007 באזור המסוכן
כרזת הסרט | |
מבוסס על | ספרי ג'יימס בונד מאת איאן פלמינג |
---|---|
בימוי | ג'ון גלן |
הופק בידי |
אלברט ברוקולי מייקל וילסון ברברה ברוקולי |
תסריט | ריצ'רד מייבאום, מייקל וילסון |
עריכה |
ג'ון גרובר פטר דייוויס |
שחקנים ראשיים |
טימותי דלטון מרים ד'אבו ג'ו דון בייקר ארט מאליק ירון קרבה |
מוזיקה | ג'ון בארי |
צילום | אלק מילס |
מדינה | הממלכה המאוחדת |
חברת הפקה | הפקות Eon |
חברה מפיצה | יונייטד ארטיסטס |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 27 ביוני 1987 |
משך הקרנה | 130 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט מתח, סרט ריגול, סרט פעולה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית |
תקציב | 40,000,000$ |
הכנסות | $191,200,000 |
הכנסות באתר מוג'ו | livingdaylights |
סרט קודם | רצח בעיניים |
סרט הבא | רישיון להרוג (1989) |
דף הסרט ב־IMDb | |
007 באזור המסוכן (באנגלית: The Living Daylights) הוא הסרט ה-15 בסדרת סרטי הריגול ג'יימס בונד, והסרט הראשון בו שיחק טימותי דלטון כסוכן ה-MI6 הבדיוני ג'יימס בונד. כותרת הסרט באנגלית נלקחה מספורו הקצר של איאן פלמינג "The Living Daylights".
תחילת הסרט (בעקבות הכותרת) דומה לסיפור הקצר, שבו בכיר סובייטי עומד לערוק למערב. בונד נשלח להגן עליו ומנטרל צלפית שמנסה להרוג אותו. הסרט מתחיל כשבונד חוקר את מותם של מספר סוכני MI6. העריק הסובייטי, גאורגי קוזקוב, מודיע לבריטים שגנרל פושקין, ראש הק.ג.ב., מתכנן להרוג מרגלים בריטים ואמריקאים. כשנדמה שהסובייטים חוטפים בחזרה את קוזקוב, רודף אחריו בונד ברחבי אירופה, מרוקו ואפגניסטן.
מפיקי הסרט הם אלברט ברוקולי, בנו החורג מייקל וילסון ובתו ברברה ברוקולי. הסרט זכה לשבחים מפי המבקרים וגם להצלחה כספית, והכניס 191.2 מיליון דולר ברחבי תבל.
זהו הסרט האחרון בסדרה שנשא את שמו של אחד מספריו של איאן פלמינג עד ליציאת הסרט קזינו רויאל בשנת 2006, 19 שנים לאחר מכן.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקטע הפתיחה, הסוכנים 002, 004 ו-007 צונחים לתוך צוק גיברלטר כחלק ממשחק מלחמה שנועד לבדוק את הגנת המקום. 002 (גלין בייקר) נשבה מיד בידי ה-SAS בעוד בונד ו-004 (פרדריק וורדר) מתחילים לטפס על הצוקים לבסיס. בעודם מעפילים, מופיע רוצח (קרל ריג) ואחרי שהוא יורה בשומר SAS, הוא משחיל לחבל של 004 טבעת טיפוס הרים ועליה הכתובת "סמירט ספיונאם" (מוות למרגלים), לפני שהוא חותך את החבל והורג את 004. בונד (טימותי דלטון) רודף אחרי הרוצח שנמלט בלנד רובר הטעונה בחומר נפץ לאורך כבישי גיברלטר. בונד חודר לתוך המכונית ונאבק עם הרוצח, המכונית נופלת מצוקי גיברלטר, בונד נמלט (באמצעות מצנח המילואים שברשותו) בעוד הג'יפ נופל מהצוק לתוך הים, הרוצח נותר בתוך הלנד רובר ומתפוצץ. בונד נוחת על יאכטה שמשייטת במקום ועליה אישה בשם לינדה (קל טיילר), שאומרת לפני כן בטלפון לחברתה שהיא מחפשת "גבר אמיתי". כשלינדה מבחינה בבונד היא מציעה לו כוס שמפניה ואומרת: "תצטרף אלי?" בראותו שלינדה מציעה לו משקה, בונד מעכב את זמן הדיווח שלו למפקדיו בשעתיים.
