מיזנתרופיה

כרזה משנת 1719 למחזה "שונא הבריות", מאת מולייר

מיזנתרופיה (במקור ביוונית: μισανθρωπία^[1]) היא השנאה הכללית, חוסר אמון או בוז כלפי המין האנושי, וכן נטייה שלא לבטוח בבני אדם אחרים.^[2] מיזנתרופ או מיזנתרופיסט הוא אדם שמחזיק בעמדות, דעות או רגשות כאלה. מיזנתרופיה כרוכה בגישה של הערכה שלילית כלפי האנושות המבוססת על שיפוט שלילי בנוגע לפגמים של האנושות. פגמים אלו נתפסים כנמצאים בכל מקום, כלומר מחזיקים כמעט כולם במידה רצינית ומשמעותית ולא רק על ידי כמה מקרים קיצוניים.^[3] מיזנתרופיה עשויה לנבוע או להיות מונעת גם מבידוד חברתי, דחייה חברתית, תחושת ניכור,^[4] בגידה או חוויות רעות עם אנשים אחרים.

מקורו של המונח במילים היווניות שנאה (μίσος) ואדם (άνθρωπος).

הגדרה

מיזנתרופיה (מילה ממקור מהמאה ה-17, מהיוונית misanthrōpos^[5]) מוגדרת באופן מסורתי כשנאה או חוסר אמון במין האנושי.^[2] עם זאת, נטען בפילוסופיה בת זמננו שאפיון זה אינו מתאים לכל אלה שתויגו כמיזנתרופים. לפי תפיסה זו, הגדרה מקיפה יותר רואה במיזנתרופיה הערכה שלילית של האנושות כולה המבוססת על פגמים וחסרונות של המין האנושי.^[3] הערכה שלילית זו יכולה להתבטא בצורות שונות, כאשר שנאה היא רק אחת מהן. במובן זה, למיזנתרופיה יש מרכיב קוגניטיבי: היחס השלילי שלה כלפי האנושות מבוסס על שיפוט שלילי לגבי האנושות, היא לא רק סלידה עיוורת.

היבט חשוב אחד בכל צורות המיזנתרופיה הוא שהמטרה שלהם אינה מקומית אלא נמצאת בכל מקום. לפיכך הגישה השלילית לא מופנית רק כלפי כמה אנשים בודדים או קבוצות של אנשים אלא כלפי האנושות כולה.^[6] זה מבדיל בין מיזנתרופים מקבוצות כמו גזענים, מיזוגיניסטים ומיזנדריסטים, המחזיקים בגישה שלילית כלפי גזעים או מגדרים מסוימים, בהתאמה.^[7]. צורות אלו של אפליה וחוסר סובלנות אינן מאפיינות כלליים של מיזנתרופים.^[7] גם המיזנתרופים וגם מבקריהם מסכימים שתכונות שליליות וכישלונות אינם מופצים באופן שווה, כלומר שהמגבלות והתכונות הרעות מוחצנות אצל חלק יותר מאשר אצל אחרים. עם זאת, ההערכה השלילית של המיזנתרופ כלפי האנושות אינה מבוססת על כמה מקרים קיצוניים ובולטים: היא שלילה של האנושות כולה, כולל המקרים היותר רגילים. יחד עם זאת ניתן למצוא מקרי מיזנתרופיה המופגנת כלפי תרבות אנושית ספציפית.

