אנרכיזם-קווירי

דגל האנרכיזם הקווירי.

אנרכיזם-קווירי (או אנרכה-קוויריות) היא אידאולוגיה אנרכיסטית הדוגלת באנרכיזם ובמהפכה חברתית כדרך לשחרור מגדרי ומאבק בהומופוביה, בלסבופוביה, בביפוביה, בטרנספוביה, בהטרונורמטיביות, בהטרוסקסיזם, מונוסקסיזם וסיס-סקסיזם, בפטריארכיה ובבינאריה מגדרית.

אנרכה-קוויריות מדגישה את המאבק בדיכוי מיני ומגדרי, ויוצאת נגד תופעות דיכוי והדרה של נשים ולהט"ב בתוך תנועות אנרכיסטיות. אנרכיזם-קווירי לא עומד בניגוד למשנות אנרכיסטיות כגון אנרכו-קומוניזם או אנרכו-סינדיקליזם, אלא טוען שאין הן תורות שלמות כל עוד הן לא קושרות בין שחרור האדם לשחרור מגדרי, מכיוון שהאחד תלוי בשני באופן בלתי ניתן להפרדה. אנרכיזם קווירי מזוהה לרוב עם שמאל רדיקלי.

אנרכיזם קווירי מקשר בין תאוריה קווירית, הקוראת תיגר על ה"נורמלי" בתחומי מגדר ומיניות, לבין אנרכיזם, הקורא תיגר על סמכות, אדנות, ומבני-כוח באשר הם. כך מאתגרת ביקורת אנרכה-קווירית דפוסים של סמכות ואדנות בקרב הקהילה הלהט"בית מחד, ומאידך מאתגרת להט"בופוביה בקרב תנועות אנרכיסטיות.

בחינה אנרכה-קווירית מספקת גם ניתוח של דפוסים שגורים בחברה, ויחסי כוח מבניים מדכאים. אנרכה-קוויריות מדגישה את הימצאותם של יחסי כוח שכאלה בתחומים הקשורים למיניות ומגדר, כמו היחס של החברה לשונות מגדרית, היחס לעובדות מין או הציפייה החברתית למונוגמיה.

את שורשי התנועה ניתן למצוא בחיבורים שונים בין פעילות למען זכויות להט"ב לבין פעילות אנרכיסטית. לאורך ההיסטוריה, אנרכיסטים רבים נאבקו למען שחרור מגדרי ומיני בקרב תנועות אנרכיסטיות ובחברה בכלל. כך למשל, המגזין Der Eigene, שהיה המגזין המודפס הראשון בעולם שהוקדש לענייני הקהילה ההומוסקסואלית, היה אנרכיסטי וסוציאליסטי בתחילת דרכו.

תנועת האנרכה-קוויריות העכשווית התגבשה במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים בקרב אנרכיסטים המעורבים במאבקי שחרור להט"ב, שראו באנרכיזם דרך לפירוק ההיררכיה בין הטרוסקסואלים לבין להט"ב. התנועה צמחה מתוך סצנת הקווירקור (Queercore), מוזיקת פאנק רוק שמתאפיינת בביקורת על היחס של החברה ללהט"ב.

שורשים היסטוריים: אנרכיזם וזכויות להט"ב

מאז תחילתו ראו רבים בדגש ששם האנרכיזם על חירויות הפרט סנגוריה טבעית להומוסקסואליות. חיבורים רבים בין אנרכיזם ופעילות למען זכויות הומוסקסואלים נראו בסצנה האנרכיסטית הברלינאית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

אמיל שִיטְיַה (1886–1964) כתב בשנת 1923 על הומוסקסואליות כי:

לאנרכיסטים רבים מאוד נטייה זו. כך מצאתי בפריז אנרכיסט הונגרי, אלכסנדר סוֹמי, שייסד קבוצה אנרכיסטית הומוסקסואלית על בסיס רעיון זה.

נקודת המבט של שיטיה מאוששת בידי הסקסולוג תומך זכויות ההומוסקסואלים מגנוס הירשפלד (1868-1935), שכתב בשנת 1914:

בשורותיה של מפלגה קטנה ביחס, האנרכיסטית, נדמה היה לי כי נמצאו הומוסקסואלים ונשיים רבים ביחס, לעומת מפלגות אחרות.

האנרכיסט האיטלקי לואיג'י ברטוני (1872–1947), אותו שיטיה החשיב גם כהומוסקסואל, ציין כי:

האנרכיסטים דורשים חירות בכל, ולכן גם במיניות. הומוסקסואליות מובילה גם לתחושת אנוכיות בריאה, אליה כל אנרכיסט צריך לשאוף.