בברטיסלאבה, בונד ביחד עם סונדרס (תומאס ויטלי), סוכן MI6 נוסף, מפקח על עריקתו של מפקד בכיר בק.ג.ב., גנרל גאורגי קוזקוב (ירון קרבה). הם מפקחים על בריחתו מאולם קונצרטים. הוא מבחין בצלף שמיועד לרצוח את קוזקוב, ונוכח לדעת שמדובר למעשה בצ'לנית שראה בקונצרט, קארה מילובי (מרים ד'אבו). הוא חושד שהיא לא באמת רוצחת, ויורה ברובה שלה שמועף מידיה במקום להרוג אותה, לקול מחאתו של סונדרס. קוזקוב מוברח דרך צינור הגז הרוסי למערב. באנגליה, באחוזה כפרית (בית בליידן), מודיע קוזקוב לראשי ה־MI6 שגנרל לאוניד פושקין (יורשו של גנרל גוגול) הפעיל מחדש את התוכנית הישנה של "סמירט ספיונאם", שמשמעותה ברוסית "מוות למרגלים". הוא נותן להם רשימת מטרות של סוכנים בריטיים ואמריקאיים. מיד חושדים שמילובי היא רוצחת. מנהיגי ה-MI6 עוזבים ללונדון להתייעץ בנושא עם הממונים עליהם, בעוד קוזקוב נותר באחוזה. זמן מועט אחרי כן, רוצח ששמו נקרוס (אנדריאס וישנייבסקי) מסתנן לתוך הבניין, שורף את רשימת המטרות, וחוטף את קוזקוב במסוק, אחרי שהוא הורג שני סוכנים ופוצע שניים אחרים.
בונד יוצא במשימה להרוג את פושקין אבל הוא נוסע קודם לכן לברטיסלבה כדי לחקור את הקשר של מילובי לסיפור. כשהוא מגלה שהכדורים ברובה שלה היו כדורי סרק ושמילובי היא בת זוגו של קוזקוב, הוא חושד שקוזקוב ביים "עריקה". בעודו מהתל בסוכן הק.ג.ב. שנשלח לעקוב אחרי מילובי, היא ובונד, עם צ'לו הסטרדיוואריוס שלה, שנקרא "ליידי רוז", נמלטים לאוסטריה. בקטע האחרון במסעם הם מחליקים במורד ההרים באמצעות קופסת הצ'לו אחרי שכוחות צבא רודפים אחריהם ומנסים להרוג אותם בלא הצלחה. אחרי הפוגה קצרה עם קארה בווינה, פוגש בונד את עמיתו מה-MI6 סונדרס בלונה פארק בוורסטלפראטר. שם הוא מגלה את הקשר בין קוזקוב וסוחר הנשק האמריקאי לשעבר בראד ויטאקר (ג'ו דון בייקר), שמציע למכור את הנשק המתקדם שלו לסובייטים. נקרוס, מחופש למוכר בלונים, הורג את סונדרס, ומשאיר בלון שעליו כתוב "סמירט ספיונאם".
בונד מסתנן לחדר המלון של פושקין בטנג'יר וחוקר אותו תחת איומי אקדח. פושקין (ג'ון ריס-דייוויס) מגלה לבונד שבניגוד לסיפורו של קוזקוב, הוא חוקר את קוזקוב בעצמו באשמת מעילה בקרנות ממשלתיות. בונד ופושקין מטקסים עצה ומביימים את רציחתו של פושקין, ומאפשרים לוויטאקר ולקוזקוב, שעכשיו מאמינים שפושקין מת, להמשיך במזימתם. אחרי כן נפגש בונד עם חברו משכבר הימים פליקס לייטר (ג'ון טרי) שמספק לו מידע. בינתיים מילובי יוצרת קשר עם קוזקוב, שמשכנע אותה שבונד הוא סוכן ק.ג.ב., ובהתאם לכך היא שמה לבונד במשקה חומר מרדים (כלוריד הידריט) וקוזקוב ונקרוס תופסים אותו. הם טסים לבסיס טיסה סובייטי באפגניסטן, שם בוגד קוזקוב במילובי ואוסר אותה ביחד עם בונד. הם נמלטים מהכלא שבבסיס, ותוך כדי כך משחררים אסיר שנידון למוות, קמראן שאח (ארט מאליק), סגן מפקד החזית המזרחית של המוג'אהדין. קמראן מביא את בונד ומילובי לבסיס המוג'הדין, שם מודיע בונד לקמראן על תוכניתו של ויטאקר למכור לסובייטים נשק שיוכל להיות מופנה נגד המחתרת האפגנית. ביום שלמחרת, במהלך משימה, בונד מגלה שויטאקר וקוזקוב משלמים ביהלומים עבור משלוח גדול של 500 מיליון דולרים של אופיום על מנת לגרוף רווח ענק שממנו יישאר מספיק לספק לסובייטים את הנשק שלהם. כך, בעוד ויטאקר יתעשר, קוזקוב ישתמש בתהילה החדשה שתהיה מנת חלקו להשתלט על הק.ג.ב., וכך לתקוף את פושקין.
