רות

רות

רות מפצירה בבעז בלקט השיבולים, ציור שמן על בד 1828 מאת יוליוס שנור פון קרולספלד (1794–1872)
לידה	מואב
פטירה	כנען
גיל פטירה	78
מקום קבורה	קבר ישי ורות
בן או בת זוג	בעז מחלון
צאצאים	עובד
מספר צאצאים	1
תקופה	שופטים
בתנ"ך	מגילת רות פרקים א-ד

וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים--אַחַר, אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו; וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי.

— מגילת רות, פרק ב', פסוק ב'

ציור מעשה ידי פרנצ'סקו אייץ מוצג במוזיאון יוחנן פאולוס השני בוורשה. הציור משנת 1853

דמותה של רות בכנסיית הדורמיציון בירושלים

רות מפצירה בנעמי להישאר עמה. ציור מעשה ידי יאן ויקטורס, משנת 1653. שמן על בד.

רוּתּ הַמוֹאַבִייַה (בפשיטתא: רעות, בתנ"ך; רוּתּ הַמֹּאַבִיַה) היא דמות מקראית, הגיבורה העיקרית של מגילת רות, וסבתא רבתא של דוד המלך.

פירוש אפשרי לשם רות, הוא שמקור השם בא מהמילה המואבית "רית" שמשמעותה קורבן. ראו מצבת מישע :

"ואהרג את כל העמ הקר רית לכמש ולמאב"

מישע מתאר את הניצחון על ישראל והקדיש אותו לכמוש, אל מואב.

מגילת רות

ערך מורחב – מגילת רות

מגילת רות מספרת את סיפורה של משפחת אלימלך המיוחסת משבט יהודה, שעקב הבצורת והרעב עוזבת את מולדתה והולכת לשדה מואב, אחד מאויבי ישראל באותה תקופה. לאחר זמן מת אבי המשפחה, אלימלך. בניה של אותה משפחה, מחלון וכיליון, מתחתנים עם שתי מואביות, רות וערפה, שעל פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים, ונותרות רק נעמי, אם המשפחה, ושתי כלותיה. לאחר שלא נותר לה דבר, ולאחר שהיא שומעת כי הבצורת בארץ ישראל פסקה, מחליטה נעמי לחזור למולדתה אבלה, חפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה שלא יבואו עימה, כי אין לה דבר לתת להן. לעומת עורפה שנשמעת לה וחוזרת למשפחתה, רות מתעקשת ודבקה בחמותה, ואומרת "עמך עמי ואלוהיך אלוהי", ומצהירה שרק המוות יפריד ביניהן (רות, א', י"ז). מדרש רות רבה מוסר כי נעמי ניסתה להניא את רות מלהתגייר בהסבר: "בתי, אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות"^{[דרושה הבהרה]}. למרות זאת מחליטה רות ללכת בעקבות נעמי.

לאחר שהן חוזרות לבית לחם, הולכת רות ביוזמתה ובברכתה של חמותה לשדות, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים (מתנות עניים). ביום הליכתה אל השדה מושכת רות את תשומת לבו של בעל השדה, בעז. בעז מברר אצל הנערים הקוצרים אודותיה, ומתוודע לעובדה שהיא קרובתו, כלת דודו אלימלך, ולפיכך מבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר, אלא תלקט רק בשדהו, ומן הנערים הקוצרים מבקש הוא להעניק לה יחס מיוחד ולא להטריד אותה, ולאפשר לה לסעוד עמם ולחלוק איתה את מימם. הוא אף מזמין אותה להצטרף לארוחתם בשדה, ומפגין כלפיה יחס חם, אשר מפתיע ומרגש את רות. לאחר תקופה, יועצת נעמי לרות ללכת בלילה אל הגורן שם שוהה בעז בעת זמן זריית השעורים, ולשכב למרגלותיו במטרה לגרום לו לשאת אותה לאישה (רות, ג', ד'). אין זו מצוות ייבום במובן הפשוט של המילה, כיון שמצוות ייבום נוהגת אך ורק בנשיאת אשת האח המת שלא השאיר יורשים, אך זה קשור למנהג הייבום - נישואים בין אשת המת לקרוב משפחתה^{[דרושה הבהרה]}.

רות נשמעת לה, מתרחצת, מתבשמת ולובשת את שמלותיה, ויורדת בלילה אל הגורן ושוכבת למרגלות בעז. כשבעז מתעורר מבקשת ממנו רות לישאה "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה". בעז נעתר, אולם מעלה בעיה חוקתית: יש מישהו קרוב יותר ממנו ולפיכך שמורה לו זכות ראשונים אם יחפוץ להתחתן עם רות. אולם הוא מבטיח כי אם לא יחפוץ הקרוב השני לנשאה, ישאה הוא. למחרת בטרם עולה השחר הוא משלחה חזרה לביתה. עוד באותו יום הוא עולה לשער העיר ופוגש שם את הקרוב השני המכונה "פלוני אלמוני", וששמו האמיתי כנראה על פי המדרשים היה 'טוב'. בפני עשרה אנשים מזקני העיר אומר הקרוב השני כי אינו רוצה לממש את זכותו, בשל החשש להשחית את נחלתו ואת זרעו בנישואים אלו (רות, ד', ו'), וכך למעשה עוברת הזכות אל בעז. לאחר מכן מתחתנים בעז ורות. מזיווג זה נולד בן אשר מנחם את נעמי, וממנו מלכות דוד, כפי שמספרת המגילה:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.

תכונותיה של רות

ממגילת רות ניתן ללמוד על תכונות ייחודיות של רות, כגון:

• חריצות - כאשר רות מגיעה אל בית לחם, היא מיד יוצאת ללקט שיבולים, בלי לחכות שנעמי תאמר לה. והיא מלקטת כל היום, ללא מנוחה כמעט (מגילת רות, פרק ב', פסוק ז'). ובסוף היום רות חוזרת אל נעמי עם כמות גדולה של שעורים, אשר מספיקה להן למספר ימים.
• צניעות - לאחר שבעז מביע כלפיה הערכה על שהיא עוזרת לנעמי, רות עונה בצניעות רבה ומתעלמת מן הדברים הטובים שבעז אמר עליה. רות קוראת לו "אדוני", ומציגה את עצמה כשפחה שלו. בכך היא מדגישה שהוא האדון והיא מקבלת את מקומה כאישה ענייה הזקוקה לעזרתו.
• יכולת הכרת תודה - לאחר שבעז מראה כלפיה יחס מיוחד, רות יורדת על ברכיה ומשתחווה לו, ושואלת בהפתעה מדוע היא זכתה לקבל יחס כל כך מיוחד, היא הרי אישה זרה, לא מישראל והוא לא מכיר אותה.
• בעלת חסד - בועז מכיר בהיותה בעלת חסד ואומר לה: הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן-הָרִאשׁוֹן (מגילת רות פרק ג' פסוק י'). מהפסוק מובן שחסדה האחרון היה שבחרה בו כגואל ולא בבעל צעיר, אך באשר לחסדה הראשון ישנם כמה פירושים - על פי חלק מהמפרשים (למשל רש"י) היה חסדה עם חמותה נעמי, כשלא עזבה אותה באלמנותה ובדידותה, לפי מפרשים אחרים היה זה חסד עם בעלה, ויש מפרשים שהכוונה על רצונה להתגייר.

אילן היוחסין

אילן היוחסין (על פי מגילת רות, ספר שמואל, ודברי הימים) מראה את מרכזיותה של רות, ששדרת המנהיגות בממלכת יהודה משתלשלת ממנה.

בעז

רות המואביה

מחלון

עובד

עדאל

ישי

נצבת

דוד המלך

אליאב

צרויה

אביגיל

שלמה המלך

אבשלום

יואב

עשהאל

עמשא

אבישי

שלט רחוב על שם רות המקראית בירושלים

ראו גם

• עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
• קבר רות וישי

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק ח' - "רות - ניצוץ שמצא את דרכו", עמ' 58–64.
• יוכי ברנדס, הפרק "רות", שבע אימהות הוצאת זמורה ביתן, 2010, עמ' 213–265
• זקוביץ, יאיר, מקרא לישראל – רות. תל אביב: עם עובד, 1990.
• ברנר, עתליה, אהבת רות - "אשר היא טובה לך משבעה בנים". תל אביב: אפיק, 1988
• מתיה קם, מחויבות חברתית דרך סיפור רות המואביה: בטקסטים יהודים ובאמנות, תחקיר: רון מרגולין, ייעוץ מדעי אביגדור שנאן, הוצאת מט"ח: המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תל אביב, מרגולין רון פנחס, תשנ"ח, 1998.
• אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2006. עמ' 79–92.
• ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת. תל אביב: ידיעות ספרים, 2009. עמ' 185–208.

• André Lemaire, Une Inscription Phénicienne Découverte Récemment Et Le Mariage De Ruth La Moabite (כתובת פניקית חדשה ונישואי רות המואביה), ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה 20, 1989, עמ' 124*–129* (בצרפתית)
• Pardes, I. Ruth: A Migrant's Tale, Yale University Press, Jewish Lives, 2022

קישורים חיצוניים

• רות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רות המואביה, דף שער בספרייה הלאומית
• מגילת רות, באתר ויקיטקסט
• מגילת רות, באתר מקראות גדולות הכתר
• מגילת רות, באתר "תורת אמת"
• מגילת רות, באתר מכון ממרא
• מגילת רות, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
• שולה אברמסקי, https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hagigey/reut-2.htm עמך עמי ואלהיך אלהי – חוטים של חסד במגילה של רעות, באתר דעת
• שלמה בכר, הנאמנות כמפתח להבנת מגילת רות, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• אורי קציר, "עסקה על הגורן", בבלוג אפלטון
• רחל עופר, ‏רות - קולות וצלילים, קולך 21, באתר קולך
• מגילת רות, אתר סנונית
• יעל שמש, קריאה במגילת רות מן הזווית הפמיניסטית, באתר אוניברסיטת בר-אילן
• רשימת מאמרים על רות המואבייה באתר רמב"י
• יהודה איזנברג, נאמנות ואהבה במגילת רות, אתר דעת
• מאיר בר-אילן, הקול הנשי מקרוב ומרחוק, ש' יונה (עורך), אור למאיר: מחקרים במקרא, בלשונות השמיות, בספרות חז"ל ובתרבויות עתיקות, מוגשים למאיר גרובר במלאת לו שישים וחמש שנה, באר שבע תש"ע, עמ' 33–86.
• אושי דרמן, רות המואביה: הנכריה שלימדה אותנו פרק באנושיות, בבלוג בית התפוצות, מאי 2018
• קרן הבר, רות המואביה - האישה הכי יפה שמעולם לא ראיתם, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 29 במאי 2022
• אוסף מקורות על רות באתר ספריא