ג'ון הנרי מקיי

ג'ון הֶנרי מַקֶיי (1868–1933) היה אנרכיסט אינדיבידואליסט, ידוע בתנועה האנרכיסטית בתור תומך מוקדם ותועמלן חשוב של הפילוסופיה של מקס שטירנר. במקביל היה מקיי גם מהחתומים הראשונים על העצומה של מגנוס הירשפלד נגד סעיף 175. הוא גם עקב בעניין רב אחר אוסקר ויילד וזעם על כליאתו בשל פעילות הומוסקסואלית.

אולריך לינזה

הכותב האנרכו-סינדיקליסטי אולריך לִינזֶה כתב על "דמות בעלת קווים חדים מתוך הסצנה התרבותית האנרכיסטית-אינדיבידואליסטית בברלין בסביבות שנת 1900," יוהנס הולְצמן (1882–1918) הידוע בשם סֶנָה הוֹי: "חסיד של האהבה החופשית, [הוי] חגג את ההומוסקסואליות כ'גיבורה תרבותית' ולקח חלק במאבק נגד סעיף 175" שהוציא מהחוק את ההומוסקסואליות. הוי הצעיר פרסם את דעותיו אלו במגזין השבועי שלו (Kampf, בעברית "מאבק") החל משנת 1904, שלאחר שנה אחת צבר כ-10,000 קוראים. הפסיכותרפיסט האנרכיסט הגרמני אוֹטוֹ גְרוֹס כתב רבות על אודות מיניות הומוסקסואלית בגברים כמו גם בנשים וטען נגד האפליה כנגדה. האנרכיסט ההטרוסקסואל רוברט רייצל (1849-98) דיבר בחיוב על ההומוסקסואליות מתחילת שנות התשעים של המאה התשע-עשרה בעיתונו Der arme Teufel ("הנבל המסכן").

אדולף ברנד

האנרכיסט האינדיבידואליסט אדולף ברנד (1874–1945) היה חבר בארגונו של הירשפלד, הוועדה המדעית ההומניטרית (Scientific-Humanitarian Committee) אבל בסופו של דבר עזב אותה ויצר קבוצה משלו בשנת 1903. ברנד ועמיתיו, שהיו ידועים בתור חברת האדונים-לעצמם (Gemeinschaft der Eigenen) הושפעו מאוד גם בידי כתביו של מקס שטירנר. אלו התנגדו לכך שהירשפלד אפיין את ההומוסקסואליות בתור תחום של "מין ביניים". אֶוואלד טשק, אנרכיסט הומוסקסואל שכתב גם הוא באותה תקופה, תרם באופן קבוע לעיתונו של ברנד, Der Eigene, וכתב בשנת 1925 כי הוועדה המדעית ההומניטרית של הירשפלד היא סכנה לעם הגרמני. למרות שג'ון מקיי היה קרוב יותר לחבורתו של ברנד מאשר ל"וועדה" של הירשפלד במובנים מסוימים, הוא התנגד לעמדות של ברנד שהחשיב כאנטי-פמיניסטיות ואף מיזוגניות. עבור מקיי, כל צורות האהבה היו שוות, ועקרון של שוויון חופשי לכל היה תקף בהחלט לנשים ולא רק לגברים.

עיתונו של ברנד, Der Eigene, היה העיתון ההומוסקסואלי הראשון בעולם, וראה אור משנת 1896 עד 1932 בברלין. ברנד תרם שירים ומאמרים רבים בעצמו. בין הכותבים האחרים היו גם ג'ון הנרי מקיי, בנדיקט פרידלֶנדר, האנס היינץ אוורס, אריך מִיזם, קורט הילר, ארנסט בורכארד, תאודור לסינג, קלאוס מאן ותומאס מאן, והופיעו יצירות של וילהלם פון גלודן, פידוס וסשה שניידר. המהדורות הראשונות שיקפו השקפת עולם אנרכיסטית, אך בשנות העשרים פנה לתמיכה בדמוקרטיה ליברלית ובמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. עם עליית הנאצים לשלטון הפך ברנד לנרדף ונסגר העיתון.

אמה גולדמן

גם האנרכיסטית האמריקאית הבולטת אמה גולדמן (1869-1940) ביקרה בחריפות את האפליה נגד הומוסקסואלים. אמונתה ששחרור חברתי כולל הומואים ולסביות הייתה נדירה ביותר באותה תקופה, אפילו בקרב אנרכיסטים. הירשפלד כתב עליה: "היא הייתה האישה הראשונה והיחידה, ואף האמריקאית הראשונה והיחידה, שהגנה על אהבה הומוסקסואלית בפני כלל הציבור." בנאומים ומכתבים רבים, היא הגנה על זכותם של הומואים ולסביות לאהוב כפי שחשקו, וגינתה את הפחד והסטיגמה כלפי הומוסקסואליות. במכתב להירשפלד כתבה גולדמן, "זוהי טרגדיה, לתחושתי, שאנשים מסוגים מיניים שונים כלואים בעולם המפגין הבנה כה מועטה כלפי הומוסקסואליות ואדישות כה גסה לגוונים השונים של מגדר וחשיבותם הרבה בחיים."