המוג'הדין מסייעים לבונד להסתנן לבסיס האווירי. בונד מטמין פצצה בירכתי מטוס התובלה שמעביר את האופיום, אבל קוזקוב מזהה אותו בדיוק כשהוא עומד לעזוב. בונד חוטף את המטוס, בעוד המוג'הדין תוקפים את הבסיס האווירי מעל גבי סוסים, והורגים סובייטים רבים תוך כדי קרב. מילובי מצטרפת לבונד כשהיא מסיעה ג'יפ לתוך המטוס בעוד הוא ממריא ואחרי כן היא תופשת את ההגה של המטוס, בעוד בונד הולך לאחורי המטוס כדי לנטרל את הפצצה. נקרוס חודר למטוס ואורב שם לבונד ותוקף אותו. בונד נאבק בו ולבסוף משליך את נקרוס אל מותו מחוץ למטוס ומנטרל את הפצצה. מילובי טסה מעל המוג'הדין של קמראן שאח אחריהם רודפים שני משוריינים סובייטיים. בונד משליך את הפצצה על הגשר, הורג את הסובייטים ומציל את אנשיו של קמראן שאח. בינתיים אוזל הדלק במטוסם, ובונד ומילובי נמלטים באמצעות הג'יפ היוצא מהמטוס שמתרסק מיד אחרי כן על הגבעות.
בונד שב לטנג'יר ובעזרת פליקס לייטר מגיע למגוריו של ויטאקר, כשויטאקר משחק ב-Pickett's Charge על Little Round Top, בו הוא נלחם בקרב גטיסברג. כשבונד מספר לו שהאופיום נשרף, ויטאקר מוציא תת-מקלע עם מגן וזכוכית חסינת כדורים. כשאוזלים לבונד כל הכדורים, בזמן שויטאקר יורה לעברו, בונד תופס מחסה מאחורי פסל של הדוכס מוולינגטון, ומפעיל את מחזיק המפתחות המתפוצץ שלו שקיבל מקיו, בעוד ויטאקר מלגלג על בונד על כך שוולינגטון היה צריך לגייס שכירי חרב גרמנים כדי להביס את נפוליאון. בונד מפעיל את מחזיק המפתחות המתפוצץ שלו באמצעות שריקת זאב, ומפיל את הפסל על ויטאקר, שמתמוטט על דגם שדה הקרב המפואר של קרב ווטרלו ובונד מסכם את זה: "הוא פוגש את ווטרלו שלו." באותו הזמן מגיעים גנרל פושקין ושומרי ראשו. הם עוצרים את קוזקוב, ופושקין מורה לשלוח אותו בחזרה למוסקבה ב"שק דואר דיפלומטי".
בסצנה האחרונה בסרט, מילובי מנגנת ברסיטל בלונדון. עתידה המוזיקלי מובטח עקב שיתוף הפעולה הבריטי-סובייטי שמספק לה ויזת נסיעות שמאפשרת לה להופיע מאחורי מסך הברזל וגם במערב. בונד, שאמר לה שהוא במשימה, מופיע בהפתעה בחדר ההלבשה שלה אחרי הרסיטל והם חוגגים ביחד את הצלחתם ההדדית.
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסתיו 1985 החלה העבודה על התסריט, לאחר אכזבה מביקורות הסרט הקודם "רצח בעיניים". הוחלט כי רוג'ר מור לא ישחק בסרט זה, לאחר ששיחק בשבעה סרטים בסדרה, במשך 12 שנים. החיפושים אחר שחקן חדש כללו את הניו זילנדי סם ניל, האירי פירס ברוסנן והוולשי טימותי דלטון. הבמאי ג'ון גלן והמפיקה ברברה ברוקולי מאוד התלהבו מסם ניל, שלאחר מספר הופעות בסרטים מצליחים יחסית מעמדו כשחקן קולנוע בינלאומי עלה, בניגוד לדעת המפיק אלברט ברוקולי. לאחר מחלוקות רבות, הוחלט כי דלטון יקבל את התפקיד.