בעוד שמיזנתרופים רבים עשויים גם להפגין נטיות בלתי חברותיות בשל השקפותיהם השליליות על האנושות, אין זו דרישה. כמה מיזנתרופים עשויים להימנע באופן פעיל ממצבים חברתיים ולהיות בעלי עניין מינימלי ביצירת קשר עם אחרים. הם עשויים לחוש אי נוחות או אי שביעות רצון במסגרות חברתיות ולבחור לבודד את עצמם מאחרים. הם עלולים לתפוס אינטראקציות חברתיות כמרוקנות או לחוש קושי להתחבר עם אנשים ברמה רגשית. עם זאת, אחרים עשויים עדיין להשתתף באינטראקציות חברתיות בעת הצורך או כאשר הדבר מתיישב עם האינטרסים או המטרות שלהם. יכול להיות שיש להם מעגל קטן של חברים מהימנים או קשרים מקצועיים, למרות השקפתם השלילית הכללית על האנושות. אף על פי שהם עשויים לא לחפש באופן פעיל אינטראקציות חברתיות או ליהנות מהם, הם לא בהכרח בלתי חברותיים לחלוטין. מיזנתרופיה וחוסר חברות הן תכונות נפרדות, ולא כל מי שמזדהה עם אחת בהכרח יזדהה עם השנייה.

צורות של פגמים אנושיים

מיזנתרופיה כרוכה בגישה של הערכה שלילית כלפי האנושות המבוססת על שיפוט שלילי בנוגע לפגמים של האנושות. פגמים אלו נתפסים כנמצאים בכל מקום, כלומר מחזיקים כמעט כולם במידה רצינית ומשמעותית ולא רק על ידי כמה מקרים קיצוניים.^[3] הפגמים העיקריים עליהם מצביעים המיזנתרופים כוללים פגמים מוסריים, פגמים אינטלקטואליים ופגמים אסתטיים.

פגמים מוסריים

הגישה הנפוצה ביותר בספרות המיזנתרופית היא לאתר את הפגמים החמורים ביותר של האנושות ברמה המוסרית.^[6] פגמים מוסריים מזוהים לעיתים קרובות עם נטיות לקדם את מה שרע או עם עמדות לא הולמות כלפי ערכים.^[8] מיזנתרופים טוענים שעבור תחומים חשובים רבים, כמו היחס של האדם לבעלי חיים, הכף נוטה בבירור נגד האדם.^[9]^[6] פגמים מוסריים כוללים אכזריות, אדישות לסבל של אחרים, אנוכיות ופחדנות. את הנזק שנגרם בגלל החטאים הללו ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: פגיעה ישירה בבני אדם אחרים, פגיעה ישירה בבעלי חיים ופגיעה בעקיפין לבני אדם ולבעלי חיים על ידי פגיעה בסביבה. דוגמאות לקטגוריות אלו כוללות את השואה, גידול בעלי חיים לחקלאות מאכל וזיהום הגורם לשינויי אקלים, בהתאמה.^[6]

פגמים אינטלקטואליים

פגמים אינטלקטואליים נוגעים ליכולות הקוגניטיביות שלנו. פגמים אינטלקטואליים, כמו חשיבה מייחלת, דוגמטיות, טיפשות והטיות קוגניטיביות, הם מה שמוביל לאמונות שווא, מה שחוסם ידע, או מה שמפר את הדרישות הרציונליות.^[10]^[8] פגמים אינטלקטואליים יכולים לעבוד יחד עם כל מיני פגמים: אדם אכזר, למשל, עשוי לשכנע את עצמו באופן המונע על ידי חשיבה מייחלת שהוא לא אכזרי אלא תקיף. שיקולים דומים גרמו לכמה מסורות לראות בכשלים אינטלקטואליים, כמו בורות, את שורש כל הרוע.^[11]

פגמים אסתטיים

לפגמים אסתטיים לרוב אין חשיבות זהה לפגמים מוסריים ואינטלקטואליים, אך לעיתים גם להם יש משקל מסוים בשיקולים מיזנתרופיים. פגמים אלו מתייחסים ליופי ולכיעור. הם נוגעים להיבטים מכוערים של חיי האדם עצמם, כמו עשיית צרכים והזדקנות, כיעור הנגרם על ידי פעילויות אנושיות, כמו זיהום ופסולת, ויחס לא הולם כלפי היבטים אסתטיים, כמו חוסר רגישות ליופי.^[6]