לוסיה סאנצ'ז סאורניל

לוסיה סאנצ'ס סאורניל, אישה לסבית ספרדייה, הייתה מייסדת מרכזית של הפדרציה האנרכה-פמיניסטית הספרדית מוחרס ליברס (Mujeres Libres, בעברית "נשות החירות"). סאורניל כתבה תחת שם עט גברי במספר כתבי-עת, ועסקה בנושאים לסביים בעת בה הומוסקסואליות הייתה טאבו.
מתוך תסכול מהסקסיזם של חבריה הרפובליקנים, חברה סאורניל למרסדס קומפוסאדה ואמפארו פוץ' אי גסכון ויחד ייסדו את מוחרס ליברס בשנת 1936. עם פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית, שורות המוחרס ליברס תפחו במהרה ל-30,000 חברות, שארגנו חללים חברתיים עבור נשים, בתי ספר, עיתונים ומסגרות עבור ילדים. בין השאר פעלו נשות הארגון למען חופש מיני ושחרור מגדרי.

דניאל גרה

דניאל גרֵה (Guérin) היה אנרכיסט, ביסקסואל, ודמות מובילה בשמאל הצרפתי משנות ה-30 ועד למותו בשנת 1988. כתביו מציעים מבט לתוך המתח שחוו מיעוטים מיניים רבים בשמאל. לאחר שיצא מהארון בשנת 1965, דיבר גרה על העוינות כלפי הומוסקסואליות שהתפשטה בשמאל לאורך חלק ניכר מהמאה העשרים. "לפני שנים לא רבות, להכריז על עצמך כמהפכן ולהודות בהומוסקסואליות היו שני דברים מנוגדים," כתב גרה בשנת 1975.

בשנת 1954, גרה הותקף בידי רבים על מחקרו את דוחות קינזי, בו גם תיאר את דיכוי ההומוסקסואלים בצרפת. "הביקורת הקשה ביותר הגיעה מהמרקסיסטים, שנוטים להמעיט בהרבה מחומרתו של הדיכוי שהוא טרור אנטי-מיני. צפיתי את זה, כמובן, וידעתי שבכך שאני מפרסם את ספרי, אני מסתכן בתקיפה בידי אלו שאני מרגיש הכי קרוב אליהם ברמה הפוליטית." לאחר שיצא מהארון בשנת 1965, השמאל נטש את גרה, ומאמריו על שחרור מיני צונזרו או סורבו בכתבי-עת שמאליים. גרה היה מעורב בהתקוממות של מאי 1968, והיה חלק מתנועת שחרור הלהט"ב הצרפתית שנוצרה עקב האירועים. לימים נודע כאחד מאבות התנועה ההומוסקסואלית בצרפת.

פול גודמן

באותה תקופה בארצות הברית, ההוגה האנרכיסטי המשפיע פול גודמן, בשלהי הקריירה שלו, יצא גם הוא מהארון כביסקסואל. תיאוריו החופשיים לגבי יחסיו הרומנטיים והמיניים עם גברים היו לימים לאחד מקרשי הקפיצה התרבותיים החשובים לתנועת שחרור הלהט"ב המתהווה של תחילת שנות השבעים.

בספרד

למרות עמדות תומכות רבות, התנועה האנרכיסטית של אותה תקופה בהחלט לא הייתה חפה מהומופוביה. כך למשל, מאמר המערכת בעיתון אנרכיסטי ספרדי רב-השפעה בשנת 1935 הפציר באנרכיסטים להימנע מכל קשר עם הומוסקסואלים, לא כל שכן להיות אחד מהם.^{[דרוש מקור]}

בישראל

ראו גם – שמאל רדיקלי בישראל

כביסה שחורה היה ארגון אנרכיסטי-קווירי ישראלי, שהגדיר עצמו "לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים ואחרות, נגד הכיבוש ולמען צדק חברתי". אחת מפעולות "כביסה שחורה" העיקריות כללה צעידה קבועה במצעד הגאווה השנתי, תוך לבישת בגדים שחורים, נשיאת שלטים בגנות השליטה הישראלית בשטחים, וחלוקת עלונים בעברית ובערבית בנושאי דיכוי ומיליטריזם.

לקריאה נוספת

• אברהם יסעור (עורך), אנרכיזם - אנתולוגיה, הוצאת רסלינג, 2004.

ראו גם

• אנרכיזם
• אנרכו-פמיניזם
• תאוריה קווירית
• כביסה שחורה
• קוויר
• פמיניזם לסבי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנרכיזם-קווירי בוויקישיתוף