אבישג השונמית

וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.

— מלכים א', א', ג'–ד'

אבישג לצד מיטת דוד, ועמה בת שבע, נתן הנביא ושלמה, איור מהאג משנת 1435 לערך.

אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית הייתה המשרתת האישית של דוד המלך בסוף ימיו.

במקרא

בספר מלכים מסופר שכאשר דוד הזקין, ניסו עבדי דוד לחמם אותו על ידי בגדים, אך ללא הצלחה, בעקבות כך הציעו עבדי דוד, לחפש משרתת שתשכב לצידו, ועל ידי כך יתחמם. לדעת הרד"ק הדבר אירע כשדוד היה בן 70 שנה. לדעת חז"ל הטעם שהבגדים לא חיממו את דוד, נגרם מכך שדוד ביזה את הבגדים בעת מלחמתו עם שאול כאשר קרע את כנף מעילו: ”"ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו"” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ב, עמוד ב')

לאחר חיפושים נמצאה אבישג שעליה נאמר שהייתה יפה עד מאוד והיא הובאה אל  דוד, אך על אף ששכבה בחיקו, נמנע דוד מלקיים איתה  יחסי אישות.

אבישג הובאה לדוד על ידי יועציו כדי לפתור את בעיית הצינה שאחזה בו, לאחר מותו של דוד ולאחר סכסוך הירושה בין שלמה לאדוניהו שהוכרע בניצחונו של שלמה, הייתה אבישג סיבה להריגתו של אדוניהו בפקודת שלמה, כאשר אדניהו שולח את בת שבע אימו של שלמה לבקש משלמה שיתן לו את אבישג לאישה. בת שבע עושה כדבריו, ושלמה בתגובה עונה, אם את מבקשת עבורו את אבישג, בקשי עבורו כבר את המלוכה. בעקבות כך נשבע שלמה להרוג את אדניהו באותו היום:

המהרש"א במסכת סנהדרין מסביר את הסיבה לחיוב המיתה של אדוניהו, על ידי שלמה המלך, על פי דברי המשנה,האוסרת להדיוט להשתמש בשרביטו של מלך, אלא בידי המלך עצמו. ומאחר ושלמה הוכתר למלוכה אחרי דוד אביו, מותר רק לו להשתמש בשרביט המלך (משמע, גם באבישג). אך אדוניהו, שנחשב הדיוט, נאסר להשתמש בשרביטו של המלך ולכן עצם זה שהוא מבקש את אבישג לאישה, מעיד שהוא מחשיב את עצמו למלך ובכך, הוא למעשה מורד במלכות שלמה, ודינו מיתה כדין מורד במלכות.

מפרשי המקרא

רד"ק- לפי רד"ק היה קר לדוד בצורה לא רגילה בגלל מפני הזיקנה שבאה לו בפתאומיות על אף שהוא בן 70, ורדק מתרץ את זה שזה קרה לו בגלל המלחמות אשר נלחם תשש כוחו והגיעה לו הזיקנה.

פירוש שני - בראות דוד המלך את המלאך עומד מולו וחרבו שלופה בידו הוא נבהל מאוד והצטנן דמו בעקבות זאת.

אברבנאל מסביר מדוע הזדקק דוד לכניסתה של אבישג השונמית בשלוש סיבות :

הסיבה הראשונה היא שדוד המלך היה זקן וחלש ונתקרר דמו ולכן הבגדים לא עזרו לו להתחמם,

סיבה שנייה - לא כל אחת הייתה נכנסת לפני המלך דוד בשביל לראות אותו אפילו סתם כך ולכן גם נבהל המלך דוד שראה את בת שבע כי הוא יודע שאין לה שום דבר שמוטל עליה מחדר המלך ועבודתו.

סיבה שלישית - בשביל להודיע לנו מה היה מעמדה של אבישג השונמית ומדוע אדוניהו חפץ בהמשך לקחת אותה לאישה.

בתלמוד

במסכת סנהדרין מובא שאבישג ביקשה מדוד שישא אותה לאישה, אך דוד סירב משום שכבר היו לו 18 נשים. אבישג בתגובה לכך טענה שזהו רק תירוץ והסיבה האמיתית היא שהוא זקן ואין בכוחו לקיים יחסי אישות. בעקבות דבריה, קרא דוד לבת שבע ובא עליה 13 ביאות.

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין מתואר היתר מיוחד של חכמים לדוד להתייחד עם אבישג אף שלא הייתה נשואה לו. הגמרא מספרת שחכמים העדיפו לתת לדוד להתייחד עם אבישג מאשר לומר לו לגרש אחת מנשותיו כדי שיוכל להתחתן עם אבישג ויותר לו להתייחד עמה. האמוראים לומדים מהעדפה זו את חומרת הגירושין.

בתלמוד במסכת סנהדרין מסופר שאבישג, למרות שהנביא מעיד עליה ש"הנערה יפה עד מאד" אך לא הגיעה אפילו לחצי מיופיה של שרה.

מעמדה של אבישג כפנויה או כפילגש

חז"ל ופרשנים שונים דנו בשאלת מעמדה האישי של אבישג, האם הייתה בגדר אישה פנויה או פילגש.

מסכת סנהדרין בדף כב עמוד א דנה בשאלה זו בהקשר של אדוניה, שביקש לקחת אותה לאישה: "אמר רב יעקב א"ר יוחנן אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה מותרת לשלמה - דמלך היה ומלך משתמש בשרביטו של  מלך ואסורה לאדוניה - דהדיוט הוא". לדעת חז"ל אבישג לא נישאה לדוד משום שרשום "והמלך לא ידעה" בצורה מפורשת משמעות הדבר שהיא נשארה פנויה ועם זה נחשבת כשרביטו של המלך ומותרת רק למלך אחר.