צילומי האולפן התקיימו בלונדון, אוסטריה וגיברלטר.
המוזיקה בסרט הייתה הפסקול האחרון בסדרה שהולחן על ידי ג'ון בארי. שיר הנושא, "The Living Daylights", בוצע על ידי להקת א-הא. בעקבות מחלוקות רבות בין בארי ללהקה, יצאו שני ביצועים לשיר – ביצוע המועדף על ידי בארי ומופיע באלבום הסרט, וביצוע המועדף על ידי הלהקה ומופיע באלבומיה.
מכונית הספורט אשר כיכבה בסרט הייתה מסוג אסטון מרטין V8.
במהלך הסרט משתמשות הדמויות כמה פעמים ברכבים, ציוד ותרופות המסומנים בסמל של ארגון הצלב האדום. פעולה זו הכעיסה מספר ארגוני הצלב האדום ברחבי העולם, אשר שלחו מכתבי מחאה בנוגע לסרט. ארגון הצלב האדום הבריטי רצה להעמיד לדין את יוצרי הסרט והמפיצים, אך בפועל לא נעשתה שום פעולה משפטית. כתוצאה מכך, נוספה כתובית הצהרה בתחילת הסרט, המופיעה בכמה מהדורות DVD שלו. זהו סרט בונד השני בו מופיעה הצהרה כזו, לאחר שהראשון היה הסרט הקודם בסדרה, רצח בעיניים, כאשר נודע למפיקים כי בארצות הברית קיימת חברה בשם "תאגיד זוראן" (the Zoran Corporation), ששמה דומה לשמו של הנבל בסרט, 'זורין' (אותו מגלם כריסטופר ווקן), נוספה כתובית הצהרה בתחילת הסרט כי הדמות של 'זורין' והתאגיד הנושא את שמו, אינם מרמזים לאף אדם או חברה בעולם האמיתי.
הפצת הסרט וביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרנת הבכורה התקיימה ב-27 ביוני 1987, בלונדון, בנוכחות דיאנה, הנסיכה מוויילס ובעלה צ'ארלס, נסיך ויילס. הסרט השיג רווחים של כ- 191.2 מיליון דולר ברחבי העולם. האתר Rotten Tomatoes נתן ציון כ-70%, ציון המבוסס על 50 ביקורות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "007 באזור המסוכן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "007 באזור המסוכן", באתר נטפליקס
- "007 באזור המסוכן", באתר AllMovie (באנגלית)
- "007 באזור המסוכן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "007 באזור המסוכן", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "007 באזור המסוכן", באתר Metacritic (באנגלית)
- "007 באזור המסוכן", באתר אידיבי
- "007 באזור המסוכן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- The Living Daylights review in 007 Magazine
- Inside The Living Daylights Documentary
סרטי ג'יימס בונד | ||
---|---|---|
שון קונרי | ד"ר נו (1962) • מרוסיה באהבה (1963) • גולדפינגר (1964) • כדור הרעם (1965) • אתה חי רק פעמיים (1967) • יהלומים לנצח (1971) | |
ג'ורג' לייזנבי | בשרות הוד מלכותה (1969) | |
רוג'ר מור | חיה ותן למות (1973) • האיש בעל אקדח הזהב (1974) • המרגלת שאהבה אותי (1977) • מונרייקר (1979) • לעינייך בלבד (1981) • אוקטופוסי (1983) • רצח בעיניים (1985) | |
טימותי דלטון | 007 באזור המסוכן (1987) • רישיון להרוג (1989) | |
פירס ברוסנן | גולדן איי (1995) • מחר לנצח (1997) • העולם אינו מספיק (1999) • למות ביום אחר (2002) | |
דניאל קרייג | קזינו רויאל (2006) • קוונטום של נחמה (2008) • סקייפול (2012) • ספקטר (2015) • לא זמן למות (2021) | |
הפקות לא-רשמיות | קזינו רויאל (1967, דייוויד ניבן ואחרים) • לעולם אל תאמר לעולם לא (1983, שון קונרי) |