טיעונים בעד ונגד

הוצגו טיעונים שונים בעד ונגד אימוץ נקודת מבט מיזנתרופית. התומכים מתמקדים בדרך כלל בצורות שונות של פגמים אנושיים, כמו אלה שנדונו בסעיף האחרון, יחד עם דוגמאות מתי הם מפעילים את ההשפעות השליליות שלהם.^[6] מתנגדים מגיבים לעיתים קרובות לדוגמאות כאלה בהצבעה שהם ביטויים אינדיבידואליים קיצוניים של פגמים אנושיים, בין אם על ידי מבצעים חולי נפש או על ידי אנשים רגילים בנסיבות קיצוניות, שאינם משקפים את האנושות בכללותה ולכן אינם מסוגלים להצדיק את הגישה המיזנתרופית.^[3] אז בעוד שיש מקרים של אכזריות אנושית קיצונית, כמו הרציחות ההמוניות שביצעו דיקטטורים, רישום מקרים כאלה אינו מספיק כדי לגנות את האנושות בכללותה.^[6] מיזנתרופים הגיבו לסוג זה של טיעונים בדרכים שונות. יש הגורסים שהפגמים הבסיסיים נמצאים אצל כולם, גם אם הם מגיעים לצורת הביטוי הקיצונית ביותר שלהם רק בכמה בודדים.^[3] אחרים מציינים שאנשים רגילים רבים שותפים לביטוי שלהם, למשל, על ידי תמיכה במנהיגים הפוליטיים המחייבים אותם, גם אם הם לא ביצעו אותם ישירות.^[6] גישה נוספת היא להתמקד לא במקרים הקיצוניים הגדולים אלא בגילויים רגילים בקנה מידה קטן של פגמים אנושיים, כמו בשקר, רמאות, הפרת הבטחות או חוסר תודה.^[6]

בעיה שונה לטיעונים המבוססים על פגמים אנושיים היא שהם מציגים רק צד אחד של האנושות בעוד שעמדות הערכה צריכות לקחת בחשבון את כל הצדדים. אז יכול להיות שלמרות שיש להם פגמים חמורים מאוד, בני אדם עשויים להיות גם בעלי סגולות חשובות לא פחות שמפצות על החסרונות שלהם.^[6] למרות שקשה לערוך השוואות כאלה בקנה מידה גדול, מיזנתרופים טוענים שלפחות עבור תתי תחומים חשובים, כמו היחס של האדם לבעלי חיים, הכף נוטה בבירור נגד האדם.^[9]^[6]

טיעונים אחרים נגד מיזנתרופיה מבוססים לא על האם גישה זו משקפת כראוי את הערך השלילי של האנושות, אלא על העלויות של קבלת עמדה הקשורה בשנאה, עבור הפרט והחברה בכללותה. זה רלוונטי במיוחד מכיוון שמיזנתרופיה, הקשורה לשנאת המין האנושי, עלולה להפוך בקלות לאלימות נגד מוסדות חברתיים ובני אדם אחרים ועלולה לגרום לנזק רב.^[12] הדוגלים במיזנתרופיה הגיבו על כך בכך שהראו כיצד פרספקטיבה מיזנתרופית יכולה להוביל לצורות חיים שונות. בעוד שחלקן מבוססות על שנאה ועשויות להוביל לאלימות, אחרות מתמקדות יותר בפחד ובהסתגרות מההשפעה השלילית. חלופה נוספת כוללת אקטיביזם הניזון מהתקווה לחולל שינוי קיצוני. לגבי דמותו של האדם המיזנתרופי, נטען כי המיזנתרופיה עושה אדם אומלל וחסר ידידים ובכך מונעת מהאדם המיזנתרופ את רוב הנאות החיים. המיזנתרופים ציינו כי מיזנתרופיה אינה קשורה בהכרח לשנאה, אלימות וחוסר ידידות, כלומר קיימות צורות חיים מיזנתרופיות שונות הנמנעות מוויכוחים אלו.^[3]