  אבישג מכונה "סוכנת" שזה בעצם משרתת בכירה של המלך שהייעוד שלה לחמם את המלך ולהיות בחיקו וזה תיאור המתאים למעמד של פילגש וקשה להגיד כי תפקיד כזה מותר לפנויה, הראב"ד סובר שאישה שאינה נשואה או מאורסה  מותרת אפילו ביחסי אישות ולפי זה דוד יכל להפוך אותה לפילגשו בצורה רשמית, הרמב"ם סובר לעומתו שאסור לקחת אישה שאינה נשואה או מאורסת בצורה קבועה מאחר שלא מדובר בקשר שמחייב בנה לבין האיש שהיא חיה איתו וזה חשוב בעיניו כאישה מופקרת.         

חז"ל פרשו שדוד לא יכל להתחתן איתה כי לא יכל לעבור על איסור "ולא ירבה לו נשים" (ספר דברים, פרק י"ז ,פסוק י"ז) (מספר נשים האפשרי למלך הוא 18 נשים) וכך גם פסק הרמב"ם שמספר הנשים כולל פלגשים לא יעלה על 18, הראב"ד אינו מסכים ואומר שבפילגשים מותר לקחת פילגשים מעבר ל-18, ולכן יש להציע סברה אחרת לשאלה מדוע דוד לא לקח את אבישג בתור פילגש -הר"ן משיב שאבישג לא הייתה מוכנה להיות במעמד נחות של אלא רק במעמד של נשואה (חידושיו לסנהדרין) .

אבישג בתרבות

אבישג מוזכרת בשירה של דינה ספרשטיין בצורה הבאה:

…"אֲנִי אֲבִישַׁג, רָצִיתִי לֹא רָצִיתִי. נִזְכַּרְתִּי וְשָׁכַחְתִּיוְהָיִיתִי כִּמְעַט כִּמְעַט, רַק כִּמְעַט חָיִיתִי.

אֶת עַצְמִי שִׁקַּרְתִּי.מֵעַצְמִי הִסְתַּתְּרִי וְדַי,כי הָיִיתִי עֲבוּרְךָ מְעַט מִדַּיוְכִשְׁכִּמְעָט וְהִצְלַחְתִּיבְּמִכְחוֹל, בֵּין מַיִם לשָּׁמַיִם.

לְצַיֵּר שׁוּב אֶת חַיֵּי בָּאתָ וְנָתַתָּ לִי מַיִם בַּיָּד ,וָשׁוּב הָיִיתִי וְנִשְׁבַּרְתִּי וָשׁוּב הָיִיתִי וְנֶעֱלַמְתִּי וְאוֹתִי כְּבָר לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁכַּח אֲנִי אֲבִישַׁג."

בנוסף הסופר אברהם בורג הוציא בשנת 2011 ספר הנקרא אבישג ובספר זה הסופר מדבר על אחרית ימיו של דוד המלך בהיבט של פוליטיקה והרומנטיקה הסוערות בחצרות ירושלים המקראית בספרו נראה שהוא מנתח את מעמדה של אבישג מנקודת מבטו והוא מעלה תהיות שונות על סיפור אבישג.

ביקורת מודרנית על פרשת אבישג השונמית

פרפ' רוחמה וויס בכתבתה  משנת 2020 בה היא מעבירה ביקורת מודרנית על דוד המלך, על כך  שהוא בעצם  לוקח אישה על מנת שהיא תחמם אותו הוא מבצע החפצה של אבישג ומשתמש בה בשביל לחמם אותו. בנוסף היא מעלה שאלות כמו:  אם המטרה היא חימום גופו של המלך על ידי נערה אז מדוע הוא מחפש דווקא נערה בתולה ויפה ומדוע גם התנ"ך טורח לפרט לנו פרטים אלו.

בשנת 2015 גדעון עפרת פרסם מאמר שבו הוא מבקר את תיאור אבישג השונמית במקרא. הוא מציין שאבישג מוצגת כאובייקט מיני ללא זהות עצמאית, כמו כלי שבידיהם של גברים כמו דוד המלך ואדוניהו. עפרת מדגיש את הצביעות של דוד המלך ביחסו לנשים ומזכיר את הסיפור על בקשתה של אבישג לנישואים ומעורבותה במאבקי הכוח בבית המלוכה.

לקריאה נוספת

• רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2005
• עליזה שנהר, אהובות ושנואות- נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה. חיפה: פרדס, 2011
• ספרשטיין, ד. (2023, 23 באוגוסט). אבישג השונמית. באתר גלויה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אבישג השונמית בוויקישיתוף

• אבישג השונמית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• אבישג, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• אבישג במדרש ובאגדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• אבישג השונמית, דף שער בספרייה הלאומית.
• להפעיל את מנגנון המוסר: כשדוד המלך החפיץ את אבישג השונמית, באתר ynet.
• הפילגש ומעמדה ההלכתי במקרא, בדעת ותבונות מאת יעקב אריאל.
• עפרת, ג. (2015, 23 בנובמבר). אבישג והשרביט. המחסן של גדעון עפרת.

הערות שוליים

3. ^חידושי אגדות, דף כ"ב עמ' א' באתר HebrewBooks

4. ^ פירוש רש"י על הגמרא סנהדרין כב ע"א  : "חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט - כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך"