בניגוד לאלבום הראשון של לובאטו, Don't Forget, שכלל שיתוף פעולה עם האחים ג'ונאס, לובאטו רצו לתת באלבום השני מסר אישי, ולפיכך צוינו בקרדיטי הכתיבה בכל שיר בו. בנוסף, נעשה לשם כך האלבום בשיתוף פעולה עם כותבים ויוצרים מנוסים, ביניהם הזמר-יוצר, ג'ון מאייר. באלבום ישנו שיתוף פעולה עם ויליאם בקט, סולן להקת דה אקדמי איז...; זאת, במטרה לכתוב שיר על מערכת יחסים מנוכרת עם האבא של לובאטו. במקור, השיר היה מיועד להופיע באלבום, אולם הוא נחתך מרשימת השירים הסופית. השיר נכלל לבסוף ב-Unbroken.
Here We Go Again מסמן את קפיצת הראש הראשונה של לובאטו לתוך ז'אנר הפאוור פופ, בעוד שהוא שומר על ז'אנר הפופ רוק שאפיין את האלבום הראשון. עם זאת האלבום הושפע גם מסגנונות ה-R&B והסינת'פופ. הביקורות על האלבום היו ברובן חיוביות; מבקרים שהיו בעדו שיבחו את לובאטו על השירים הקליטים, ועל שלא הסתמכו על מניפולציות קוליות, ובמקום זאת בחרו להשמיע "קול טבעי" בלבד. מבקרים ביקורתיים יותר הצהירו שהאלבום היה צפוי למדי ולעיתים צצו יותר מדי קווי דמיון לקולה של הזמרת קלי קלרקסון.
הסינגל המוביל מהאלבום, שנקרא "Here We Go Again", כשם האלבום, יצא חודש לפני יציאת האלבום כולו והגיע למקום ה-15 במצעד הבילבורד הוט 100. האלבום נמכר בלמעלה מ-108,000 עותקים ברחבי ארצות הברית בשבוע הראשון ליציאתו, וטיפס עד למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. זמן מה לאחר יציאתו, מכירות האלבום הוכפלו פי חמישה כאשר מכרו יותר מכ-500,000 עותקים בארצות הברית וזיכו את האלבום באלבום זהב. האלבום נחל הצלחה גם במצעדים ברחבי העולם, בין היתר במדינות אוסטרליה, ניו זילנד, יוון, ספרד ומקסיקו, כאשר בברזיל אף הוכתר כאלבום פלטינה ובצ'ילה הגיע עוד יותר רחוק כשזכה בתואר אלבום זהב. האלבום נמכר בלמעלה מ-650,000 עותקים ברחבי העולם.