בפילוסופיה

הפילוסוף היווני הקדם-סוקרטי הרקליטוס היה לפי דיווחים שונים מיזנתרופ ומתבודד שהיה לו מעט סבלנות לחברה האנושית.^[13] גורם מרכזי בהשקפתו השלילית על בני אדם היה חוסר הבנתם של מה שהיה, לדעתו, טבעה של המציאות. זה נוגע במיוחד במקרים בהם בני אדם נשארים במצב של בורות למרות שקיבלו הסבר מעמיק בנושא המדובר.^[14]

ב"פאידו" של אפלטון, סוקרטס מתאר מיזנתרופ ביחס לזולתו, ומתאר את המיזנתרופיה כתוצאה פוטנציאלית של ציפיות מסוכלות או אפילו אופטימיות נאיבית יתר על המידה, שכן אפלטון טוען ש"אומנות" הייתה מאפשרת למיזנתרופ הפוטנציאלי להכיר בכך שרוב האנשים נמצאים בין טוב לרע.^[^{דרוש מקור]}

הרהורים שונים הקשורים למיזנתרופיה נמצאו גם אצל מספר ציניקנים, כמו דיוגנס^[15] ודיון כריסוסטומוס.^[16]

תומאס הובס הוא דוגמה למיזנתרופיה בפילוסופיה המודרנית המוקדמת. עבורו, בני אדם הם אגואיסטים ואלימים: הם פועלים על פי האינטרס האישי שלהם ומוכנים לרדוף אחר מטרותיהם על חשבון אחרים. הוא ראה בהקמת מדינה המבוססת על סמכותנות ומאופיינת באכיפה קפדנית של חוקים לשמירה על הסדר בתור הדרך היחידה לאלף את הטבע האנושי האלים ולהימנע ממלחמה מתמדת.^[16]

הפילוסופיה של ארתור שופנהאואר ידועה כמיזנתרופית ופסימיסטית במיוחד.^[3] שופנהאואר התייחס למניעים כמו רעב, מיניות, הצורך לטפל בילדים והצורך במקלט וביטחון אישי, כמקור האמיתי למוטיבציה אנושית.

מספר פילוסופים של המאה ה-21 עוסקים לא רק בפסימיות פילוסופית, אלא גם במיזנתרופיה. דייוויד בנאטר הוא פילוסוף וסופר שידוע בעיקר בזכות התמיכה שלו בעמדה של אנטי-נטליזם. בנאטר מציג טיעונים שונים לתמיכה באנטי-נטליזם, כולל טיעון מיזנתרופי.^[6]

מושגים קשורים

פסימיות פילוסופית

ערך מורחב – פסימיות

פסימיות פילוסופית היא הרעיון הקשור שמסתכל על העולם בצורה אנטי-אופטימית לחלוטין. צורה זו של פסימיות אינה נטייה רגשית כפי שהמונח מציין בדרך כלל. במקום זאת, זוהי פילוסופיה או השקפת עולם המייחסת ערך שלילי לחיים ולקיום. פסימיסטים פילוסופיים טוענים בדרך כלל לשכיחות אמפירית של כאבים על פני תענוגות, שהחיים פוגעים מבחינה אונטולוגית או מטאפיזית ליצורים חיים, ושהקיום הוא חסר משמעות ביסודו או חסר תכלית. התגובות שלהם למצב זה מגוונות מאוד ויכולות להיות מאשרות חיים.

פסימיות פילוסופית מלווה לעיתים קרובות במיזנתרופיה בטענה שהאנושות היא גם רעה ואולי אחראית חלקית לרוע העולם. אבל שתי ההשקפות אינן כרוכות זו בזו וניתן לקיים אותן בנפרד. אדם הדוגל בפסימיות פילוסופית אך לא במיזנתרופיה עשוי לטעון, למשל, שבני אדם הם רק קורבנות של עולם נורא אבל לא אשמים בו.

