות החקלאות במצרים[18][19].
זיהוי עם פרעה של יציאת מצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי אחת הדעות, רעמסס השני עשוי להיות הפרעה המדובר בסיפור יציאת מצרים - שכן לפי המקרא בני ישראל הועבדו בבניית 'עיר מסכנות' ששמה רעמסס, וייתכן שהיא נקראה על שם רעמסס הראשון או השני[20][21]. חלק מהחוקרים מזהים אותו כפרעה המשעבד המוזכר בספר שמות בסיפור יציאת מצרים וחלק כפרעה שהומלך לאחר מות המשעבד ושלכאורה רדף אחר משה ושבטי ישראל לים סוף, ולכן לדעתם השעבוד הוא מימי סתי הראשון. הראשון לזהותו כך היה ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה במאה ה-3 לספירה. לעומת זאת, חוקרים אחרים והמסורת המוסלמית מזהים את פרעה המקראי, בדמות בנו ויורשו של רעמסס ה-2, מרנפתח. ישנן גם דעות שונות מאוד בנושא תיארוך יציאת מצרים.
גופתו וקברו של רעמסס השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך החיפושים הגדולים בשנות ה-20 של המאה ה-20 בעמק המלכים, נמצא קברו במבנה גדול וריק. ההשערה היא שכל אוצרותיו שנקברו עמו נגנבו בידי שודדי קברים, ופאר הקבר הושחת בעקבות הצפות של נהר הנילוס. לאחר מציאת גופתו החנוטה (שמוצגת כיום במוזיאון המצרי בקהיר), ניתן לדעת שראשו היה גדול ואפו נשרי (לצד לסת בולטת), תיאורים שאינם מתוארים בשום כתב עתיק. הוא נפטר בסביבות גיל 90. ירש אותו בנו ה-13, פרעה מרנפתח. גופתו היא בגובה 1.73 מטר (גבוה מהמצרי הממוצע לזמנו) במשקל 78 ק"ג[22] ובדיקת שערו העלתה כי היה אדמוני, דבר נדיר במצרים העתיקה שכן אדומי שיער נחשבו למקושרים לאל סת, אויבו של אוסיריס. הוצע כי למומיה של רעמסס השני כמו גם לאביו, סתי הראשון, ולבנו של רעמסס, מרנפתח, יש מאפיינים מזרח תיכוניים ברורים: גובה, אף נשרי, ופרצוף בעל מתאר אובלי צר ולסת בולטת[15]. שערות המומיה שלו הכילו עדויות לצביעת השיער בחינה לחקות את הגוון המקורי של השיער. אבחון של המומיה העיד על דלקת מפרקים וטרשת עורקים[23]. מחקר אחר הראה כי גבו היה עם דלקת חוליות מקשחת שגרמה לו ללכת כפוף בעשורים האחרונים של חייו[24]. כפי הנראה סיבת מותו הייתה דלקת חריפה ביותר שהתפתחה בחניכיו בשל חוסר בהיגיינת פה בזמנו והותירה אותו עם מעט שיניים ועם חור בולט בסנטר, אולם מידע זה אינו מאושש דיו[25].
בתוך נחירי המומיה שלו נמצאו שרידי פלפל שחור[26] ועצמות בעלי חיים קטנים[27] שכנראה הוטמנו בעת החניטה כדי לשמר את צורת האף המקורית, כפי שהייתה בחייו.
ב-2 באפריל 2007 הוחזרה למצרים קווצת שיער של רעמסס השני שנגנבה בשנות ה-70 על ידי בנו של אחד מעוזרי המעבדה שהיו אחראים על ניתוח הממצאים ובדיקתם[28]. לאחר מותו נקבר בעמק המלכים ומאוחר יותר הועבר לקבר מלוכה בו הוא התגלה בשנת 1881 והיום הוא מוצג במוזיאון המצרי בקהיר.
מוצאו של רעמסס
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש חוקרים מסוימים, לדוגמה פרופ' דייוויד רול הבריטי וד"ר רחלי שלומי-חן מהאוניברסיטה העברית, שמציעים כי אף על פי שהיוחסין של רעמסס השני בדורות שלפני סביו לא ברורים דיו, ייתכן כי עצם ההכרה שלו במלכי החיקסוס כפי שהיא מופיעה ברשימת המלכים מטורינו ובחגיגת 400 השנה לקבלת האל סת בידיהם בדלתא של הנילוס (אסטלת 400 השנים שלו), קביעת בירת ממלכתו בפר-רעמסס שבה התקיימה גם בירתם אווריס, כמו גם העובדה כי אביו וסבא-רבא שלו נקראו "סתי" כמו שמו של האל הראשי של החיקסוס (שבשל כך לא היה אהוד על מצרים מקומיים) יחד עם חיבתו של רעמסס לאלים כנעניים (קרא לסוסתו האהובה ולבתו הבכורה בינתענת על שם אלת המלחמה הכנענית ענת) ולצד מאפייניו הפיזיים שנראים לא שגרתיים לאדם מצרי (אף מעוקל ושיער חלק) מקימים אפשרות שמוצאו של רעמסס הוא בחלקו חיקסוסי, כלומר אבותיו הם משרידי החיקסוס שנשארו משועבדים בדלתא (בה נולד הוא ואף שני הדורות שלפניו) לאחר הכיבוש של יעחמס הראשון, והתבוללו עם השנים בחברה המצרית, תוך שמורשתם נשתמרה בדרך כלשהי עד ימיו שלו[29][30][31]. מנגד יש הטוענים כי אסטלת 400 השנים מתייחסת לפרעה קדום יותר ששמו המלכותי הכיל את ההירוגליף של סת, לצד קנה סוף וצרעה (שמשמעותם היא "העליון ביותר") אך זה היה רק חלק משמו - ובאמצעות ספירת 400 שנים אחורה מייסוד האסטלה הנ"ל, מניחים שמוצא משפחתו של רעמסס השני היה מפכטינוברע (הוצע גם ששמו היה "פכנוברע"), פרעה קדום יותר ששלט ב-1640 לפנה"ס בזמן השושלת ה-17. בנוסף, יש הסבורים כי ציון 400 השנה באסטלה, מתייחס ליום חג לאל סת בזמן שלטונו של אב קדמון זה[32].
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסלו החרב של רעמסס השני ברעמסאום תואר בסונטה המפורסמת אוזימנדיאס של המשורר האנגלי פרסי ביש שלי. הסונטה נכתבה בשנת 1818, חמש שנים לפני שז'אן-פרנסואה שמפוליון פענח את כתב החרטומים, והשם "אוזימנדיאס", כמו גם תיאור הפסל, הסתמכו על ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס, ששיבש ביוונית את שמו המלכותי הרשמי של רעמסס השני ״אוסר-מאעת-רע סתפ-אנ-רע"[33].
ערך מורחב – נסיך מצרים
בשנת 1998 יצא סרט ההנפשה "נסיך מצרים", שם מופיעה דמותו של רעמסס בתפקיד מרכזי, בדומה לסיפור התנ"כי. בשנת 2024 הופיעה דמותו בסדרה בת שלושה חלקים שעלתה בנטפליקס, "התורה כולה: סיפורו של משה".
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שמו קרויה אחת מתחנות הרכבת המרכזיות והחשובות בקהיר, "תחנת רעמסס".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Rice, Michael (1999). Who's Who in Ancient Egypt. Routledge. ISBN 0415154480.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רעמסס השני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- רעמסס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רעמסס ה-2, (1304 לפנה"ס-1237 לפנה"ס), מלך מצרים, דף שער בספרייה הלאומית- רעמסס השני, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ XIXth Dynasty 1293 - 1188 (Thebes, Pe-Ramesses)
- ^ [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus:text:2008.01.0540:book=1:chapter=47:section=4 Diodorus Siculus, Bibliotheca Historica, Books I-V, book 1, chapter 47, section 4], www.perseus.tufts.edu
- ^ Clayton 1994, p. 146.
- ^ Joyce Tyldesley, Ramesses: Egypt's Greatest Pharaohs, Penguin Books, 2000. p.116
- ^ Seti I by Jimmy Dunn
- ^ Kenneth Kitchen, Pharaoh Triumphant: The Life and Times of Ramesses II, King of Egypt, Aris & Phillips, 1982. pp.40–41
- ^ Did Ramesses II Wage Campaign against the Land of Moab? Nadav Na'aman in Göttinger Miszellen 209 (2006), pp. 63-69
- ^ "On the Moabite Inscriptions of Ramesses II at Luxor Temple"/ John Coleman Darnell and Richard Jasnow, University of Chicago, 1993.
- ^ רעמסס השני, עמוד 1396, "אנציקלופדיה כללית כרטא" - הוצאת משרד הביטחון וכרטא (1990)
- ^ Papyrus Anastasi I: A Satirical Letter(הקישור אינו פעיל, 27.5.2019)
- ^ The Asiatic Campaigning of Ramses II(הקישור אינו פעיל, 27.5.2019)
- ^ Ramses II: The reconquest of Canaan(הקישור אינו פעיל, 27.5.2019)
- ^ Ramesses II: Anatomy of a Pharaoh: An Introduction
- ^ גליה דורון, אוניברסיטת ת"א, מקראנט.
- ^ 1 2 3 4 Marc Van De Mieroop, A History of Ancient Egypt
- ^ התגלו שרידי מקדש של המלך רעמסס השני, באתר ynet, 18 באוקטובר 2017
- ^ עבודת הדוקטורט של חוקר מאוניברסיטת דרום אפריקה בשם טיטוס מייקל קנדי מ-2013 על הדמוגרפיה של "ארץ ישראל שממערב לירדן" לאורך ההיסטוריה
- ^ New evidence shows might of Pharaoh Ramses is fake news, phys.org (באנגלית)
- ^ New evidence shows might of Pharaoh Ramses is fake news, New evidence shows might of Pharaoh Ramses is fake news (באנגלית)
- ^ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, "ראשית ישראל".
- ^ אילן שרון, "קריסת תקופת הברונזה ועליית תקופת הברזל", 2014.
- ^ Dem Frieden einen Vertrag geben
- ^ "La momie de Ramsès II. Contribution scientifique à l'égyptologie.". Retrieved 27 February 2015.(הקישור אינו פעיל, 27.5.2019)
- ^ Did Ramesses II really have ankylosing spondylitis? A reappraisal.
- ^ Scanning the Pharaohs: CT Imaging of the New Kingdom Royal Mummies
- ^ ^ Plu, A. (1985) Bois et graines. In La momie de ramses II. Contribution scientifique à l’égyptologie, L. Balout and C. Roubet (eds.). Éֹditions Recherches sur les Civilisations, Paris, pp. 166-174.
- ^ III - The Physical Evidence of Ramesses II's family(הקישור אינו פעיל, 27.5.2019)
- ^ כניסת מצרים: הוחזר שיער שנגנב לרעמסס ה-2 - וואלה חדשות, באתר וואלה, 2 באפריל 2007
- ^ The Lords Of Avaris" by David Rohl"
- ^ אתר הדן בתקופת הביניים השנייה של מצרים והחיקסוס
- ^ HSC Ancient History
- ^ A History of the Pharaohs
- ^ Cline, Eric H. 1177 BC: The year civilization collapsed. Princeton University Press, 2015.
| הקודם: סתי הראשון |
פרעוני מצרים | הבא: מרנפתח |