NGC 4216
 | |
| NGC 4216 בתמונה של מצפה הכוכבים בהר למון | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 17 באפריל 1784 |
| סוג | גלקסיה ספירלית |
| בהירות נראית | 10.01[1] |
| סיווג מורפולוגי | SAB(s)b[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 15ᵐ 54.4ˢ |
| נטייה | 57.8″ 08′ 13°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 21.0- |
| מרחק[2] |
52,800,000 שנות אור 16,188,373.8 פארסק |
| קוטר | 124,390[2] שנות אור |
| מסה | 1.1×1011[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
131[2] ק"מ/שנייה 0.000437 |
NGC 4216 היא גלקסיה ספירלית בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-53 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגלקסיה בהירות נראית מדרגה 10.01, והיא התגלתה ב-17 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון I.35. הוא תיאר אותה כבהירה, מאורכת מאוד ובעלת מרכז בהיר מאוד.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים, והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1148, כשהיא מתוארת כבהירה או בהירה מאוד, מאורכת, גדולה ובעלת מרכז שמתבהר בחדות.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 2806 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4216 כאשר היא מתוארת כבהירה מאוד, גדולה מאוד, מאורכת מאוד ובעלת גרעין בהיר במרכזה.[6]
תצפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגלקסיה נמצאת על הגבול עם קבוצת הכוכבים שערות ברניקי, כ-6.7 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לכוכב הבולט דנבולה. כמעלה ממזרח-דרום-מזרח לה נמצאת NGC 4267, כמעלה וחצי מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת M99 וכ-1.8 מצפון-צפון-מערב לה נמצאת M98. במרחק זוויתי של 2.25 ו-2.5 מעלות ממזרח לה נמצאות M84 ו-M86, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכה הזוויתי של NGC 4216 הוא כ-8 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כמעט 125,000 שנות אור, גדול בכ-25% מהקוטר של שביל החלב, אך מסתה מוערכת בכ-1.1×1011 מסות שמש,[3] כחמישית בלבד ממסת שביל החלב. כ-80% ממסתה או כ-8.7×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה, מסת המימן החופשי שבה היא כ-1.8×109 מסות שמש, כלומר כאחוז וחצי בלבד מהמסה הכוללת, והיא מכילה כ-6.8×107 מסות שמש של אבק.[7] בהתאם לכמות הנמוכה יחסית של גז חופשי ואבק, כמעט שאין בגלקסיה יצירה של כוכבים חדשים.[8] את הגלקסיה מקיפים כ-620 צבירים כדוריים שמסתם הכוללת מוערכת בכ-1.9×108 מסות שמש,[3] בערך פי ארבעה ממספר הצבירים שמקיפים את שביל החלב. בנוסף יש ל-NGC 4216 לפחות שתי גלקסיות לוויין שמקיפות אותה.[9] מהירותה הרדיאלית של NGC 4216, 131 קילומטר בשנייה, נמוכה בהרבה מהמהירות הרדיאלית הממוצעת של צביר הבתולה, כ-1,100 קילומטר בשנייה, כך שהיא נעה במהירות של כ-1,000 קילומטר בשנייה ביחס לצביר עצמו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- NGC 4216, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ SIMBAD: NGC 4216
- ^ 1 2 3 4 NED: NGC 4216
- ^ 1 2 3 W. E. Harris, G. L. H. Harris & M. Alessi: A catalog of globular cluster systems, The Astrophysical Journal, Vol. 772, Iss. 2, article id. 82 (2013)
- ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 471 (1786)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 418 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p 120 (1888)
- ^ J. I. Davies, S. Bianchi, L. Cortese, R. Auld, M. Baes, G. J. Bendo, A. Boselli, L. Ciesla, M. Clemens, E. Corbelli, I. De Looze, S. di Serego Alighieri, J. Fritz, G. Gavazzi, C. Pappalardo, M. Grossi, L. K. Hunt, S. Madden, L. Magrini, M. Pohlen, M. W. L. Smith, J. Verstappen & C. Vlahakis: The Herschel Virgo Cluster Survey - VIII. The Bright Galaxy Sample, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 419, Iss. 4, p. 16 (2012)
- ^ B. Vollmer, M. Soida, R. Beck, A. Chung, M. Urbanik, K. T. Chyzy, K. Otmianowska-Mazur & J. D. P. Kenney: Large-scale radio continuum properties of 19 Virgo cluster galaxies. The influence of tidal interactions, ram pressure stripping, and accreting gas envelopes, Astronomy & Astrophysics, Vol. 553, id. A116, p. 4 (2013)
- ^ Stellar Tidal Streams in Spiral Galaxies of the Local Volume