ציניות

ערך מורחב – ציניות

ציניות היא עמדה המאופיינת באי אמון כלפי בני אדם, מתוך אמונה כי הם אנוכיים מטבעם, וכן חוסר אמון כללי במניעים של אחרים.^[17] בעוד שציניות מלווה לעיתים במיזנתרופיה, הציניות לא בהכרח קשורה בשנאה למין האנושי. בניגוד לציניקנים, שעשויים להפעיל ספקנות כלפי יחידים או פעולות ספציפיות, למיזנתרופים יש סלידה כללית יותר לאנושות כולה. לעומת מיזנתרופיה, ניתן להשתמש בציניות גם בהקשר קליל יותר או שובב יותר, לדוגמה כאשר מישהו משמיע הערה סרקסטית או אירונית לגבי מצב או מניע של אדם מסוים.^[18]

אנטי-נטליזם

ערך מורחב – אנטי-נטליזם

אנטי-נטליזם היא ההשקפה שלפיה הקיום הוא רע וכי לבני אדם, לפיכך, חובה להימנע מהולדה.^[6] טיעון חשוב לאנטי-נטליזם הוא הטיעון המיזנתרופי. הוא רואה בפגמים העמוקים של בני האדם ובנטייתם לגרום נזק הן לבני אדם אחרים והן לבעלי חיים כסיבה להימנעות מליצור עוד בני אדם. הנזקים הללו כוללים מלחמות, רצח עם, גידול בעלי חיים לחקלאות ונזקים שנגרמו לסביבה.^[6] התנועה להיכחדות מרצון של האנושות (תלמ"ה) וכנסיית המתת החסד (אנ') הן תנועות מוכרת הדוגלת באנטי-נטליזם. בעוד שתלמ"ה מעדיפה שלא להגדיר את עצמה כמיזנתרופית,^[19] כנסיית המתת החסד היא קיצונית יותר, ואף תייגה את עצמה בתור "הדת המיזנתרופית היחידה בעולם".^[20]

אנטי-נטליזם זוכה בדרך כלל לתגובות חיוביות מצד מיזנתרופים.^[21] עם זאת, ישנן עוד דרכים רבות אחרות שעלולות להוביל להכחדה של המין האנושי. בעוד שהכחדת האנושות נתפסת בדרך כלל כנוראית ומאיימת, מיזנתרופים עשויים במקום זאת לפרש אותה כסיבה לתקווה, שהעידן המתועב של האנושות עשוי להגיע בקרוב לקיצו.^[21]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזנתרופיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ נהגה ביוונית: מיסנתרוֹפּיה, במלעיל (ההטעמה בהברה הלפני אחרונה).
^ ¹ ² Definition of MISANTHROPY, www.merriam-webster.com (באנגלית)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Philosophical Misanthropy | Issue 139 | Philosophy Now, philosophynow.org
^ Misanthrope, Misanthrope by Titus Llewellyn, allpoetry.com (באנגלית)
^ misanthropy | Etymology, origin and meaning of misanthropy by etymonline, www.etymonline.com (באנגלית)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² ¹³ ¹⁴ Sarah Hannan, Samantha Brennan, Richard Vernon, Permissible Progeny?: The Morality of Procreation and Parenting, Oxford University Press, 2015, ISBN 978-0-19-937812-8. (באנגלית)
^ ¹ ² Derek Edyvane, Rejecting Society: Misanthropy, Friendship and Montaigne, Res Publica 19, 2013, עמ' 53–65 doi: 10.1007/s11158-012-9206-2
^ ¹ ² Virtues and vices - Routledge Encyclopedia of Philosophy, www.rep.routledge.com
^ ¹ ² David E. Cooper, Animals and Misanthropy, Routledge, 2018-02-02, ISBN 978-1-351-58377-0. (באנגלית)
^ B. J. C. Madison, On the Nature of Intellectual Vice, Social Epistemology Review and Reply Collective 6, 2017, עמ' 1–6
^ R. Hackforth, Moral Evil and Ignorance in Plato's Ethics, Classical Quarterly 40, 1946, עמ' 118– doi: 10.1017/S0009838800023442
^ McGraw, Shannon (2014). "1. Introduction". MISANTHROPY AND CRIMINAL BEHAVIOR (PDF).
^ Heraclitus of Ephesus, World History Encyclopedia (באנגלית)
^ Georges J.D. Moyal, On Heraclitus's Misanthropy, Revue de Philosophie Ancienne 7, 1989, עמ' 131–148
^ Diogenes the Cynic, ‏2013-05-26 (באנגלית אמריקאית)
^ ¹ ² Misanthropy: The Critique Of Humanity 1474293174, 9781474293174, dokumen.pub (באנגלית)
^ Luis Navia, Classical Cynicism: A Critical Study, Bloomsbury Academic, 1996-10-11, ISBN 978-0-313-30015-8. (באנגלית)
^ Cynic vs Misanthrope: When And How Can You Use Each One?
^ GREEN ANARCHY, www.vhemt.org
^ This Just In | VIDEO, bostonphoenix.com
^ ¹ ² Toby Svoboda, A Philosophical Defense of Misanthropy, New York: Routledge, 2022

[1] נהגה ביוונית: מיסנתרוֹפּיה, במלעיל (ההטעמה בהברה הלפני אחרונה).

[merriam-webster.com-2] ¹ ² Definition of MISANTHROPY, www.merriam-webster.com (באנגלית)

[:0-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Philosophical Misanthropy | Issue 139 | Philosophy Now, philosophynow.org

[4] Misanthrope, Misanthrope by Titus Llewellyn, allpoetry.com (באנגלית)

[5] santhropy | Etymology, origin and meaning of misanthropy by etymonline, www.etymonline.com (באנגלית)

[:1-6] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² ¹³ ¹⁴ Sarah Hannan, Samantha Brennan, Richard Vernon, Permissible Progeny?: The Morality of Procreation and Parenting, Oxford University Press, 2015, ISBN 978-0-19-937812-8. (באנגלית)

[philpapers.org-7] ¹ ² Derek Edyvane, Rejecting Society: Misanthropy, Friendship and Montaigne, Res Publica 19, 2013, עמ' 53–65 doi: 10.1007/s11158-012-9206-2

[:2-8] ¹ ² Virtues and vices - Routledge Encyclopedia of Philosophy, www.rep.routledge.com

[:3-9] ¹ ² David E. Cooper, Animals and Misanthropy, Routledge, 2018-02-02, ISBN 978-1-351-58377-0. (באנגלית)

[10] B. J. C. Madison, On the Nature of Intellectual Vice, Social Epistemology Review and Reply Collective 6, 2017, עמ' 1–6

[11] R. Hackforth, Moral Evil and Ignorance in Plato's Ethics, Classical Quarterly 40, 1946, עמ' 118– doi: 10.1017/S0009838800023442

[:4-12] McGraw, Shannon (2014). "1. Introduction". MISANTHROPY AND CRIMINAL BEHAVIOR (PDF).

[13] Heraclitus of Ephesus, World History Encyclopedia (באנגלית)

[14] Georges J.D. Moyal, On Heraclitus's Misanthropy, Revue de Philosophie Ancienne 7, 1989, עמ' 131–148

[15] Diogenes the Cynic, ‏2013-05-26 (באנגלית אמריקאית)

[:6-16] ¹ ² Misanthropy: The Critique Of Humanity 1474293174, 9781474293174, dokumen.pub (באנגלית)

[17] Luis Navia, Classical Cynicism: A Critical Study, Bloomsbury Academic, 1996-10-11, ISBN 978-0-313-30015-8. (באנגלית)

[18] Cynic vs Misanthrope: When And How Can You Use Each One?

[19] GREEN ANARCHY, www.vhemt.org

[20] This Just In | VIDEO, bostonphoenix.com

[:5-21] ¹ ² Toby Svoboda, A Philosophical Defense of Misanthropy, New York: Routledge, 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]